קוד: ענוה בתפילה בתנ"ך
סוג: כלל
מאת: אראל
אל:
כשאדם מתפלל, הוא צריך להיות ענו כל-כך, עד שלא יזכור את הזכויות והמעלות שלו, וכשיבקש מה' שיקבל תפילתו, יבקש בזכות אחרים ולא בזכות עצמו. כך אמרו חז"ל בכמה מקומות:
א.
תלמוד בבלי, ברכות י: "אמר רבי יוחנן משום הרב יוסי בן זמרא:
כל התולה בזכות עצמו [מבקש בתפילתו שה' יעזור לו בזכות עצמו] - תולין לו בזכות אחרים;
וכל התולה בזכות אחרים - תולין
לו בזכות עצמו.
משה תלה בזכות אחרים, שנאמר (שמות לב 13) "זכור
לאברהם
ליצחק
ולישראל עבדיך
";
תלו לו בזכות עצמו, שנאמר (תהלים קו 23) "ויאמר להשמידם, לולי
משה בחירו עמד בפרץ לפניו, להשיב חמתו מהשחית.
"
חזקיהו תלה בזכות עצמו, דכתיב (מלכים ב כ3) "זכר נא את אשר
התהלכתי לפניך
";
תלו לו בזכות אחרים, שנאמר (מלכים ב יט34) "וגנותי
אל העיר הזאת להושיעה למעני ולמען
דוד עבדי
"; [והיינו דר' יהושע בו לוי, דאמר ר' יהושע בן לוי: מאי
דכתיב (ישעיהו לח 17) "הנה לשלום מר לי מר
" - אפילו בשעה ששיגר לו הקב"ה שלום, מר
הוא לו]."
ב.
ירושלמי תענית ב ט: "משום סומכוס אמרו: ברוך משפיל רמים. ניחא שלמה דכתיב ביה (דה"ב ו 2, מל"א ח 13) "בנה בניתי בית זבול לך
".
ג.
בבלי מועד קטן ט. "אמר
רב יהודה אמר רב: בשעה שביקש שלמה להכניס ארון למקדש, דבקו שערים זה לזה;
אמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענה; פתח ואמר (תהלים כד7)
שאו שערים ראשיכם
... ולא נענה. כיון שאמר (דה"ב ו 42) "ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך
" מיד נענה".