מאת: דוד קיוויתי
אל:
נכתב ב: 11:47:33 06.10.2007, כתוספת/תגובה ל: גירושין
מאמר זה מתבסס על שיעורים של פרופסור קירשנבאום מהמרכז הבינתחומי, והוא הוקלד ע"י דוד קיוויתי מחברת ביטוח נסיעות., ונתרם על-ידו ל"אתר הניווט בתנך". מותר להעתיק את המאמר, בתנאי שהערה זו עם הקישור נמצאת בראש כל עותק.
בדין תורה המקורי הקדום, אדם יכול היה לגרש את אישתו מעליו גם בעל כורחה. כל אימת שיחפוץ. הנישואין נועדו לצרכי הגבר בלבד, ולכן יכול היה לנתקם כשיחפוץ. לאורך התפתחות המשפט העברי ניסו לתת יותר זכויות לאשה, ניסו למנוע מצב שבו הנערה מתחתנת כשהיא יודעת שהגבר יכול לגרש אתה ללא כל סיבה. היו מספר שלבים לחיזוק מעמד האשה:
רבי שמעון בן שטח בתקופת החשמונאים ראה זאת בעין רעה, ורצה לבלום את ניצול כוחו של הגבר באופן שרירותי. לכן התקין את תקנת הכתובה – זוהי מעין פוליסת ביטוח לאישה אם בעלה יגרש אותה. מדובר בקביעת סכומים של 200 זוז על נישואין ראשונים (הוצאות מחייה לשנה) ו- 100 זוז לנישואין שניים. הכתובה אינה מהווה את חוזה הנישואין (אלא הקידושין והטבעת), אלא מונעת את הקלות הבלתי נסבלת של גירוש האישה ("שלא תהיה קלה בעיניו).
הקביעה כי החליצה קודמת לייבום. כדי למנוע מצב של ייבום לא לצרכים כשרים.
משנה גיטין ט', י' (עמ' 173) יש מחלוקת בין האמוראים בנוגע להלכות גירושין.
רב (אבא אריכא, 200 לס') אמר שאסור לו לאדם לקדש את בתו בקטנותה אלא שומא עליו לחכות עד שהיא תגדל ותאמר "בפלוני אני רוצה". מהבחינה המעשית האב עדיין החליט. כמעט כל התקנות שינו את דין תורה אך לא עקרו את דין תורה. אם אב היה מקדש את בתו הקטינה הקידוים היו תקפים בכל מקרה, דין תורה קיים תמיד.
עילות לגירושין מצד האשה. עד תקופת האמוראים, לאשה היה אסור ליזום מהלכי גירושין. הבעל עדיין היה זה שגרש בפועל. עילות לגירושין מצד האשה: א.עקרות הבעל. ב.האשה רוצה ילדים והבעל לא. ג.טענת "מאוס עלי".
חדר " ג - הרגמ"ה (רבי גרשון מאור הגולה, שנת 1000 לספירה, אשכנזי) מוציא תקנה נוספת המקשה על גירוש האישה בעל כורחה: אסור לגרש אישה בעל כורחה. מי שיעשה זאת, יוטל עליו חרם. אולם, הגברים המציאו פתרון לתקנה זו, ובמקום לגרש את האישה הבלתי רצויה, היו לוקחים אישה נוספת. ולכן הרגמ"ה, הוציא תקנה נוספת לפיה אסור לקחת אישה שניה --- > הפך את החברה, מבחינה משפטית גם כן, למונוגמית. מדוע הוא עשה זאת? הושפע מהנצרות והחברה היהודית האשכנזית היתה מבחינה סוציולוגית מונוגמית בלאו הכי.
היהדות הספרדית לא קיבלה את חרם הרגמ"ה על נישואין לאישה שניה, אלא השיגו מונוגמיה באמצעות המשפט הפרטי: הכניסו בכתובה הספרדית סעיף בו נאסר על הגבר לקחת אישה שניה, אלא באישור אבי הכלה ותוך תשלום פיצוי כספי. אצל התימנים, עד עלייתם ארצה היתה פוליגניה.
האשה בישראל לא יורשת את בעלה. היו תקנות שנתנו לאשה חלק מהעזבון.
מסקנה: התקנות לאחר תקופת המקרא, שיפרו את מעמד האישה לגבי הגירושין. קרי-דרבנן לא היו יכולים לבטל את דאוריתא, אלא לשפרו: כתובה, עילות גירושין לאישה, חרם דרבנו גרשום.
בעולם המערבי המדינה היא שמשיאה את הזוגות, בטקס שנערך ע"י מורשה מטעם המדינה (גם הכמרים מקבלים הסמכה להשיא מהמדינה).
במשפט העברי, האיש מקדש את האישה, והאישה מתקדשת לאיש. יש צורך בשני עדים לאקט החתונה, משום שהוא בעל השלכות ציבוריות (האישה הופכת מפנויה לאשת איש וכו'). המדינה אינה מחתנת את בני הזוג. כשם שרק האיש יכול לקדש את אשתו ובל יתערב זר, כך בגירושין רק הגבר יכול לגרש את אשתו והיא צריכה לקבל את הגירושין ובל יתערב זר. זהו אינו אקט משותף לבעל ולאישה, אלא הגבר מציע והאישה צריכה להסכים. לא המדינה ולא הרבנות יכולים לגרש את האישה.
