פרשת כי תבוא- מהי שמחה אמיתית ומה הקשר להפטרה?/ אהובה קליין

מאת: אהובה קליין

פרשת כי תבוא - מהי שמחה אמיתית ומה הקשר להפטרה?
מאת: אהובה קליין.

פרשה זו פותחת בפסוקים הבאים: "וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ--לִפְנֵי, מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, יְהוָה; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ: אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ". [דברים כ"ו, א- י"א]
השאלות הן:
א] מה תכלית מצוות הבאת הביכורים?
ב] כיצד ניתן להגיע למידת השמחה?
ג] מה הקשר להפטרה?
תשובות.
תכלית מצוות ביכורים.
חז"ל מדגישים את המטרה החינוכית המופיעה במצוות הזאת:
רבי אהרון הלוי ב "ספר החינוך" מבאר : "משורשי המצווה כדי להעלות את דבר ה' על ראש שמחתנו ונזכור ונדע כי מאתו ברוך הוא - יגיעו לנו כל הברכות בעולם"
תכלית מצוות ביכורים: לעקור מלב האיכר את הדמיון והתחושה של: " וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". [דברים ח, י, ז] בשעה שאוסף את יבול שדהו.
הרמב"ם מסביר - קו דומה : המטרה במצוות הבאת ביכורים היא: ההכנעה וההשתעבדות אל ה' ושבירת מידת הגאווה והתאווה.
החכם עזריה פיגו בספרי "בינה לעיתים" מבאר: התועלת הבאה במצוות בכורים היא: לשבור מידת הגאווה ותאוות האכילה שכן , אף על - פי שעברה שנה תמימה שבעל השדה לא אכל פרי חדש וכשרואה בעיניו את התאנה הראשונה שביכרה הרי היא חביבה עליו - מכול מקום ,הוא כובש יצרו ותאוות גופו ואינו אוכלה, אלא כורך עליה גמי [קנה- עשב- כמובא במשנת ביכורים ג, א']כמו שכתוב: "קוֹשְׁרוֹ בְּגֶמִי וְאוֹמֵר: הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים".
בזה הוא מדריך את עצמו שלא להיות זולל וסובא: שכן תאווה היא: מידה מגונה מאד-כמאמר חז"ל:
"רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם": [מסכת אבות פרק ד', כ"א]
האדם שהיה מביא את הביכורים ,היה שובר בעצמו את מידת הגאווה - כי גם אדם גדול ומכובד דוגמת שר שעומד בראש כמה עיירות וישובים וגם מלך ישראל בכבודו ובעצמו - היה חייב להראות את מידת הענווה - באופן שהיה הוא לוקח את טנא הביכורים על כתפו ונושאו מהר הבית עד העזרה- [חצר המקדש] בכבודו ובעצמו ולא נעזר על ידי שליח - הוא מביא לכהן שנמצא באותו זמן במשמר ולמרות שהכהן הזה היה עני ופרנסתו ממנו - למרות זאת היה המלך עןמד מול הכהן - מתוך ענווה ושפלות רוח והיה קורא לפניו את פרשת ביכורים ועל ידי זה היה שובר את מידת הגאווה ונעשה בעל ענווה ובמידה זו היו ידועים אברהם, משה, אהרון ודויד המלך.
ה"נתיבות שלום" מסביר [על פי רש"י,- שמות ל"ד וספורנו בפרשתנו] הרי נאמר:
"וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא";
"ראשית"- הכוונה לפרי המשובח והמובחר ועוד יש לדעת כי מביאים ביכורים מתוך שבעת המינים - שהשתבחה בהם ארץ ישראל, אם כן, מתעוררת השאלה: מדוע לא נאמר: "ולקחת משבח פרי האדמה?
במדרש [בר"ר] נאמר: שבזכות מצוות ביכורים נברא העולם. ואין ראשית, אלא ביכורים, שנאמר:
"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ " [שמות ל"ד, כ"ו]
ומעניין: מהי המעלה הגדולה של מצוות ביכורים - שכל הבריאה נבראה בזכותה? ובמיוחד שהיא מצווה קלה שאינה עולה ממון רב וגם מענייו שהוא צריך להשתחוות לה' ולא מצאנו דבר כזה בשאר הבאת הקורבנות למקדש.
בהמשך מביא ה"נתיבות שלום" מה שנאמר בספר "תולדות יעקב יוסף"
שהוא מקשה: שהקב"ה הוא נצחי: היה, הווה ויהיה. וגם המצוות הן נצחיות, אך כעת שאין מקדש ואין מצוות הבאת ביכורים, האם, חלילה, בטלה מצווה זו?
התשובה: המצווה הזו : המצווה: "ולקחת מראשית כל פרי האדמה" כוללת: הכול - כל ענייני האדם והנאותיו-שמכל דבר- תיקח הראשית ותביא לה' אלוקיך.
וכמו שיש לאדם הנאות רבות ומגוונות - חוש הראיה, השמיעה והמישוש.. הרי בכל הנאות שבאדם- ימצא להביא ראשית לה' ומכאן נסיק:
שכל התורה כולה - נכללת במצוות ביכורים שמכל דבר שיש לו - ימסור את הראשית לה'.
עוד כתוב : "יְהוָה--יִסְפֹּר, בִּכְתוֹב עַמִּים"[ תהלים פ"ז, ו']
הכוונה: כאשר אדם כותב מספרים - כותב שורה של אפסים. זה לבד לא נחשב למספר, אך כאשר מוסיף מספר בראש האפסים המרובים - זה מגדיל את החשבון למספר גדול מאד.
כך זה מבחינה רוחנית: אם יהודי מוסר לה' ראשית מכל דבר בעולם הזה - הרי על ידי כך הוא מעלה את כל ענייני העולם הזה – לקב"ה.
