הצדיקים המזוייפים מתעצבנים כשה' מביא עליהם ייסורים

קוד: ביאור:איוב לו13 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

אדם יכול לבחון את עצמו, האם הוא באמת צדיק או רק "כאילו" צדיק, לפי היחס שלו לצרות וייסורים שבאים עליו. כך אמר אליהוא הבוזי בדבריו לאיוב:

איוב לו13: "וְחַנְפֵי לֵב יָשִׂימוּ אָף, לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם"

בפסוקים הקודמים לימד אליהוא, שה' לפעמים מביא ייסורים על הצדיקים כדי לבחון אותם (פסוקים 7-12): "לֹא-יִגְרַע מִצַּדִּיק,    עֵינָיו: וְאֶת-מְלָכִים לַכִּסֵּא;   וַיֹּשִׁיבֵם לָנֶצַח, וַיִּגְבָּהוּ.   וְאִם-אֲסוּרִים בַּזִּקִּים;   יִלָּכְדוּן, בְּחַבְלֵי-עֹנִי.   וַיַּגֵּד לָהֶם פָּעֳלָם;   וּפִשְׁעֵיהֶם, כִּי יִתְגַּבָּרוּ.   וַיִּגֶל אָזְנָם, לַמּוּסָר;   וַיֹּאמֶר, כִּי-יְשׁוּבוּן מֵאָוֶן.   אִם-יִשְׁמְעוּ, וְיַעֲבֹדוּ:   יְכַלּוּ יְמֵיהֶם בַּטּוֹב; וּשְׁנֵיהֶם, בַּנְּעִימִים.   וְאִם-לֹא יִשְׁמְעוּ, בְּשֶׁלַח יַעֲבֹרוּ;    וְיִגְוְעוּ, בִּבְלִי-דָעַת.".

הפסוק שלנו מתאר את תגובתם של "חנפי לב" לייסורים שה' מביא עליהם.

חנף הוא המנסה למצוא חן על-ידי ייפוי המציאות; הפסוק שלנו מדבר על חנפי לב - אנשים המתחנפים בליבם, מתחנפים לעצמם, אומרים לעצמם שהם צדיקים כאשר למעשה הם לא-כל-כך צדיקים.

אף = כעס; וחנפי לב ישימו אף = כשבאים עליהם ייסורים, חנפי לב מגיבים בכעס, "אוף, למה זה קרה לי? איזה עצבים!".

ישוועו = יצעקו אל ה' כדי לבקש ממנו שיושיע אותם;   אסרם = ייסר אותם;   לא ישוועו כי אסרם = אותם חנפי-לב עצבניים, כשבאים עליהם ייסורים, אינם מתפללים ואינם מבקשים מה' שיושיע אותם; הם אינם מבינים שה' הביא עליהם את הייסורים כדי לקרב אותם אליו, אינם מנצלים את ההזדמנות להתפלל ולשוב אל ה'.

אם, כשבאים עליי ייסורים, אני מגיב בכעס ועצבים - אז אני חנף לב; אך אם אני מגיב בתפילה וקריאה לה' שיושיע אותי - אז אני צדיק אמיתי.

כך הדבר ביחס לאדם יחיד, וכך הדבר גם ביחס לעם כולו: כשבאות צרות על עם ישראל, חנפי לב מגיבים בכעס ועצבים, אך הצדיקים האמיתיים קוראים ומתפללים אל ה' שיושיע את עמו ויגאל את נחלתו, עוד היום.

מקורות ופירושים נוספים

פירשנו כמו רוב מפרשי הפשט,למשל: "וחנפי לב, שהם רשעים, הם ישימו אף - בבא ייסורין עליהם מחרפים ומגדפים, ולא ישועו לפניו בתחינה כי אסרם - כשהוא אוסרן בייסורין; לפיכך לא ירפאם" (רש"י), "וחנפי לב - אבל הרשעים, המחניפים ליצרם למלאות שאלתו ופתויו, המה מעלים אף וחמה, ולא יצעקו אל ה' כאשר אסרם ביסורים, כי תולים הכל במערכת השמים, וכועסים על רוע הסדור, וחושבים שאין מקום לתפלה" (מצודות).

וחז"ל דרשו, שכאשר אדם מתנהג בחנופת-לב, ה' אוסר אותו ומונע ממנו את האפשרות לעשות תשובה, כמו שעשה לפרעה: "לאחר שהקדוש ברוך הוא מצפה לרשעים שיעשו תשובה ואינם עושין אפילו הם רוצים באחרונה - הוא נוטל את לבם שלא יעשו תשובה. ומהו וחנפי לב - אותן שהם באין ומחנפים בראשונה בלבם, הם מביאים עליהם האף באחרונה. ומהו לא ישועו כי אסרם -  אף על פי שהם רוצים לשוב להקדוש ברוך הוא ובאין לעסוק בתפלה, אינן יכולים, למה? כי אסרם, שנעל בפניהם. כך היה פרעה, רוצה לעסוק בתפלה, ואמר הקדוש ברוך הוא למשה 'עד שלא יצא -  לך והתיצב לפניו'" (רבי פנחס הכהן בר רבי חמא, שמות רבה יא א).

ויותר מזה, כשאדם מתנהג בחנופת-לב, הוא מביא אף וכעס על כל העולם: "כל אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם, שנאמר וחנפי לב ישימו אף; ולא עוד, אלא שאין תפלתו נשמעת, שנאמר לא ישועו כי אסרם" (רבי אלעזר, סוטה מא ב)

פסוקים דומים וקשורים

הנביא ישעיהו מתאר את מנהגיהם של עובדי האלילים, המתעצבנים ומקללים את אלהיהם כשבאות עליהם צרות, ישעיהו ח21: "וְעָבַר בָּהּ נִקְשֶׁה וְרָעֵב, וְהָיָה כִי יִרְעַב - וְהִתְקַצַּף, וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו, וּפָנָה לְמָעְלָה" (פירוט).

תגובות