הבעייה של עיגון ובעיית הממזרות מקשה על שילובם של דיני משפחה דתיים במשפט החילוני. הבעיות הן נישואי תערובת וממזרות שהם תופעות שכיחות בעולם המודרני.
נישואי תערובת- ביהדות המודרנית יש בעיה של התבוללות משום שאין משהו שמייחד את היהודים. הדרך היחידה להתחתן עם גוי היא שהוא יתגייר.
לגרות יש שני שלבים:
החלטה סובייקטיבית- בהאדם ירצה לקבל עליו את הדת היהודית.
שלושה צעדים אובייקטיבים: א.לזכר-ברית מילה. ב.טבילה ג.קבלת היהדות בפני בית דין. (יש בעייה אם גיור רפורמי שכן הוא לא קביל בארץ).
שלושה תנאים לגירושין ביהדות , שבהעדר אחד מהם האישה עגונה (=כבולה, אלמנה חיה. אין לה בעל, אך היא לא יכולה להתחתן):
1. צורך ב נוכחות נפשית : שני הצדדים צריכים להיות שפויים, אחרת לא יוכלו לתת/לקבל גט. כאשר אין כשרות משפטית אז אין גירושין כי הגירושין הם הליך משפטי.
פתרון : בימינו ישנה אפשרות לתת לאדם לא שפוי תרופות בכדי להביא, לפחות זמנית, לשפיות. אם הגט ניתן בעת שהאדם שפוי/לא שיכור או שמינוי השליח לעניין גט נעשה בעת שהאדם שפוי, הגט כשר ("עיתים חלים-עיתים שטיא").
2. צורך ב נוכחות פיזית : משום שיש צורך בהסכמת שני הצדדים לגירושין, שני הצדדים צריכים לנכוח פיזית. בעיתיות:מה קורה אם אחד הצדדים נעדר?
נאמר שאשתו של אדם נעלמה, סבורים שהיא מתה והוא רוצה להתחתן בשנית. בארה"ב ישנה הכרזת מות רשמית אחרי מספר שנים של העדרות ע"י ביהמ"ש. הואיל ובישראל לממסד אין מעמד לעניין נישואין וגירושין, לא ניתן לנקוט באקט שכזה. תיאורטית, הגבר יכול היה לשאת אישה שניה בכל מקרה (מדאוריתא), אך חרם דרבנו גרשום אוסר זאת (תקנה מדרבנן). עם זאת, קיימת תקנה כי על הבעל להשיג אישור של 100 רבנים, מתוך מינימום של שבע קהילות, כי חיפש את אשתו ולא מצאה, ע"מ לקבל היתר לשאת אישה נוספת. היום די בהיתר מהרבנות הראשית, שלה ממונה שחוקר את העניין.
אם הגבר התחתן בשנית לאחר העלמות אשתו, והיא נמצאה פתאום, אזי הוא נחשב לעובר על דין דרבנן בלבד (חרם דרבנו גרשום). לעומת זאת, אם האישה מתחתנת בשנית לאחר העלמות בעלה, והוא נמצא פתאום, היא עוברת על דין תורה (האוסר על נישואין של אישה אחת ליותר מבעל אחד), ולכן ההשלכות של כך חמורות:
הקידושין עם השני בטלים ומבוטלים, משום שקידושין אינם תופשים עם אשת איש.
ניאוף: אמנם ניאוף בשוגג. אולם, בפועל, הגבר השני שנישא לאישה בעצם קיים יחסים עם אשת איש, ולכן:
- האישה אסורה לבועל (אסור לגבר השני ש"נישאה" לו להתחתן עימה)
- האישה אסורה לבעל (הראשון).
- האישה מפסידה כתובתה (=זכויותיה הממוניות).
- אם נולד ילד כתוצאה מ"נישואין" אלו, הוא "ממזר". ממזר – ילד שנולד לאשה נשואה שלא מבעלה או ילד שנלד מגילוי עריות.הממזר לא יכול להתחתן עם בת ישראל ולהיפך.
פתרונות כדי להוכיח שהבעל אכן מת:
# בשעת שלום: הרבנות והרבנים יכולים לנסות ולאתר את הבעל (כיום, פשוט יותר לעשות זאת).
# בשעת מלחמה ( " בעיגון הקלו " ): חז"ל תקנו תקנות של דיני ראיות מוקלים יותר יחסית לנהוג לעניין עגונות. בדיני הראיות הרגילים יש צורך בשני עדי ראיה כשרים (גברים, שפוים ויהודים). ואילו בדינים המוקלים, "גוי כשר במשיח לפי תומו" (עדות גוי כי הבעל מת כשרה, אם אינו מודע להשלכות עדותו. זאת, בכדי למנוע עדות שקר מכוונת מצידם, מתוך מניעים אנטישמיים), עדות אישה כשרה , גם ראיות נסיבתיות כשרות, עד אחד במקום שני עדים, עדות של קרובי משפחה היא קבילה ואפילו האשה העגונה עצמה כשירה להעיד.
