קרבן פסח, תורת הגאולה ו"איסור" אכילת קטניות בפסח

מאת: בית ועד לחכמים

אל: "מקור ראשון"

קוד: קרבן פסח וקטניות

המודעה בקובץ "וורד"

בית דין לכלל ישראל

054 667 557 או 09 792 0595 או 02 651 7822 טל : 02 653 5417 פקס :

דוא"ל: ravbarhayim@torahlight.com או mash358@safe-mail.net

מודעה מס' 4

קרבן פסח ותורת הגאולה

או

על הגאולה ועל הקטניות....

חובה להקריב קרבן פסח כיום

ההלכה מחייבת הקרבת קרבן פסח כיום. הלכה רווחת היא שטומאה דחויה בציבור. זאת לשון רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל: רבים שהיו טמאי מת בפסח ראשון — אם היו מיעוט הקהל, הרי אלו נדחין לפסח שני כשאר הטמאים. אבל אם היו רוב הקהל טמאי מת, או שהיו הכוהנים או כלי השרת טמאים טומאת מת אינם נדחין, אלא יקריבו כולם הפסח בטומאה, הטמאים עם הטהורים, שנאמר: וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם (במדבר ט, ו) יחידים נדחים, ואין הציבור נדחה. ודבר זה בטומאת המת בלבד, כמו שביארנו בביאת המקדש (הלכות קרבן פסח ז, א) .

הלכה זו מתייחסת לכל קרבינות הציבור שזמנם קבוע, ולא לקרבן פסח בלבד (הלכות ביאת המקדש ד, ז-ח; בדפוס וילנא ט-י) .

והלכה ידועה היא ש"מקריבין אף על פי שאין בית", כלומר אף כשאין בית המקדש קיים (סוף מסכת עדיות; הלכות בית הבחירה ו, יג-יד; בוילנא יד-טו) .

הלכות אלו מוסכמות, ואין עליהן חולק. וכן השיב רבן של ישראל החתם סופר זצ"ל בתשובה הלכה למעשה (לחותנו הגאון רבי עקיבא אייגר זצ"ל ששאלו אם אפשר להקריב קרבן פסח כיום – יו"ד סי' רלו) : שחייבים אנו במצות הפסח וצריכים להשתדל עבורה אצל השלטונות. וכן כתב הגאון יעב"ץ זצ"ל (שאילת יעב"ץ ח"א סי' פט) . ושניהם סמכו על דברי בעל כפתור ופרח, מרבותינו הראשונים ז"ל, שכתב כן (פרק ו) בשם רבינו יחיאל מפריס ז"ל, מגדולי בעלי התוספות. ובאשר למקום המזבח ש"מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם" (הלכות בית הבחירה ב, א) אין ספק שניתן לברר את הענין על ידי חפירות בהר הבית המחולל, ואין אנו יודעים את מקומו במדוייק מן הסיבה הפשוטה שלא ביקשנו לדעת.....

מי או מה מעכב?

אמת הדבר שהשלטונות אינם מאשרים לקיים את מצות ה' בהר בית מקדשנו. וכמובן שהישמעאלים אינם מסכימים לכך. אך האמת הקשה והנוקבת היא: אף אם כל המעכבים הנ"ל היו נעלמים, קרבן פסח היה נשאר ממנו והלאה (וכך גם הקמת הסנהדרין ומינוי מלך ועוד). שכן האמת הברורה היא זו:

המכשול האמיתי והעיקרי לגאולה, וכל המשתמע ממנה, הינה החשיבה התורנית הגלותית אשר רוב תופשי התורה בימינו אֲמוּנִים עליה.

את האמת הזאת יש לומר בפה מלא: העולם הרבני, רובו ככולו, אָמוּן על הנצחת חיי השגרה הגלותיים — בפסיקת ההלכה, בהשקפה ובהגות, במנהג, בלבוש, ובכל דבר.

המוכנות והיכולת לגאולה הן בנפש ; דרכי הפסיקה ועולם המושגים משקפים נפש זו. יש לדעת ולהפנים שבְּשׂוֹרַת הגאולה, תורתה ודרכה, לא תצאנה מאלה השבויים בחיי השגרה של עם מפוזר ומפורד ובהגדרות ובהנחות יסוד שאבד עליהן הכלח — אף אם ספר 'אורות' למרן הראי"ה זצ" ל אינו זז מתוך ידם.

