הנחיות רפואיות מקדימות

מאת: הוועדה המשותפת של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת החוקה, חוק ומשפט בנושא הארכת חיים

אל:

תגובה ל: כליאת אנשים בבתי-חולים פסיכיאטריים שנכתבה ב14:27:50  25.11.2004


תקציר

" חוק טיפול בחולי נפש " מאפשר לאשפז אדם בכפיה, רק משום שהפסיכיאטר המחוזי חושב שהאדם עלול לסכן את עצמו, או שאינו יכול לדאוג לצרכיו הבסיסיים. למשל, אם הפסיכיאטר המחוזי חושב שאדם מסויים עלול להתאבד - הוא רשאי להורות על אשפוזו בכפיה.

מצב זה מנוגד לרוחו של " חוק זכויות החולה ", שקובע שאסור לטפל באדם בכפיה, גם אם הרופא חושב שהטיפול הוא חיוני. ההגיון מאחורי כפיה זו הוא, שהפסיכיאטר מגדיר את חולה הנפש כאדם "בלתי כשיר" ולכן דעתו אינה נחשבת.

בימים אלה ממש, דנים בכנסת ב" הצעת חוק הימנעות מהארכת חיים ". מטרתה של הצעת החוק היא לאפשר לאנשים להצהיר מראש, כאשר הם עדיין בריאים וצלולים בדעתם, שהם אינם מעוניינים לקבל טיפול להארכת-חיים מלאכותית. כך, אם הם יגיעו למצב של "תרדמת", שבו לא יהיו מסוגלים להביע את רצונם לגבי הטיפול שיינתן להם, יהיה מסמך כתוב (או מוקלט) שמתעד את הרצון שהיה להם כאשר היו בריאים, והרופאים יוכלו להתחשב בהצהרה זו.

אפשר להשתמש ברעיון של " הנחיות רפואיות מקדימות " כדי לפתור את בעיית האשפוז הפסיכיאטרי הכפוי. כל מה שצריך לעשות הוא, לאפשר לכל אדם בגיר ובריא לתת "הנחיות רפואיות מקדימות", שבהן יצהיר רצונו או אי-רצונו לקבל טיפול פסיכיאטרי, אם וכאשר יגיע למצב שמוגדר כ"מחלת נפש".

זה דורש שינוי ב"חוק טיפול בחולי נפש", "חוק זכויות החולה" וגם ב"הצעת חוק הימנעות מהארכת חיים", בסעיפים שציטטתי בנספח.

אפשר להתווכח עם הפסיכיאטרים על עצם ההגדרה של "חולה נפש", אך לדעתי אין טעם בויכוח זה, כי אף אחד לא ישתכנע. צריך ללכת בכיוון אחר - להגיד להם "גם אם אתם צודקים, וגם אם יש אנשים חולי-נפש שאינם מודעים למצבם ועלולים להתאבד, זה עדיין לא מצדיק לאשפז אותם בכפיה. צריך להתחשב בהנחיות הרפואיות שהם נתנו כאשר היו צלולים בדעתם. אם הם הצהירו שהם לא רוצים טיפול פסיכיאטרי, ומעדיפים להסתכן בהתאבדות מאשר להסתכן בתופעות-לוואי של הטיפול הפסיכיאטרי - צריך לכבד את רצונם".

יהיה הרבה יותר קל להכניס " הנחיות רפואיות מקדימות " לחוק טיפול בחולי נפש, מאשר לבטל את החוק לגמרי. לכן, לדעתי, זו האסטרטגיה הנכונה.

לאחר שהצעת-החוק הזאת תעבור - יהיה אפשר להתחיל במבצע תקשורתי ענק נגד טיפולים פסיכיאטריים. כל אדם שישמע על אימי הכפיה הפסיכיאטרית - ימהר לחתום על "הנחיות רפואיות מקדימות" נגד טיפול פסיכיאטרי. זו תהיה מכה תדמיתית קשה לפסיכיאטרים - הציבור יראה להם מה הוא באמת חושב עליהם, "העם יצביע ברגליים" נגד טיפולים פסיכיאטריים.

אך הצעד הראשון הוא לתקן את החוק.

 

 

ציטוטים מהחוקים הרלבנטיים

חוק טיפול בחולי נפש, סעיף 7 : "פסיכיאטר מחוזי רשאי להורות בכתב כי אדם יובא לבדיקה פסיכיאטרית, אם הובאו לפניו ראיות לכאורה כי נתמלאו באדם כל התנאים האלה:  הוא חולה וכתוצאה ממחלתו פגום, במידה ניכרת, כושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות... הוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו, סיכון פיזי שאינו מיידי...  יכולתו לדאוג לצרכיו הבסיסיים פגומה בצורה קשה...".

