על סדר היום - מדוע כל כך הרבה איזורים התרוקנו מתושבים?

קוד: על סדר היום - מדוע כל כך הרבה איזורים התרוקנו מתושבים? בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: אראל

אל:

מאז תחילת מלחמת שמחת תורה, מאות אלפי יהודים נעקרו מבתיהם, ושטחים גדולים בצפון הארץ ובדרומה התרוקנו מתושבים במהירות רבה. וכמו תמיד, כשיש אסון, צריך לברר ולשאול: מדוע ה' עשה לנו כך?

התרוקנות מהירה של ארץ מתושבים משולה להקאה. ובספר ויקרא מוסבר, מדוע ארץ ישראל מקיאה את יושביה, ויקרא יח25: "וַתִּטְמָא הָאָרֶץ, וָאֶפְקֹד עונה עָלֶיהָ; וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ" (פירוט). ההקשר הוא גילוי עריות - במשפחה, נידה, ניאוף, משכב זכר, ומשכב בהמה. הכנענים טימאו את הארץ בגילוי עריות, וארץ כנען הקיאה את יושביה.  והמסר לבני ישראל: אתם עומדים להיכנס לארץ כנען, אם תיטמאו בגילוי עריות, הארץ תקיא גם אתכם.  מדוע? שני הסברים:

• 1. רוחני: ארץ ישראל היא ארץ קדושה במיוחד, הארץ שה' בחר לשכון בה. כל ארץ נשלטת על-ידי מלאך, פרט לארץ ישראל הנשלטת ע"י ה' בעצמו. לכן "ארץ ישראל אינה כשאר ארצות, אינה מקיימת עוברי עבירה" (ספרא קדושים יא יד),  "הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל מטמא אותה, ולא תסבול עובדי עבודה זרה ומגלים עריות" (רמב"ן). ארץ ישראל נמשלת לבת-מלך, שהתרגלה לאכול מאכלים עדינים ונקיים ואינה מסוגלת לסבול מאכלים מטונפים.  המסר לבני ישראל הוא: בחו"ל התרגלתם לחיות בצורה חופשית כמו הגויים, אבל עכשיו אתם עומדים להיכנס לארץ מיוחדת שאינה סובלת טומאה. כדי שתוכלו להחזיק מעמד עליה, אתם צריכים להיטהר ולהתנתק ממנהגי הגויים".
• 2. טבעי: החיים בארץ ישראל דורשים הרבה סבלנות ואמונה. החל מהחקלאות התלויה בגשמי שמים, ועד המצב הבטחוני הרעוע בארץ המגשרת בין יבשות. חטאי העריות מבטאים בדיוק את ההיפך מכך: הם מבטאים תאווה להנאות רגעיות ומיידיות, ללא סבלנות וללא אמונה. כשתרבות העריות משתלטת על החברה, כוח העמידה שלה נחלש. במקום להקים משפחות צנועות ושמחות בחלקן, אנשים מנסים למלא את נפשם ברדיפה אחרי תענוגות, ואז מקטרים על "יוקר המחיה". חלקם עוזבים בעצמם לחו"ל ו"מקיאים" את עצמם. חלקם נשארים בארץ ו"מדביקים" אחרים בחוסר-הסבלנות שלהם, הגורם להם למסור את הארץ לאויבים במקום להילחם. לא רוצים מדינת הלכה אז מקימים "מדינת הכלה", מכילה את אויביה ומקיאה את בניה (ע"פ יעל שפי).

ומדוע דווקא עכשיו - הרי תמיד היו חוטאים בעם ישראל? כמה סיבות:

• בעבר, החוטאים בענייני עריות היו מתביישים ומסתירים את עצמם; כיום החטא הפך ל"גאווה". אמנם גם זה לא חדש: מצעד הגאווה התחיל ב-1998 בתל-אביב, וב-2002, בירושלים.
• בעבר, בזמן מצעדי ה"גאווה" היו מצעדי-נגד, כגון "מצעד העוז והענווה". אפילו אדם אחד המפגין נגד התועבה יכול להציל את העיר, כמו שנאמר ב ירמיהו ה1: "שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַים וּרְאוּ נָא וּדְעוּ, וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ; אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ, אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה; וְאֶסְלַח לָהּ" (פירוט). אולם בשנים האחרונות אפילו הרבנים קוראים לתומכיהם להסתגר בבתים בשעת המצעד, במקום ללכת ולהפגין נגדו.
• בעבר, מצעדי הגאווה היו של אנשים וארגונים פרטיים; כיום, בערים רבות יש לא רק מצעד גאווה אחד אלא "חודש גאווה" שלם, בארגון ומימון העירייה. דגל ה"גאווה" מונף ברחובות העיר ועל בנייני העירייה, במקביל או לפעמים אף במקום דגל ישראל. כביכול, אנחנו כבר לא מדינה יהודית עם דגל בדמות טלית, אלא "מדינת גאווה".
• בעבר, המצעדים נשאו מסר של סובלנות - "חיה ותן לחיות", "מותר לכל אדם להתגאות במה שהוא". אירועי יום כיפור ה'תשפ"ד הוכיחו, שהסובלנות היא לא העניין. עיריית תל-אביב ובית-המשפט העליון מנעו ממתפללים שומרי-מצוות להתפלל ברחוב בהפרדה. אזרחים רבים אף תקפו והיכו מתפללים ברחובות העיר, ואילצו אותם לברוח ולהסתתר בבתי-הכנסת. כאן הושלם ה"מהפך": במקום שהחוטאים יסתתרו בבתים והצדיקים ילכו ברחוב, כיום החוטאים צועדים ברחוב והצדיקים צריכים להסתתר בבתי-הכנסת.
  

האשמה אינה מוטלת על אנשים פרטיים, שנולדו עם נטיה כזו או אחרת. האשמה מוטלת על השלטון, העיריות ובתי-המשפט, ששינו את אופי המדינה, והפכו אותה ממדינה יהודית למדינה המתגאה בתועבות.

אם כך, כדי שהארץ לא תוסיף להקיא אותנו, צריך להפסיק לטמא אותה, ובפרט בטומאות הקשורות לעריות, ויקרא יח28: "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם"; וכן לשמור את כל המצוות, ויקרא כ22: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּהּ".