פרשת עקב- הקשר לנבואת הנחמה של הנביא ישעיהו/ אהובה קליין

מאת: אהובה קליין

פרשת עקב - הקשר לנבואת הנחמה של הנביא ישעיהו.

מאת: אהובה קליין.

הפרשה פותחת בחשיבות שמירת התורה ומצוותיה: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ. וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ. בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים...": [דברים ז, י"ב- ט"ו]
בהמשך התורה מתארת את ייחודה של הארץ המובטחת-לעם ישראל:
הנה כמה דוגמאות:
"כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִיטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ.." [דברים, ח, ז-ח]
"וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-כָּל- הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם--לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ. וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם--אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ. כִּי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא, אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם: אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת-זַרְעֲךָ, וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם. אֶרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ: תָּמִיד, עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".[דברים י"א, ח ח-י"ג]
יחד עם זאת, התורה מצווה אותנו להיאחז בשורשי אבות ,לזכור את כל הנסים והנפלאות שה' עשה לנו במדבר - כולל מתן תורה.
בפרשה זו: התורה מזכירה לנו - להיות נאמנים לה' מתוך אהבה - בלב ובנפש ומופיע חלק שני של "קריאת שמע" , בעוד שחלקו הראשון הופיע בפרשת -ואתחנן: " וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל- מִצְוֺתַי, .........וְחָרָה אַף-יְהוָה בָּכֶם, וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה, לֹא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה, מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה, אֲשֶׁר יְהוָה, נֹתֵן לָכֶם".[י"א י"ג- כ"ב]
ההפטרה בשבת- היא גם אחת מהפטרות: "שבע דנחמתא"- מתוך ספר ישעיהו [מ"ט, י"ד- נ"א, ג].
הנה קטע קטן מתוך ההפטרה:
"וַתֹּאמֶר צִיּוֹן, עֲזָבַנִי יְהוָה; וַאדֹנָי, שְׁכֵחָנִי. הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ, מֵרַחֵם בֶּן-בִּטְנָהּ; גַּם-אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה, וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ. הֵן עַל-כַּפַּיִם, חַקֹּתִיךְ; חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי, תָּמִיד. מִהֲרוּ, בָּנָיִךְ; מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ. שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; חַי-אָנִי נְאֻם-יְהוָה, כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי, וּתְקַשְּׁרִים, כַּכַּלָּה. כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ, וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵךְ: כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב, וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ. עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ, בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ: צַר-לִי הַמָּקוֹם, גְּשָׁה-לִּי וְאֵשֵׁבָה. וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ, מִי יָלַד-לִי אֶת-אֵלֶּה, וַאֲנִי שְׁכוּלָה, וְגַלְמוּדָה; גֹּלָה וְסוּרָה, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל--הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם".
"כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל-גּוֹיִם יָדִי, וְאֶל-עַמִּים, אָרִים נִסִּי; וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן, וּבְנֹתַיִךְ עַל-כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה. כג וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ, וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ--אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ, וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ; וְיָדַעַתְּ כִּי-אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא-יֵבֹשׁוּ קֹוָי".[ישעיהו מ"ט, י"ד- כ"ד]
השאלות הן:
א] מה המשמעות של המילים: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה"?
ב] כיצד קשורה ארץ ישראל לתורה הקדושה?
ג] מהו המכנה המשותף של פרשת: "עקב"- להפטרה - דברי ישעיהו הנביא?
תשובות.
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה"
"נתיבות שלום "מביא את דברי רש"י: אם המצוות הקלות - שאדם דש בעקביו- שומר אותן - לעומת אחרים – הדורכים עליהן ומזלזלים בהן - אזי יזכה שה' ייטיב עמו בברכות המפורטות בפרשה.
דוד המלך אמר: "לָמָּה אִירָא, בִּימֵי רָע-- עֲוֺן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי"- הכוונה: שהיה דוד המלך חושש מיום הדין ואומר: ריבונו של עולם אינני מתיירא ממצוות חמורות שבתורה - אלא אני מתיירא מהמצוות הקלות שבני אדם משליכים אותן מתחת עקביהם. יש לשאול: מהן המצוות הקלות שאדם דש בעקביו-כלומר מזלזל בהן- מדוע נכתבו מצוות אלה בלשון עקב?
עוד יש לברר את משמעות הברכה:" וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ" השכר: אהבת ה' את עמו- שכר רוחני ולא שכר גשמי..
מוסיף ואומר:"נתיבות שלום"
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן..."- "והיה"- לשון שמחה וראשי תיבות של "והיה"- "ישמחו השמים ותגל הארץ"
המילה: "עקב" מורה על הדורות האחרונים –- של עקבתא דמשיחא"
הטעם הוא: כי נשמות ישראל הם קומה שלמה, וכשם שאצל האדם - יש ראש גוף ורגליים, כך גם בנשמות ישראל.
הראש כולל את הראיה והשמיעה השכלית - וגם המוחשית.
הגוף בו משכן הלב, שאין בו ראיה ושמיעה מוחשית, אבל יש בו ראיה ושמיעה שכלית, כמו שנאמר: "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ.." [מלכים –א, ג', ט']
אך ברגליים אין ראיה ואין שמיעה - לא מוחשית ולא שכלית. כך גם בנשמות של הדורות - לפי שהדורות הקדומים היו נשמותיהם בבחינת-ראש-שכלל ראיה ושמיעה—כלומר שראו אלוקות ושמעו את דברי ה'. ואילו הדורות המאוחרים יותר - היו בבחינת הגוף - לב שומע, כבר לא היה אצלם ראיה ממש ,אבל היה בהם –בבחינת תא - ראיה ושמיעה שכלית ,לעומתם הדורות האחרונים - הם בבחינת רגליים שאינם - רואים ושומעים.- ברגליים החלק הנמוך ביותר- העקב, לפי שהם נחשבים לדורות של עקבתא דמשיחא שיש בהם הסתר כה גדול - שאינם רואים ואינם שומעים דבר.
אך מה שנשאר לדור הזה - הוא: כוח האמונה בה' וזה גורם לשמחה בעיני ה' שאפילו בדורות של קץ וסוף הגלות בתקופת עקבתא דעקבתא דמשיחא- האמונה בה' תשמור על כוחה.
על פי זה מבואר השכר של ה' :" וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ..."-שהיא מידה כנגד מידה- כי דרגת האמונה בדורות האחרונים - מוכיחה את גודל אהבת עם ישראל אל האלוקים ועל ידי אהבת ה' של הדורות האחרונים -מתעוררת חזרה אהבת ה' אל עם ישראל.
הרבי מקוצק מאיר את עיננו : כי מצווה שאדם דש בעקביו - היא מצוות -יישוב ארץ ישראל , ישנם רבים החושבים כי מצווה זו הכוללת הליכה וישיבה בארץ -נחשבת לקלה והם עשויים לא להחשיבה, אך היא מצווה מהתורה.
לכן בא לשון הכתוב:" והיה עקב תשמעון" אם תקפידו לשמור גם על מצוות שנוהגים לקיים בעקב-היינו בהליכה על אדמת ארץ הקודש-התוצאה תהיה כי ה' יקיים את חסדיו ויברככם בכל הברכות.
ארץ ישראל ותורת ישראל.
הרשב"ם סובר : "כי הארץ אשר אתה בא שמה, אינה כארץ מצרים שאינה זקוקה למטר"
כי במצרים בין אם חוטאים ,או אין חוטאים - יש לכולם לחם לאכול.
ארץ ישראל - אם שומרים בה את המצוות- ניתן לפנות לרחמי שמים - כי ה' אל רחום וחנון והוא מתבונן בנו כפי שכתוב: "אֶרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ.."
בארץ ישראל ה' משגיח מראשית עד אחרית - אם עם ישראל שומר את המצוות הגשם יורד בכמות הרצויה בכל מקום בהתאם לצורך.
ראינו דוגמא מוחשית לגבי סדום שנאמר עליה: "כגן ה' בארץ מצרים היא הייתה כולה משקה". הקשר בין סדום ומעשיה והעונש - הוא אינו מקרי, הדבר מזכיר לנו את תועבת מצרים, אלא שבמצרים למרות התועבות שלהם הם נשארו בארצם , אבל בארץ ישראל שהיא נחלת ה' – מקיאה את החוטאים כפי שכתוב :"ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם"
אמר רבי לוי: "אתה מוצא דברים הרבה ברא הקב"ה בעולם וברר לו אחד מהם [אחד מכל סוג]: ברא שבעה ימים ובחר לו הקב"ה שבת, שנאמר:
"וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ.." [בראשית ב',ג']
ברא ארצות וברר[בחר] לו אחת מהן: ארץ ישראל, שנאמר:
"עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". וכן הקב"ה קורא אותה "ארצי" שנאמר: "וְאֶת-אַרְצִי, חִלֵּקוּ" [יואל ד, ב']

