"באשמת ביעור החמץ..."

קוד: אשמת הפסח

טענה: בגלל שאתם לא סומכים על היתר מכירת החמץ לפני פסח (ע"ע ביעור חמץ ) אתם נותנים את החמץ לגויים, במקום לתת אותו במתנה ליהודים עניים, ובכך פוגעים ביהודים העניים!

תשובה:
  • מי שלא נותן צדקה לעניים - עושה זאת כי הוא רוצה לנצל את הרכוש שלו למטרות אחרות: יש אנשים שמבזבזים המון כסף על נופש, יש אנשים שמבזבזים המון כסף על מכוניות יקרות, ויש אנשים שמעדיפים לבזבז את הכסף שלהם על שמירת המצוות, ובכלל זה - גם על ביעור חמץ על-פי התורה, ללא היתרים. מי שמחליט להאשים דווקא את ביעור-החמץ, ולא את כל ה'מותרות' שאנשים אחרים מבזבזים עליהם את הכסף, עושה זאת מתוך הדעה-הקדומה השלילית שיש לו נגד המצוות, ולא מתוך ניתוח אובייקטיבי של הסיבות והתוצאות. ע"ע " באשמת המצוות... "
  • יותר מזה: הדרישה לתת לעניים את ה"חמץ שעבר עליו הפסח", במקום לבער אותו כדין תורה, מראה על זלזול בעניים: לא מספיק שהם עניים, הם עוד צריכים לאכול "חמץ שעבר עליו הפסח"?! אם רוצים באמת לעזור לעניים - צריך לתת להם אוכל כשר לפסח, ובלי כל קשר לכך - להיפטר מהחמץ שברשותנו, וכך נקיים גם את מצוות צדקה וגם את מצוות ביעור חמץ.
באופן כללי יותר, טענות בסגנון "מי אשם" נובעות בדרך-כלל מהדעה הקדומה של הטוענים, כי כאשר יש כמה גורמים שאשמים במצב מסויים - קשה מאד לקבוע באופן אובייקטיבי מיהו האשם העיקרי. ע"ע מי אשם?

תגובות