יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך
 שווה עיון:
לצאת עם משתמט?

 
שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה
דף הבית » שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה » להתארגן לשמיטה - בלי אוצר בית דין
 


» לצפייה בתשובות הרבנית שולמית בן שעיה
חיפוש
» מתקדם

 תגיות
 אינדקס נושאים
 
» אינדקס נושאים ותגיות

להתארגן לשמיטה - בלי אוצר בית דין

מתוך: הארץ ומצוותיה » מצוות התלויות בארץ פורסם בכ"ה באייר התשס"ו
במאמר ב"שבתון" כתב הרב, שהדרך האידיאלית לשמירת השמיטה בימינו היא ע"י אוצר בית דין. גם אני חשבתי כך בעבר, אולם, לאחר שעיינתי בכמה ספרים ודו"חות המתארים את השימוש ב"אוצר בית דין" בשמיטות האחרונות הלכה למעשה, הגעתי למסקנה שהחסרונות מרובים מהיתרונות:

1. בשמיטה אסור לאסוף יבול בכמויות מסחריות. איסור זו אינו מתקיים כראוי. היבול נאסף בכמות מסחרית, ולא רק לפי הצורך. בית-הדין אוסף את רוב הפירות מהשדה, ולא יודע מראש האם כל הפירות יחולקו, ולכן במקרים רבים הפירות נרקבים בחנויות ונזרקים, בעוד שלפי התורה - הפירות שאינם משמשים למאכל אדם צריכים להישאר בשדה, עבור עניים שאין להם כסף לשלם על הובלה ומעדיפים לקטוף את הפירות בעצמם, או עבור החיות.

2. בשמיטה יש גם מצוה להפקיר את הקרקע ואת יבולה כך שכולם יוכלו ליהנות מהם באופן שווה . אולם בית הדין, המעוניין להחזיר לעצמו ולחקלאיו את ההוצאות שהוציאו על הכנת השדה לשמיטה, מונע מאנשים להיכנס לשדה באופן חופשי (לפחות בחלק מהמקרים). כך שגם אם נשארים פירות על העצים, וגם אם יש מובטלים עניים שמעוניינים לקטוף אותם בעצמם בלי לשלם, הם לא יוכלו לעשות זאת; בית הדין ימנע מהם את הכניסה (לפחות בחלק מהמקרים). כך, אחד הרעיונות המרכזיים של השמיטה - שהארץ שייכת לה' ולא לבשר ודם - אינו מתקיים.
* תומכי השיטה מביאים כמקור את התוספתא, בה נאמר שבשנת השמיטה היה בית-הדין מעמיד שומרים על השדות שהופקרו, ודואג לחלק את הפירות שהופקרו באופן הוגן; אולם, בית-הדין שנזכר בתוספתא הוא בית-הדין הגדול, שמייצג את כלל ישראל. בימינו, יש הרבה ארגונים שקוראים לעצמם "בית דין" (בד"ץ הרב וייטמן מתנובה, בד"ץ העדה החרדית, בד"ץ בית יוסף, ועוד); כל "בית דין" מייצג קבוצה מצומצמת מתוך עם ישראל; השם "בית דין" הוא מטעה - אין שום קשר בין התארגנות פרטית של מיעוט מתוך עם ישראל, לבין בית הדין הגדול של כלל ישראל שנזכר בתוספתא. אין כל הצדקה לכך שארגון מסויים, שמייצג רק חלק מעם ישראל, ישתלט על שדה מסויים, וישתמש בו כדי לפרנס את שליחיו; זה מנוגד לדרישת התורה להפקיר את השדות לכולם.

3. גם המצוה להשבית את הקרקע בשביעית אינה מתקיימת באופן מלא. המשכורת של החקלאים תלויה בכמות הפירות שיצמחו, ולכן יש להם אינטרס להקל באיסורים, ולבצע (למשל) מלאכות שאסורות מדרבנן. לפעמים מלאכות אלו קרובות מאד לאיסורי תורה ממש.
4. המשכורת של החקלאים מבוססת באופן עקיף על התשלום שמשלמים הקונים על הפירות שצומחים בשנת השמיטה; תשלום זה אינו מובטח מראש - אין כל הבטחה בתורה, שבשנת השמיטה יגדלו פירות רבים, גם לא בדרך נס והשגחה; בוודאי שאין הבטחה שכל הפירות יימכרו. לכן, אי-אפשר לשתף בכך חקלאים רבים. בנוסף לכך, במקרים מסויימים, ההכנסות ממכירת הפירות בשנת השמיטה אינן מספיקות, ואז החקלאים, שעבדו קשה במשך השמיטה ע"פ הוראות בית-הדין, לא מקבלים משכורת - ויש בכך איסור של הלנת שכר שכיר, וגם חילול שם ה' (ויש חקלאים שעד היום, כשהם שומעים "אוצר בית דין", הם אומרים "אני לא רוצה לשמוע, זו הונאה").
5. "אוצר בית-דין" נראה, כלפי חוץ, בדיוק כמו מכירה רגילה - לוקחים פירות ומשלמים כסף; אפילו המחיר נקבע לכל פרי בנפרד, בדיוק כמו בשנה רגילה. כך שהצרכנים אינם משתתפים כלל בקיום המצוה - הם רק משלמים יותר כסף על אותו מוצר.
6. בנוסף לכך, הדרך של "אוצר בית דין" לא עובדת; בשנת השמיטה האחרונה (שנת ה'תשס"א), נעשה ניסיון להקים אוצר בית דין גדול וכלל-ארצי ע"י תנובה, אולם הניסיון גרם לתנובה הפסדים גדולים, והם כנראה לא יהיו מעוניינים לבצע אותו שוב.

