קוד: הדודאים של רחל והדודאים בגן עדן בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: מיכאל עזרא
אל:
"וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה ויבא אתם אל לאה אמו ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך: ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך
" (בראשית ל14-15)
"וישמע אלהים אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי: ותאמר לאה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר
" (בראשית ל16-)
צריך להתבונן ביחס המופלא בין רחל ולאה.
"הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי
" (בראשית ל1)
רחל רואה בזוגיות עם יעקב-בעלה אמצעות היותה אם לבנים, ולכן מוכנה לחלוק את בלעדיותה כלפיו ולאפשר גם ללאה (מסירת הסימנים), באופן שלא יפגום במטרתה שלה.
גם בניה הנולדים אחר קושי והמתנה נקראים בשמות המעידים על כך:
לעומת זאת אנו למדים מן הפסוק "
...
ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא...
" (בראשית ל16)
כי לאה מעונינת וחפצה בזוגיות-חברות בלעדית מצד עצמה ולשם כך יוצאת היא לקראת יעקב-אישהּ.
שמות בניה מבטאים את כמיהתה לכך:
רחל חיה במציאות של אמצעי למטרה ועל כן מתה ונקברת בדרך (דרך אפרת), מלווה ומבכה את בניה בצאתם לגלות הארוכה.
לאה חיה את האמצעי כמטרה מצד עצמה ולכן דווקא היא זו שנקברת עם יעקב במערת המכפלה.
באכילת האדם מעץ הדעת אשר נתקלקל טעם עצו ונשאר טעמו רק בפירות, נוצר באדם פער בין הוויתו העכשווית (עץ) למגמתו העתידית (פרי). פער שגורם לעיכוב הרצונות והמאוויים שבעוה"ז. החוש היחיד באדם שלא השתתף והתקלקל ממעשה החטא היה 'חוש הריח' (ממנו נהנית הנשמה בצאת השבת!)
'ריח הדודאים' שבשדה נמשך מריח השדה שבגן עדן -
"הדודאים נתנו
ריח ועל פתחינו כל מגדים
" (שיר השירים ז14).
ע"י אכילת הדודאים נטבע ברחל 'זיכרון מולקולארי' קדום, שבו טעם הפרי=בנים מתגלה באמצעי=בעל.
כן יפקדו כל עקרות ישראל במהרה.