3. צורך ב הסכמת שני הצדדים : שני הצדדים צריכים להסכים לגט (הגבר להסכים להציע והאישה להסכים לקבלו).
אם הגבר לא מסכים להציע גט לאישתו, היא עגונה. אז בית הדין, אם השתכנע בצדקת טענות האישה, יכול להפעיל על הגבר אמצעי לחץ שונים: חרם, נידוי, הפצת שמועות שהנ"ל סרבן גט, היתר לשאת גבר אחר, כעבור חצי שנה של סירוב לתת גט רשאי בית הדין לפנות ליועמ"ש שיכלא את הסרבן (בתי הדין מאוד מתקמצנים בסמכותם זו ויש גם סרבנים שיושבים בכלא ועדיין מסרבים, כגון יחיא שישב 20 שנה בכלא הישראלי ולא הסכים), אפשרות לביטול רשיון הנהיגה של סרבן גט, השעיית רשיון תעסוקתו (עו"ד, רופא וכו'), פגיעה בחשבון הבנק וכו'.
יודגש, אין באפשרות בית הדין לכפות מתן גט. אם הגט אינו ניתן מרצונו החופשי של הבעל, הגט אינו כשר. מטרת צעדי בית הדין הנ"ל הם להביא את הבעל לתת הגט מרצונו.
אם האישה לא מסכימה לגט של הבעל, ובית הדין מחליט שנימוקי הבעל מוצדקים, הוא יכול להפעיל עליה לחצים (להתיר לבעל לשאת אישה שניה ולפטור אותו ממזונות לגרושתו). אך, שוב, אין בית הדין יכול לכפות עליה להסכים לגט. " גט מעושה "- גט שנוצר בעקבות כפייה לא הלכתית והוא פסול.
מסקנה: דין תורה קובע שגירושין צריכים להעשות ע"י מתן גט. דרבנן לא יכולים לבטל זאת, ולכן מתקינים תקנות בכדי להקל במקרים של עגינות או נסיבות מיוחדות, כפי שראנו לעיל.
הבעייה הכי גדולה שנוצרת מבעיית העגונות היא הממזרות.(הילדים של אשה עגונה יהיה ממזרים).
ממזר : מדובר בילד שנולד מחוץ למסגרת הנישואין, כתוצאה מאיסורים: ניאוף או גילוי עריות (יחסים בין קרבת דם, גיס עם גיסתו-אסור להם להתחתן גם אחרי שהאישה תתגרש- יחסים הומוסקסואלים).
במקרים רבים, כתוצאה מבעיית העגונות נולדים ממזרים (כגון: האישה נוטה לחשוב שבעלה מת. מתחתנת בשנית ונולד לה ילד. אם הבעל יימצא, היא נואפת והילד ממזר).
יודגש, ממזר אינו נחשב לילד בלתי חוקי (שכן הגדרת המשפחה היא ביולוגית ולא משפטית ביהדות), ועל כן הוא יהודי לכל דבר, ויכול אפילו להיות רב. רק להנשא עם בת ישראל הוא אינו יכול (כנ"ל ממזרה לא יכולה להתחתן עם בן ישראל). ובעצם גם להתחתן עם גויה לא יכול (קידושין לא תופסים עם לא יהודיה). לכן, הפתרון הוא שממזר יתחתן עם גיורת או עם ממזרה.
חז"ל שאלו מה חטא הילד הממזר שהוא צריך להענש כך על חטא מולידיו? ישנה סברה כי ייתכן שנעשה שימוש באמצעי חריף זה, כדי להרתיע אנשים מהחטא.
בכל מקרה, דיני הראיות ביהדות מחמירים מאוד עד שמישהו מוכרז כממזר: אין הפללה עצמית- "אין אדם משים את עצמו רשע" (לא מקבלים עדות אמא שצאצאה הוא ממזר ולא מקבלים עדות של בני זוג שנאפו); חזקה שאישה בהריון מבעלה; בעבר אם הבעל נעדר תקופה לשנתיים והאישה היתה בהריון, ברור היה שהילד ממזר. כיום, עם אמצעי התחבורה המהירים, זוהי אינה חזקה יותר;בישראל- בתי הדין אינם נוטים להכריז על ממזרים, ולעיתים דוחים בדיקות גנטיות בכדי לא להכריז על מישהו כממזר.
בארה"ב, בה התנועה הרפורמית מושלת, עניין הממזרות אינו משמעותי. אולם, יהודי אמריקאי שיעלה לישראל וירצה להתחתן, ייתקל בבעיה אם יתברר שהוא ממזר.
ישנה אמונה שממזרים אינם מאריכים ימים.
ההבדל בין ילד בלתי חוקי לממזר- ממזר לא יכול לבוא בקהל אך יורש את אביו אם אביו בוחר להכיר בו. ילד בלתי חוקי לא יורש את אביו אך הוא לא פסול לנישואים.