לדעתי, המקור לכל הבעיות הללו הוא, שכל השיטה של "אוצר בית דין" מסתמכת על יבול שביעית. למעשה, התשובה שנותנת התורה לשאלה "מה נאכל בשנה השביעית? היא "ואכלתם ישן"; עיקר הפרנסה צריך להסתמך על יבול שנאגר מהשנה השישית. תיאורטית, ייתכן שבשנה השביעית לא יצמח כל יבול; אנחנו צריכים להיות מוכנים למצב זה. אם בכל זאת צומח יבול בשביעית, זה כמובן מאד משמח, אך יש להתייחס ליבול זה כאל "הדובדבן שבקצפת" ולא כאל המנה העיקרית. המנה העיקרית היא יבול שישית.

הדרך היעילה ביותר לממש פתרון זה היא ע"י התארגנות כלל ארצית; אבל גם אם לא תהיה התארגנות כזאת, עדיין כל צרכן יכול לממש פתרון זה באופן פרטי, ע"י קנייה מרוכזת של מזון מתוצרת הארץ בשנה השישית, ואגירתו בבית. יש מוצרי מזון שאי אפשר לאגור, כגון ירקות טריים; אבל מבחינה תזונתית אפשר למצוא לכך תחליפים, למשל ע"י הנבטה של עדשים וחומוס, או ע"י ויטמינים מלאכותיים.

אם יהיו מספיק אנשים שיקנו מזון מתוצרת הארץ בשנה השישית, אז החקלאים ירוויחו מספיק כסף בשנה השישית, כך שיוכלו להרשות לעצמם לצאת לחופש בשנה השביעית; אולם יש חקלאים שלא ירוויחו מספיק (כגון חקלאים שמתפרנסים מירקות טריים), והפתרון הטוב ביותר עבורם הוא לקבל קיצבה מקרן של תרומות, כדוגמת הקרנות שקיימות בארץ ישראל כבר עשרות שנים. לא מדובר כאן רק במצוות "וחי אחיך עמך", אלא בשותפות הוגנת במצוות השמיטה; בעבר רוב האנשים היו חקלאים ושמרו שמיטה בעצמם, אבל כיום יש רק חקלאים מעטים, והם מקיימים את מצוות השמיטה עבור כולנו, ולכן כולנו צריכים להשתתף בכך. לפיכך, החקלאים שמקבלים קיצבאות מקרנות השמיטה אינם צריכים להרגיש שהם מקבלים "אוכל חינם", כי זו לא צדקה אלא שותפות.

לסיכום, לענ"ד באמת יש להתארגן לשמיטה, אבל לא ע"י הפתרון הבעייתי של אוצר בית דין, אלא ע"י הפתרון הרמוז בתורה:
* עבור הצרכנים - אגירת מזון מהשנה השישית;
* עבור החקלאים - קבלת קיצבאות מקרנות תמיכה בשומרי שמיטה.



התשובה:
שלום ובכרכה
יישר כוח על העיסוק בנושא.
א. רוב הטענות שהעלית הן טענות הנוגעות לפרקטיקה. לפיכך צריך לשפר את ה"איך".
ב. לו היו עניים באים לשדה לקחת – היה מקום לשקול את מה שאתה אומר. ברם, הם לא באים, והריקבון בשדה גדול יותר מאשר באוצר בית הדין.
ג. בית הדין פועל בשליחות העניים. לפיכך, לא ניתן לבוא ולומר שהוא מונע כניסה של אחרים. העניים כביכול החליטו שהדבר ייעשה בדרך זו. מבחינת בעל הקרקע היא מופקרת, שכן אין הוא בעלים על שדהו. לפיכך הרעיון שהארץ היא של ריבונו של עולם מתקיים כאן.
ד. אתה צודק בקביעה שלך כי מיסוד הדין מדובר על בית דין הגדול שהוא של כל עם ישראל. ברם, לא זכינו, ועתה יש להכריע האם לעשות דבר מה באופן חלקי ולהכיר ברעיון שיש כמה בתי דינים, או שלוותר על הרעיון כולו. דומני שהרווח גדול יותר מהמחיר. עיקרון יסודי בהלכה הוא שכשלא ניתן לעשות את הדבר במילואו – עושים את מה שניתן באופן חלקי. כך קבע רבן יוחנן בן זכאי כי לבית הדין ביבנה יהיו סמכויות רבות, על אף שלא ישב ב"מקום אשר יבחר ד'".
ה. יש סכנה של אינטרסים להקל באיסורים. אתה צדוק. ברם, שוב צריך לשקלל סכנות מול תועלת.
ו. טענות החקלאים צודקות. צריך לבנות מנגנון טוב יותר.
ז. אין זה נכון שהוא נראה בדיוק כמו מכירה רגילה. המכירה נעשית בצורה שונה, ומודגש כי ישנה קדושת שביעית על הפירות. אתה כותב שהצרכנים כלל אינם משתתפים בקיום המצווה – איני מכיר דרך טובה יותר שיהיו שותפים מאשר שמירה על קדושת שביעית.
ח. הכישלון של תנובה נבע מסיבות שונות, וביניהם הגישה העקרונית הלא-ממלכתית של חלקים בציבור החרדי והכשריו. מה שכתבתי היה גם כדי לעורר את הציבור החרדי.
ט. בוודאי שעיקר הדברים צריך שיהיה מבוסס על פירות שישית. רמזתי בדבריי על כך בדברי על טכנולוגיות קירור ושימור.


כל טוב
 
כתוב תגובה
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
הנך מוזמן להגיב על להתארגן לשמיטה - בלי אוצר בית דין
*שם:
  דוא''ל:
האם לפרסם את כתובת המייל בתגובה
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 


פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines