לריח שמניך טובים, שמן תורק שמך, על כן עלמות אהבוך

קוד: ביאור:שיר השירים א3 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

הרעיה אומרת לאהובהּ:

שיר השירים א3: "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים, שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ; עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ".

לריח שמניך טובים

לריח שמניך טובים = שמניך טובים לריח = שמניך טובים להריח בהם, או שמניך טובים בריחם (דעת מקרא).

הרעיה משבחת את האהוב על ריחם הטוב של שמני הבושם שהוא משתמש בהם, או על שמני גופו שיש להם ריח טוב באופן טבעי; בימינו הוכח במחקרים, שמשיכה לריח הגוף הטבעי היא אחד האמצעים המעידים על התאמה גנטית.

הרעיה מתייחסת לריח, כי ריח הוא אחד מגורמי המשיכה העיקריים; ויש אומרים שהיא מתייחסת לריח כי היא נפרדת מאהובהּ, היא נמצאת מאחרי חומות הארמון והוא נמצא מבחוץ (מלבי"ם).


השמן מיועד בעיקר לסיכה, אך ריחו הטוב נודף עוד לפני שמשתמשים בו; כך, בנמשל, גם דבר ה': "לא רק מגע דבריך ה' טוב הוא, אלא אף ריח הדיבור האלהי, שהוא מיוחד מצד הדבר שהנשמה נהנית ממנו, עוד קודם לפירוט המילים..." (הרב יובל שרלו, "אחריך נרוצה" עמ' 364).


שמן תורק שמך

1. יש אומרים ש תוּרַק הוא שם מקום (ראב"ע), אולי תורקיה, ולפי זה שמן תוּרַק שמך = שמך דומה לשמן תורקי משובח;
2. רוב המפרשים פירשו שהמילה תורק היא צורת עתיד של הפועל הוּרַק, שמשמעו "שפך מכלי אל כלי". לפי זה: שמן תורק שמך = שמך דומה לשמן שמריקים ושופכים אותו מכלי אל כלי, וכך ריחו נודף; כך גם שמך, כשמזכירים אותו הוא מעלה זכרונות נעימים כמו ריח טוב; "אתה שמן אשר תורק תמיד להיות ריח ערב שלך יוצא למרחוק..." (רש"י), "הזכרת שמך מביאה תחושה עמוקה כהורקת שמן מכלי" (שרלו עמ' 364). הרעיה אומרת לידידה: "השמנים שלך טובים להריח בהם, אבל השמן הטוב ביותר הוא השם שלך", כמו שנאמר (קהלת ז1): "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ"

3. אך לפי הטעמים, המילה "תורק" קשורה דווקא למילה "שמך" - כששופכים ומריקים את שמך מהפה, נזכרים בריח של שמן טוב: "כאשר אני שומעת שמוציאים את שמך מהפה, כבר חשה אני בריח השמן" (דעת מקרא); ואפשר לפרש "לריח שמניך טובים שמן תורק שמך" כמשפט תנאי אחד - מרוב ששמניך טובים בריחם, שמך השני הוא "שמן"; אתה כביכול כולך שֶמֶן ריחני. לפי זה, הפסוק דווקא מנוגד לפסוק מספר קהלת "טוב שם משמן טוב", "וזה סימן לשיכרון האהבה, המשכיח את לקחי החכמה" (דעת מקרא).


קל יותר להבין את משמעות ה" שֵׁם " בנמשל, שהרי שם ה' נזכר פעמים רבות בתורה, והוא מציין את פירסומו וידיעתו בין בני האדם; כבר אברהם אבינו קרא בשם ה' ופרסם אותו בעולם (בראשית יב8): "וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה, מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל; וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם; וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לה', וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'" (אבן עזרא), ואחריו גם יצחק רבינו, משה רבנו ועוד.


על כן עלמות אהבוך

רוב המפרשים פירשו שהמשפט מתקשר לתחילת הפסוק הזה: "מכיוון שיש לך ריח טוב ושם טוב, כל העלמות אוהבות אותך". מדוע הרעיה מזכירה עלמות אחרות, האם היא רוצה תחרות?!

1. ייתכן שהיא עדיין מתביישת להגיד לו ישירות "אני אוהבת אותך", אז היא אומרת לו "כולן אוהבות אותך": "מתוך שאינה מעזה לומר לדודה במפורש אהבתיך, אומרת לו בעקיפין" (דעת מקרא).

2. ייתכן שהיא רוצה להחמיא לו, ולשם כך היא מוכנה אף להמעיט בערך עצמה: "אני לא מיוחדת, לא רק אני נמשכת אליך, כל החברות שלי מדברות עליך"; וייתכן שהיא דווקא מעלה את ערך עצמה: "כל העלמות אוהבות אותך, אבל האהבה שלי היא כל-כך חזקה עד שאני לא יכולה לחכות, ואני תופסת אומץ ואומרת לך את זה".


והנמשל הוא, שבכל העמים ישנם אנשים צדיקים שמתקרבים אל ה':
  • בתקופת אברהם (בראשית יב5) "הנפש אשר עשו בחרן", לאחר שאברהם "קרא בשם ה'" (אבן עזרא);
  • בזמן מתן תורה (שמות יח1) בא יתרו, בזמן כיבוש הארץ (יהושע ב10) באה רחב (רש"י);

3. ויש שפירשו שהמשפט מתקשר לתחילת הפסוק הבא - "משכני אחריך נרוצה": "מכיוון שעלמות רבות אוהבות אותך, אני מבקשת שתמשוך אותי אחריך, שתקרב אותי אליך ותרחיק אותי (ואת עצמך) מהעלמות האחרות" (ע"פ שרלו).


והנמשל הוא, שישנם עוד עמים שאוהבים את ה' ומנסים להתקרב אליו בדרכם, למשל העמים הנוצרים והמוסלמים, והם מנסים עד היום להתקרב אל ה' ולהתחרות בעם ישראל על אהבתו.

תגובות