תגובה ל: שמיטת חובות בשביעית שנכתבה ב13:27:21 06.03.2005
לפי רמב"ם (הלכות שמיטה ויובל פ"ט) מי שהלוה ממון לרעהו והתנה שהוא לא ישמטנו אפילו בשביעית - תנאו קיים, ואין החוב נשמט, כמו כל תנאי שבממון. לפי זה לא ברור לי בכלל למה העשירים בימיו של הלל נמנעו מלהלוות, ולמה היה צורך בתקנה חדשה: הרי הם יכלו להתנות כנ"ל מעיקר הדין, בלי שום פרוזבול!
גם לא ברור למה התורה חוששת מ" הישמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל... ולא תתן לו " אם המלוה יכול בקלות להתנות ולהלוות!
הסבר נוסף: לפני תקנת הלל, עני בא לעשיר וביקש הלוואה.
העשיר חשב "עוד מעט שנת השמיטה - החוב עלול להישמט" וסירב להלוות.
הלל ראה שהעניים סובלים מזה, ותיקן פרוזבול, ואז אמר לעשירים: "זה בסדר - אתם יכולים להלוות - אחר-כך תוכלו לכתוב פרוזבול והחוב לא יישמט".
והשאלה היא - למה היה צורך בתקנה חדשה?
הלל יכל להגיד לעשירים: "זה בסדר - אתם יכולים להלוות ולהתנות שלא ישמטו את החוב בשביעית", והיה משיג בדיוק אותה התוצאה!
ועוד הסבר: המלוה יכול להגיד ללווה "אני מוכן להלוות לך, אבל בתנאי שתתחייב להחזיר את ההלוואה בכל מקרה אחרי השמיטה".
הלווה צריך את ההלוואה (הרי הוא עני) ולכן הוא בוודאי יסכים.
כך שעדיין אין צורך בפרוזבול.