קוד: ביאור:שמואל א טו3 בתנ"ך
סוג: מניעים1
מאת: אראל
אל:
שמואל א טו 3: "עתה לך והכיתה את-עמלק והחרמתם את-כל-אשׁר-לו ולא תחמל עליו והמתה מאישׁ עד-אשׁה מעלל ועד-יונק
משׁור ועד-שׂה מגמל ועד-חמור
":
א. מדוע היה צורך להרוג גם את הבהמות, הרי זה לא נאמר בתורה?
ב. ואם כבר יש צורך להרוג את הבהמות - מדוע לא להקריב אותן כקרבן לה', כמו שרצה שאול לעשות?
הפרשנים מתייחסים בעיקר לשאלה א:
1. "שהיו [העמלקים] בעלי כשפים ומשנין עצמן ודומין לבהמה
" (רש"י).
2. "כי אם יחיו מהם שור או חמור יאמרו זה היה משלל עמלק והרי לא נמחה זכר עמלק והכתוב אומר תמחה את זכר עמלק
" (רד"ק). אולי היה הבדל בין מראה הבהמות של עמלק לבין מראה הבהמות של ישראל - אולי העמלקים באו מאזור אחר בעולם, כך שכל מי שראה בהמה עמלקית ידע שהיא משלל עמלק.
3. לדעתי אפשר לענות על שתי השאלות בתשובה אחת - המטרה היא להדגיש, שהמלחמה היא למען הצדק, לנקום בעמלק על פשעי המלחמה שלהם, ולא למען השלל. מאותה סיבה ה' גם לא רצה שיקריבו לו את הבהמות, כדי שלא יגידו הגויים (ע"פ תפיסתם האלילית) שה' ציווה להרוג את עמלק כדי לקבל את הקרבנות.
וכך מודגש גם במגילת אסתר - "ובביזה לא שלחו את ידם
".
אילו שאול היה הורג את אגג ומשאיר רק את הצאן - היה אפשר ללמד עליו זכות ולומר שהוא רצה להדר במצוה ולהקריב קרבנות, אבל מכיוון שהוא השאיר בחיים גם את אגג - הוכח למפרע שהוא לא בא להדר אלא לשנות את ציווי ה' כרצונו.