חוק טיפול בחולי נפש, סעיף 9 : "שוכנע פסיכיאטר מחוזי על סמך בדיקה פסיכיאטרית כי נתמלאו באדם התנאים שבסעיף 7(1) ו-(2) וקיים קשר סיבתי בין שני התנאים האמורים, רשאי הוא להורות בכתב על הבאתו לבית החולים ועל אשפוזו בו".

חוק זכויות החולה, סעיף 13 : "א. לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה...

חוק זכויות החולה, סעיף 15 : "על אף הוראות סעיף 13 - 1.    מטפל רשאי לתת טיפול רפואי שאינו מנוי בתוספת, גם ללא הסכמתו מדעת של המטופל אם נתקיימו כל אלה:   א.   מצבו הגופני או הנפשי של המטופל אינו מאפשר קבלת הסכמתו מדעת;   ב.   לא ידוע למטפל כי המטופל או אפוטרופסו מתנגד לקבלת הטיפול הרפואי; ג.   אין אפשרות לקבל את הסכמת בא כוחו אם מונה בא כוח מטעמו לפי סעיף 16 , או אין אפשרות לקבל את הסכמת אפוטרופסו אם המטופל הוא קטין או פסול דין.   2.    בנסיבות שבהן נשקפת למטופל סכנה חמורה והוא מתנגד לטיפול רפואי, שיש לתיתו בנסיבות הענין בהקדם, רשאי מטפל לתת את הטיפול הרפואי אף בניגוד לרצון המטופל אם ועדת האתיקה, לאחר ששמעה את המטופל, אישרה את מתן הטיפול ובלבד ששוכנעה כי נתקיימו כל אלה:   א.   נמסר למטופל מידע כנדרש לקבלת הסכמה מדעת;   ב.   צפוי שהטיפול הרפואי ישפר במידה ניכרת את מצבו הרפואי של המטופל;    ג.   קיים יסוד סביר להניח שלאחר מתן הטיפול הרפואי יתן המטופל את הסכמתו למפרע.    3.    בנסיבות של מצב חירום רפואי רשאי מטפל לתת טיפול רפואי דחוף גם ללא הסכמתו מדעת של המטופל, אם בשל נסיבות החירום, לרבות מצבו הגופני או הנפשי של המטופל, לא ניתן לקבל את הסכמתו מדעת; טיפול רפואי המנוי בתוספת יינתן בהסכמת שלושה רופאים, אלא אם כן נסיבות החירום אינן מאפשרות זאת.

הצעת חוק הימנעות מהארכת חיים, ה'תשס"ג - 2003 (מתוך אתר הכנסת): סעיף 1 - הגדרות: " בחוק זה –   " הוראות רפואיות מקדימות " – הוראות שנתן אדם בגיר אשר בהן הביע מראש את רצונו בשאלת מתן או הימנעות ממתן טיפול רפואי אם יהיה במצב של חולה סובל הנוטה למות ולא יהיה כשיר לבטא את רצונו; " חולה נוטה למות " – אדם, שעל פי קביעת שני רופאים המומחים בתחום מחלתו, מתקיימים בו אלה:   1. הוא סובל מבעיה רפואית חשוכת מרפא; 2. לפי הידע הרפואי העדכני תוחלת חייו אינה עולה על חצי שנה; " טיפול רפואי " – החייאת לב-ריאות, הנשמה באמצעים מלאכותיים, דיאליזה, כימותרפיה, קרינה מייננת או עירוי דם; " מטפל " – רופא, אח או אחות."

סעיף 2: " מטפל רשאי להימנע ממתן טיפול רפואי לחולה סובל הנוטה למות, אם נתן החולה הוראות רפואיות מקדימות והן לא שונו או בוטלו, ובלבד שהחולה אינו כשיר להביע את רצונו".

