דבר והיפוכו!

קוד: דבר והיפוכו בתנ"ך

סוג: כלל

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

מכור המצרף (אולי), כי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו, וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי.
תהילים לט:
1 למנצח לידיתון מזמור לדוד.
2 אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעד רשע לנגדי.
3 נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר.
4 חם-לבי בקרבי בהגיגי תבער-אש דברתי בלשוני.

כבר התייחסתי בעבר לפסוקים אלה (ו"עוד חוזר הניגון", עם שינויים קלים ווריאציות):
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t2639_1.html
בקיצור: פסוק 3 אומר שעדיף לשתוק ופסוק 4 שעדיף כנראה לדבר.
כאן ברצוני להוסיף, שהמבקש הנחייה מהכתובים (בקריאה מקרית או רציפה) עלול להתבלבל. גם הומור ניתן למצוא כאן. וכבר ציינתי בעבר שההיפוך הוא לדעתי להט החרב המתהפכת השומרת על גן עדן.

כנ"ל, למשל:
משלי כו4: "אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה"
משלי כו5: "ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו"

כנ"ל תוכחת הנביא מול אהבתו, כפי שאכן מתבטא בכתובים, בדין.
גם בברית החדשה יש מצוות אהבה, אך תוכחה אם לא שנאה לישראל, צר לומר. פרדוקס. ושם אגב מוצע פתרון לפרדוקס הראשון – רוח הקודש תנחה אתכם מה לומר...

ואולי (בלי הרחבה, בינתיים):
משלי יז3: "מצרף לכסף וכור לזהב ובחן לבות ה'"
ישעיהו נא1: "שמעו אלי רדפי צדק מבקשי ה' הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם"
וגם - תהלים לג3: "שירו לו שיר חדש היטיבו נגן בתרועה".


תגובות