לא לשתות יין

קוד: לא לשתות יין בתנ"ך

סוג: מסקנה

מאת: אראל

אל: פירושים וסימנים ירמיהו א

ה' מצווה על ירמיהו, ירמיהו כה15: "...קח את כוס היין החמה הזאת מידי; והשקית אותו את כל הגויים אשר אנוכי שולח אותך אליהם." כוס היין מסמלת את המלחמות והצרות שיבואו על כל הגויים: " ושתו והתגועשו והתהוללו, מפני החרב אשר אנוכי שולח בינותם." אף גוי לא יוכל להימלט מהמלחמות האלו: " והיה כי ימאנו לקחת הכוס מידך לשתות, ואמרת אליהם: 'כה אמר ה' צבאות: שתה תשתו! כי הנה בעיר אשר נקרא שמי עליה אנוכי מחל להרע, ואתם הינקה תינקו?! לא תינקו, כי חרב אני קורא על כל יושבי הארץ, נאום ה' צבאות!"

כשקוראים את פרק כה נראה שאין שום סיכוי להימלט מהצרות – כולם חייבים לשתות. אבל 10 פרקים לאחר מכן, בפרק לה, מספר הנביא על אנשים שסרבו לשתות יין וזכו לשבח:

במצוות ה', לקח ירמיהו את בני בית רכב (צאצאיו של יהונדב בן רכב), הביא אותם אל בית ה', וציווה עליהם, ירמיהו לה1: " שתו יין!". אבל הם סרבו ואמרו " לא נשתה יין, כי יונדב בן רכב אבינו ציווה עלינו לאמור 'לא תשתו יין אתם ובניכם עד עולם, ובית לא תבנו, וזרע לא תזרעו וכרם לא תיטעו, ולא יהיה לכם: כי באוהלים תשבו כל ימיכם, למען תחיו ימים רבים על פני האדמה אשר אתם גרים שם.' ונשמע, בקול יהונדב בן רכב אבינו לכול אשר ציוונו...".

למעשה זה היתה משמעות סמלית, כמו שמפורש בהמשך: " כי הקימו בני יהונדב בן רכב את מצות אביהם אשר ציוום, והעם הזה לא שמעו אליי. לכן כה אמר ה' אלוהי צבאות אלוהי ישראל: הנני מביא אל יהודה ואל כל יושבי ירושלים את כל הרעה אשר דיברתי עליהם, יען דיברתי אליהם ולא שמעו ואקרא להם ולא ענו. ולבית הרכבים אמר ירמיהו: כה אמר ה' צבאות אלוהי ישראל: יען אשר שמעתם על מצות יהונדב אביכם, ותשמרו את כל מצותיו, ותעשו ככול אשר ציווה אתכם. לכן כה אמר ה' צבאות אלוהי ישראל: לא ייכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפניי כל הימים".

האם בני רכב קיבלו שכר כל-כך גדול רק מפני ששמרו על מנהג אביהם? זה לא כל כך הגיוני, כי גם הגויים שומרים על מנהג אבותם (ירמיהו ב11: "ההימיר גוי אלוהים?!..."). נראה לי שגם המנהג עצמו היה טוב, כי הוא הרחיק את הרכבים מהעוונות שפשו בישראל.

ידוע שהיין עלול להביא את האדם לעבירה; גם הבתים עלולים לגרום לעברות, כמו שכתוב (למשל) בירמיהו לב29: " ובאו הכשדים... והציתו את העיר הזאת באש... ואת הבתים אשר קיטרו על גגותיהם לבעל והסיכו נסכים לאלוהים אחרים למען הכעיסני" כל החיים העירוניים היו רעים בעיני ה', כמו שכתוב (שם) " כי על אפי ועל חמתי הייתה לי העיר הזאת, למן היום אשר בנו אותה ועד היום הזה -- להסירה מעל פניי. על כל רעת בני ישראל ובני יהודה אשר עשו להכעיסני, המה מלכיהם שריהם כוהניהם ונביאיהם, ואיש יהודה ויושבי ירושלים...". לכן שיבח ה' את הרֵכבים, שהתרחקו מהחיים העירוניים וחיו באוהלים.

לדעתי, המסקנה משני הפרקים האלה היא שתמיד יש סיכוי. גם כשה' ישקה את כל הגויים ב" יין חמה" – מי שיעזוב את חיי המותרות בעיר ויהיה מוכן לגור באהלים יוכל להימנע משתיית היין ולהינצל מהמלחמות.

תגובות