סעיף 3: "א. אדם רשאי ליתן הוראות רפואיו ת מקדימות בכתב או בעל פה או יוקלטו באמצעות מצלמת וידאו. ב. הוראות רפואיות מקדימות בכתב יינתנו בהתאם לטופס שבתוספת ויחתמו בפני שני עדים בגירים או בפני עורך דין, רשם, שופט או מנהל המוסד הרפואי בו שוהה האדם אם הוא שוהה במוסד רפואי.   ג. הוראות רפואיות מקדימות בעל פה יינתנו בפני שני עדים בגירים או בפני עורך דין, רשם, שופט או מנהל המוסד הרפואי בו שוהה האדם אם הוא שוהה במוסד רפואי, ובלבד שמי שבפניו ניתנו ההוראות מבין את לשונו של החולה; הוראות לפי סעיף זה יכללו התייחסות לעניינים המפורטים בסעיפים 1 ו-2 של הטופס שבתוספת, לפחות".

סעיף 4: "א. אדם רשאי לבטל הוראות רפואיות מקדימות שנתן או לשנותן על דרך של צמצום רשימת הטיפולים הרפואיים שהוא מבקש שלא יינתנו לו, באחת מהדרכים הבאות: 1. בכתב בחתימתו; 2. בעל פה או בהתנהגות מפורשת בפני עד בגיר; 3. על ידי שלוח אשר הוא ייפה את כוחו בכתב לעשות כן; 4. בדרך אחרת אשר הוא קבע כדרך ביטול או שינוי בעת שנתן את ההוראות הרפואיות המקדימות.   ב. נתן אדם הוראות רפואיות מקדימות חדשות בכתב, רואים אותן כמבטלות הוראות רפואיות מקדימות קודמות שנתן, אף אם אין בהן ביטול מפורש שלהן. נתן אדם הוראות רפואיות מקדימות חדשות בעל פה, רואים אותן כמוסיפות על הוראות רפואיות מקדימות קודמות שנתן (להלן - הוראות קודמות), אם אין בהן סתירה להוראות הקודמות ואם לא עולה מהן או מהנסיבות בהן ניתנו, במפורש או במשתמע, כי הן ניתנו כדי להחליף את ההוראות הקודמות."

סעיף 5: "א. תוקף הוראות רפואיות מקדימות שניתנו בכתב או שהוקלטו באמצעות מצלמת וידאו יהיה חמש שנים מיום החתימה עליהן. ב. תוקף הוראות רפואיות מקדימות שניתנו בעל פה יהיה שישה חודשים מיום שניתנו. ג. על אף הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב), לא יוגבל תוקף ההוראות הרפואיות המקדימות, אם מצבו של החולה אינו מאפשר לחדשן.".

תוספת - טופס הנחיות רפואיות מקדימות: " אני הח"מ _____________ ת.ז. ______________ כתובת _________________ בן / בת 18 שנים לפחות, בהיותי בדעה צלולה ובכושר מלא לקבל החלטות באשר למצבי הרפואי ולטיפול שיינתן לי, ולאחר ששקלתי את הדברים האמורים במסמך זה, הבנתי את משמעותם והחלטתי כי זהו רצוני - מורה בזה כדלקמן: 1. חיי לא יוארכו באמצעות סוגי הטיפול הרפואי המפורטים להלן ומסומנים ב- X ...   2. הוראות סעיף 1 יחולו רק במקרה בו לא אהיה מסוגל/ת לקחת חלק, באופן פעיל ומודע, בהחלטות הקשורות לטיפול הרפואי שיינתן לי, ובתנאי ששני רופאים המומחים בתחום מחלתי, יקבעו שאני חולה סובל נוטה למות..

 

מסמכים מאתר הכנסת:

דיונים בוועדה המשותפת של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת החוקה, חוק ומשפט בנושא הארכת חיים:

  • 12.10.2004  - דיון בוועדה - ח"כ שאול יהלום, מיכאל איתן, אריה אלדד, רומן ברונפמן, מתן וילנאי, רשף חן, אופיר פינס-פז,
    ר' אברהם רביץ.
  • 19.10.2004  - דיון בוועדה - שאול יהלום, מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט),  רומן ברונפמן, משה כחלון, גאלב מג'אדלה

    הצעות חוק:

    10.7.2001 - הצעה של ח"כ לשעבר ענת מאור

  • הצעות חוק של ח"כ רומן ברונפמן ושל ח"כ מיכאל איתן משנת 2003 - נדונים עכשיו בוועדות.

    למי כבר פניתי:

    (לא מזיק לפנות שוב):

  • פורום "די לכפיה הפסיכיאטרית"
  • העמותה הישראלית למאבק בכפיה הפסיכיאטרית
  • העמותה לזכויות החולה
  • האגודה לזכויות האזרח

  • עמותת "מגן לזכויות אנוש"

  • תגובות