ברא אומות וברר [ובחר ] לו אחת מהן - אלו ישראל שנאמר: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; וּבְךָ בָּחַר יְהוָה, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה" [דברים י"ד, ב]
המכנה המשותף לפרשה ולדברי הנחמה של ישעיהו הנביא.
גם ההפטרה הזו היא מתוך-[ישעיהו מ"ט, י"ד- נ"א, ג] – מדברת על נושא: הגאולה - לפי שהיא אחת מהפטרות הנחמה מתוך שבע - [שבע דנחמתא ] בספר ישעיהו, הנביא מנחם את עם ישראל שנמצא בגלות - במצב של ייאוש, אינו רואה תקווה להיוושע מהמצב בו הוא נתון. הנביא מנסה לשכנע את הגולים לבל יפלו ברוחם - כי הגאולה מובטחת והיא עוד תגיע.
בראש ההפטרה הוא מציין את דברי ציון - הסבורה כי ה' שכח אותה ונטש אותה, אך זוהי טעות - כי הגאולה, בע"ה - בוא תבוא ,אלוקים עתיד ,כביכול, להרים את דגלו –כשר צבא הפוקד על חייליו לבוא - והגויים האלה יגיעו אל ציון אשר יסייעו ליהודים לצאת מהגלות ולהגיע לארץ המובטחת. והעמים יישאו את הבנים של ישראל בחוצן - בקפלי הבד של מלבושיהם. ואת הבנות על הכתפיים. ומלכי הגויים ישמשו כאומנים ויטפלו בבנים - כאומנים המטפלים בתינוקות.
מלכים אלה - בהגיעם לציון ישתחוו אפיים ויגעו בפניהם בקרקע ובשעת ההשתחוות ילכחו את עפר רגלי ירושלים. כל זה כאות להכנעה והערצה וכל המקווים לישועה לא יתאכזבו.
הקשר בין הפרשה להפטרה - לפי דברי ה"נתיבות שלום" מדובר בדור של עקבתא דמשיחא- אחת מהדורות האחרונים שנחלש בדרכו הרוחנית- אך מנגד- ממשיך להאמין באלוקים ויודע כי הגאולה- בע"ה עוד תגיע- ויפה הפסוק מבין י"ג העיקרים:
"אנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ. עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא"

פרשת עקב- הקשר לנבואת הנחמה של הנביא ישעיהו/ אהובה קליין

תגובות