הכוונה: "בכל דרכיך דעהו" שכל מעשיו של היהודי – יהיו לכבוד ה'- שכל פעולה את תחילתה יעשה לה' ואז ממלא הכול בהמשך נמשך אחרי ההתחלה.
כך גם לגבי מעשרות – שנאמר: "ראשית דגנך"- וגם יהודי מתחייב לתת מצוות חלה שנאמר: "ראשית עריסותכם" בזכות – מצוות אלו של ראשית - ברא ה' את העולם ,כל הבריאה - נבראה עבורן ויוצא מזה שכך בכל הנאותיו ימסור את ראשיתן , באופן זה - הוא מרומם את כל ענייני העולם! וגם זו הסיבה להשתחוות לה'.
ההגעה למידת השמחה.
נאמר:"וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ: אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ". [להלן כ"ו, י"א]
רבי משה ליב מסאסוב מסביר: מתי יהודי יכול לשמוח בכל טוב? רק כאשר מקוים בו הפסוק :" אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" כאשר הוא מבין שה' מעניק לו שפע מהמרומים והוא אינו נזקק לעזרתם של הבריות "כי עדיף קב אחד הבא בשלווה ובנחת מאת ה'- מעשרה קבים - המושגים בעמל וביגיעה מידי אדם.
רבי נחמן מברסלב [נינו של הבעל שם טוב] מסביר את אופן השמחה: שאפילו הבכיות של אדם לפני ה'- צריכות להיות מתוך שמחה- ולא מתוך עצבות והוא מוצא לכך רמז בראשי תיבות של המילה: " בִּכְיָה" :"בְּשִׁמְךָ, יְגִילוּן כָּל-הַיּוֹם" [תהלים פ"ט, י"ז]
הגאון מווילנה מסביר: נאמר: חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, שנאמר: "ואהבת את.. "- בכל מידה ומידה שהוא מודד לו" [מסכת ברכות נ"ד א]
עוד אמר הגר"א מווילנא: שאם תבוא לאדם איזו רעה - ידמיין לעצמן שהיא טובה, והטובה היא לפי ערך הרעה כגון: שאם אבד ממנו סלע אחד, ידמה בעצמו שמצא סלע אחד, ואם אבד שני סלעים- ידמה בעצמו כאילו מצא שני סלעים וכך בכל דבר רע ידמה לעצמו שהרעה היא בעצם טובה - ולפי ערך הרעה - כך היא ערך הטובה.
על פי "תפארת שלמה" אדם שמקבל מתנה מן המלך , הוא אינו שמח על ערך המתנה כפי שהוא שמח שהמלך העניק לו את המתנה - כלומר החשיבות של נותן המתנה - היא גורמת לו לשמוח.
לכן נאמר: "ְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב" לא רק בגלל שזה טוב ,אלא בעיקר מפני: "אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ"- כי מי שנותן את המתנה - זה אלוקים בכבודו ובעצמו.
לכן גם בתפילה אומרים: "שמחנו בישועתך" [תפילת שבת] השמחה היא: כי הישועה נובעת מישועתך...
רש"י מסביר: נאמר: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ"
מכאן אמרו [במסכת פסחים ל"ו, ע"ב] מכאן למדו: שאין קוראים מקרא ביכורים, אלא בזמן שמחה: מעצרת ועד החג , שאדם מלקט את תבואתו, פירותיו ויינו ושמנו, אך מן החג ואילך - מביא ואינו קורא.
בעל הטורים מסביר: שבשביל המעשר שהיהודי נותן - ישמח בכל הטוב - כפי שדורשים: "עשר בשביל שתתעשר"
הקשר להפטרה.
קוראים בספר ישעיהו פרק: ס. להלן קטע מתוך דברי הנביא:
"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח. כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ. שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה. אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ, וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ: כִּי-יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם, חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ". [ישעיהו ס, א-ו']
לאור האמור לעיל: נראה: כי הקו המקשר בין הפרשה להפטרה - זוהי מידת השמחה והשכינה.
במצוות ביכורים התכלית להדבק בקב"ה - להודות לו על כל הטוב ומתוך כך להגיע למידת השמחה - כאשר יהודי מבין שכל השפע שהוא מקבל- מאת ה', לכן כאשר מביא ביכורים למקדש - הוא שמח בכל אשר ה' מעניק לו וכך ביתר המצוות.
בהפטרה - הנביא מתאר את הגאולה ואת השמחה של ציון - כאשר היא רואה שכולם באים אליה וכבוד ה' עליה זורח.
"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח. כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻומִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה".
יהי רצון שנזכה במהרה לגאולה שלמה ודברי הנביא יתגשמו במלואם.
יפים דברי דוד המלך:
שָׂמַחְתִּי, בְּאֹמְרִים לִי-- בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ. עֹמְדוֹת, הָיוּ רַגְלֵינוּ-- בִּשְׁעָרַיִךְ, יְרוּשָׁלִָם. יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה-- כְּעִיר, שֶׁחֻבְּרָה-לָּהּ יַחְדָּו".[תהלים קכ"ב[



תגובות