מלאכי - פתרון הבעיות טמון בעמידה בהגדרות התורה ולא בפשרנות

קוד: מלאכי - פתרון הבעיות טמון בעמידה בהגדרות התורה ולא בפשרנות בתנ"ך

סוג: מבנה2

מאת: תום שוחט

אל: כפית ס"ח ניסן

מלאכי א א-ה

הנבואה הראשונה עוסקת באהבת ה' ליעקב והעדפתו על פני עשו. מדוע אוהב ה' את יעקב ומעדיפו על עשו? לכאורה אין תשובה עניינית לשאלה זו אלא רק ציון ההוכחה- חורבן אדום הוא כעת/ יהיה בעתיד נצחי, ולעומת זאת חורבן ישראל זמני. התשובה לשאלה היא ככל הנראה גם הֶקשר לנבואה שאחריה-

מלאכי א ו - מלאכי ב י

אומר המדרש: 'מה ראה יעקב אבינו שנתן נפשו על הבכורה? דתנינן: עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורים, משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים... הדא הוא דכתיב: "אם לא דם שנאת ודם ירדפך" ועשו הוא שונא את הדם? ר' שמואל בר נחמן אמר: זה דם בכורה וקורבנות.' " (בראשית רבה סג#ג)


אהבת ה' ליעקב והעדפתו על עשו בולטת במיוחד על רקע המאבק על הבכורה ועבודת הקורבנות הנלווית אליה, ועל כן מה גדולה האכזבה כאשר עם ישראל - והכהנים בראשם - מזלזלים בעבודת הקורבנות. לא זו בלבד אלא אף בדברים שעשו עשה כראוי, ישראל נכשלים- "בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו וְאִם אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי וְאִם אֲדוֹנִים אָנִי אַיֵּה מוֹרָאִי".

זעקת הנביא היא שהזלזול בעבודת הקרבנות הוא תוצאה של מערכת תלותית- הכהנים מתירים לעצמם להקריב קורבנות בעלי מומים כדי שלא לנעול דלת בפני דלים, (וכדי שיהיה להם מה לאכול), אולם הקרבה זו יוצרת תהליך הפוך- גם מי שאינם דלים מתירים לעצמם להביא קורבנות פגומים- "וְאָרוּר נוֹכֵל וְיֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר וְנֹדֵר וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת לַא דֹנָי כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי אָמַר ה' צְ בָאוֹת וּשְׁמִי נוֹרָא בַגּוֹיִם".

כך ניתן להבין את טענתו של זכריה בן אבקולס (גיטין נו א)"יאמרו בעלי מומים קריבין לגבי מזבח". טענה זו אינה דבר של מה בכך. יש פה עניין של חילול ה', המחריב את משמעות עבודת המקדש.
זלזול נוסף בעבודת הקורבנות נובע מעניינים טכניים. ההלכה קובעת שאסור לחלוק קורבנות כנגד קורבנות, מנחות כנגד מנחות, וכיו"ב. כתוצאה מכך ניתן להגיע למצבים שעלולים להיראות מגוחכים, או "נבזים". עדות לכך ניתן לראות במסכת פסחים (פסחים ג ב): 'הנהו תלתא כהני חד אמר להו הגיעני כפול וחד אמר הגיעני כזית וחד אמר הגיעני כזנב הלטאה בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול והא [תנן] אין בודקין מן המזבח ולמעלה לא תימא שמץ פסול אלא אימא שחץ פסול' [אותם שלושה כהנים. אחד אמר הגיעני כפול, אחד אמר הגיעני כזית, ואחד אמר הגיעני כזנב הלטאה. בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול שואלת הגמרא- והרי במסכת קידושין למדנו שאין בודקים לעניין יוחסין כהנים ששירתו על גבי המזבח? משיבה הגמרא- לא מצאו בו שמץ פסול ביוחסין אלא שחץ פסול *ומפרש רש"י- שהוא עצמו היה גס רוח ומבזה קדשי שמים.]

מלאכי ב י-טז

בפסוק י מלאכי מתייחס לברית אבותינו המחוללת. נראה שהפסוק מתייחס לשתי הבריתות המקיפות אותו- מצד אחד ברית הלוי, ומצד שני אשת הברית. ניתן לראות בפסוק זה פסוק המקשר בין שתי התוכחות ומפנה אותן בעיקר לכהנים, שידם הייתה במעל הזה ראשונה.
על פי זה ניתן להבין גם את האמירה- "וכסה חמס על לבושו" כמתייחסת לאותו 'עֹנש' שקבל יהושע הכהן הגדול בנבואת זכריה- ויהושע היה לבוש בגדים צואים.

מלאכי ב יז - מלאכי ג כא

צדיק ורע לו רשע וטוב לו- במצב שבו העם נמצא באותה תקופה, כפי שמסופר בספר נחמיה, נדמה שלמרות המצב שמלאכי מתאר, בו העם מזלזל בכהנים, הכהנים מצדם דוקא במצב די טוב, מה שמעורר את המסקנה המתבקשת- "כָּל עֹשֵׂה רָע טוֹב בְּעֵינֵי ה' וּבָהֶם הוּא חָפֵץ אוֹ אַיֵּה אֱ לֹהֵי הַמִּשְׁפָּט" יש לשים לב שבעוד השאלה בנוגע לרשע שטוב לו, החוזרת בדבריהם של מספר גדולי עולם, מיגעת את הקב"ה, משום שמקורה בקוצר רוח, הטענה בדבר הצדיק שרע לו דוקא חזקה בעיני ה'. "יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו". אולם התשובה לשתי השאלות זהה- האזרו בסבלנות ליום ה' ואז- "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱ לֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ"

מלאכי ג כב-כד

לסיכום- פתרונן של בעיות המערכת התלותית תלוי בעמידה בהגדרות התורה ולא בפשרנות. אולי כסמל לעניין מלאך הברית שאמור לפתור את כל הבעיות הוא דוקא אליה מלאך הברית (שמכמה מקורות ניתן להבין שהיה כהן), והמעשה הסמלי שהוא יעשה הוא השבת לב אבות על בנים (- אהבתי אתכם אמר ה'), ולב בנים על אבותם (-ברית הלוי, ברית אבותינו).

המסר נכון בפרט לגבי כהנים, אולם ניתן לקחת ממנו מוסר השכל לכל עם ישראל הנדרשים להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, ודי לחכימא ברמיזא.

שנזכה.

תגובות