האומר ש"לספרדים מותר לאכול קטניות בפסח, אך לאשכנזים אסור"; או "עליך להתפלל בנוסח זה כי מורוקאי אתה, ואילו אתה חייב להתפלל בנוסח אחר כי אתה יהודי פולני" — הרי הוא מעיד על עצמו שתורת הגלות בפיו, ושאין ביכולתו להחלץ ממנה (שהרי לשיטתו, מתי וכיצד ישתנה מצב זה?) האומר כן נוקט : מַה-שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ (קהלת א, ט) ולדבריו בגלות אנו יושבים .

נמצא, לפי השקפה זו, שאיננו ציבור ואיננו עם השב למולדתו; הננו רק אוסף של קהילות קודש שהזדמנו למקום אחד, ואין בידינו אלא להנציח את העבר. האם לֹא-עָם שכזה יוכל אי-פעם להעלות על דעתו לבנות את בית הבחירה? ואכן כך הוא — הציבור אינו מעלה בדעתו מחשבות ממין זה, כי מבין הוא בלבו פנימה, באופן אינטואטיבי, שאין הדברים עולים בקנה אחד עם התורה שהוא מכיר מפי רבותיו. אף על גב דאיהו לא חזי, מזליה חזי (בבלי מגילה ג, א) . אך אין אשמה בציבור. אם הצאן תועים, אין זה אלא שהרועה התרשל במלאכתו. על כגון זה נאמר: וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי, וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי (ירמיה ב, ח) .

ישנה דרך טובה מזו — התורה הגואלת

כתוב בתורה: בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם, לֹא תִתְגֹּדְדוּ … . ודרשו חכמינו ז"ל: לא תֵעשו אגודות אגודות, אלא הֶיו כולכם אגודה אחת . וכן הוא אומר (עמוס ט, ו) : הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו, וַאֲגֻדָּתוֹ עַל-אֶרֶץ יְסָדָהּ (ספרי דברים פיסקה צו) . וכן פסק רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל : ובכלל אזהרה זו, שלא יהיו שני בתי דינין בעיר אחת, זה נוהג במנהג, וזה נוהג במנהג אחר – שדבר זה גורם למחלוקת גדולה, וכתוב לֹא תִתְגֹּדְדוּ (דברים יד, א), לא תֵיעשו אגודות אגודות (הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים יב, יז; הל' יד בדפוס וילנא) . מי שמחייב מצב מפורר ומפורד שכזה ועל ידי כך מנציח מציאות של אגודות אגודות מְקַבֵּעַ את עם ישראל ודן אותו לחיי גלות לנצח.

על פי הדרכה זו של רבותינו ז"ל, חובה וכורח להביא לידי ביטולה של מציאות אגודתית-גלותית זו. הדרך לכך קיימת וידועה בתורה שבעל פה: אדם העוקר ממקומו ומשתקע במקום חדש יש לו לעשות כמנהג המקום שדעתו להשתקע שם. אם דעתו להשתקע למקום שבא שם יעשה כמנהגם, בין לחומרא בין לקולא (טור או"ח סי' תסח על פי בבלי חולין יח, ב) . ומאחר שהמנהג להימנע מאכילת קטניות בפסח מעולם לא היה מנהג המקום בארץ ישראל ואף היום אין זה מנהג המקום, שהרי רק חלק מהציבור נוהג כן, ואילו היה כאן מנהג-מקום מחייב אף הספרדים היו מחוייבים לנהוג כן ממילא אין תוקף הלכתי למנהג זה כלל. ועל פי דרך זו, למשל, הלכה למעשה:

מותר לכל בית ישראל היושב בציון לאכול קטניות בפסח.

עַ ל – הַ גְּ אֻ לָּ ה וְ עַ ל – הַ תְּ מ וּ רָ ה (רות ד, ז)

החפץ במנהג אי-אכילת קטניות בפסח אינו חפץ במצות קרבן פסח באמת.

יש תורה המנציחה את הגלות ומביאה לקיפאון והתנוונות היא תורת הגלות .

וישנה תורה המפלסת את הדרך לגאולה היא תורת ארץ ישראל .

וביד כל אדם לבחור בגאולה....... או בתמורתה .

וְדָע, כִּי עַל-כָּל-אֵלֶּה יְבִיאֵנוּ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט (על פי קהלת יא, ט)

נאום דוד חנוך יצחק ב"ר חיים רפאל בר-חיים , אב"ד ירושלים

נאום יהושע ב" ר משה בוך , סגן ירושלים

נאום משה שלמה ב"ר אהרון לייב אנטלמן רחובות

נאום אליצור ב"ר אפרים יצחק הלוי סג" ל עפרה

נאום אליהו אלכסנדר ב"ר יעקב משה ש"ץ חשמונאים

שמור על קדושת הדברים הכוללים פסוקים ודברי חז" ל

תגובות