קוד: מבנה ירמיהו י בתנ"ך
סוג: מבנה2
מאת: אראל
אל:
הנביא ירמיהו היה נביא מאד עצוב, ובכה הרבה על העתיד המר הצפוי לעם ישראל. אך בתוך נבואותיו העצובות, בין (ט 19) "וְלַמֵּדְנָה בְנוֹתֵיכֶם נֶהִי וְאִשָּׁה רְעוּתָהּ קִינָה
" לבין (י 19) "אוֹי לִי עַל-שִׁבְרִי נַחְלָה מַכָּתִי
", מצא ירמיהו מקום להכניס שלושה נאומים מסוג אחר - שני נאומים קצרים, ונאום שלישי ארוך יותר:
ט 22-23: "כֹּה אָמַר ה': אַל-יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל-יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ; אַל-יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ. כִּי אִם-בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל: הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי - כִּי אֲנִי ה', עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ; כִּי-בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם-ה'
"
ט 24-25: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-ה', וּפָקַדְתִּי, עַל-כָּל-מוּל בְּעָרְלָה. עַל-מִצְרַיִם וְעַל-יְהוּדָה, וְעַל-אֱדוֹם וְעַל-בְּנֵי עַמּוֹן וְעַל-מוֹאָב, וְעַל כָּל-קְצוּצֵי פֵאָה, הַיֹּשְׁבִים בַּמִּדְבָּר--כִּי כָל-הַגּוֹיִם עֲרֵלִים, וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי-לֵב
".
י 1-16: "שִׁמְעוּ אֶת-הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עֲלֵיכֶם--בֵּית יִשְׂרָאֵל. כֹּה אָמַר ה': אֶל-דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל-תִּלְמָדוּ, וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל-תֵּחָתּוּ: כִּי-יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה... לֹא-כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב, כִּי-יוֹצֵר הַכֹּל הוּא, וְיִשְׂרָאֵל שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ; ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ
"
בקריאה ראשונה נראה שאין קשר בין הנאומים; אך בקריאה שניה, נראה שהנאום השלישי קשור באופן הדוק לשני הנאומים הראשונים:
בְּכֶסֶף וּבְזָהָב יְיַפֵּהוּ... גָּדוֹל אַתָּה וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה... כִּי בְכָל-חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל-מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ... כֶּסֶף מְרֻקָּע מִתַּרְשִׁישׁ יוּבָא, וְזָהָב מֵאוּפָז--מַעֲשֵׂה חָרָשׁ, וִידֵי צוֹרֵף; תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁם, מַעֲשֵׂה חֲכָמִים כֻּלָּם... עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ, מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ; וּבִתְבוּנָתוֹ, נָטָה שָׁמָיִם... נִבְעַר כָּל-אָדָם מִדַּעַת, הֹבִישׁ כָּל-צוֹרֵף מִפָּסֶל: כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ, וְלֹא-רוּחַ בָּם..."
אֶל-דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל-תִּלְמָדוּ, וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל-תֵּחָתּוּ; כִּי-יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה. כִּי-חֻקּוֹת הָעַמִּים, הֶבֶל הוּא... כִּי בְכָל-חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל-מַלְכוּתָם, מֵאֵין כָּמוֹךָ... לֹא-כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב, כִּי-יוֹצֵר הַכֹּל הוּא, וְיִשְׂרָאֵל שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ; ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ"
לכן נראה לי, שכל הנאומים עוסקים בשאלה אחת - באיזה תחום צריך עם ישראל להשקיע כדי להצטיין בין אומות העולם?
שאלה זו מעסיקה את עם ישראל גם בימינו:
שאלה זו בוודאי העסיקה את עם ישראל גם בימי ירמיהו, ושלושת הנאומים בפרקים אלה נועדו לדחות את התשובות המקובלות ולתת תשובה חדשה.
בנאום הראשון (ט 22-23) מתייחס ירמיהו לשלוש התשובות הראשונות: " כֹּה אָמַר ה': אַל-יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל-יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ; אַל-יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ. כִּי אִם-בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל: הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי - כִּי אֲנִי ה', עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ; כִּי-בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם-ה' . {ס} ": ההצטיינות שיש לשאוף אליה אינה בתחום החכמה, הגבורה או העושר, אלא בתחום המוסרי - לדעת את ה' וללכת בדרכיו - לעשות חסד, משפט וצדקה בארץ. הסבר נוסף לקטע זה ניתן למצוא כאן.
בנאום השני (ט 24-25) מתייחס ירמיהו לתשובה הרביעית: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-ה', וּפָקַדְתִּי, עַל-כָּל-מוּל בְּעָרְלָה. עַל-מִצְרַיִם וְעַל-יְהוּדָה, וְעַל-אֱדוֹם וְעַל-בְּנֵי עַמּוֹן וְעַל-מוֹאָב, וְעַל כָּל-קְצוּצֵי פֵאָה, הַיֹּשְׁבִים בַּמִּדְבָּר--כִּי כָל-הַגּוֹיִם עֲרֵלִים, וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי-לֵב ": גם המנהגים החיצוניים המבדילים אותנו מן הגויים - עם כל חשיבותם - עדיין אינם העיקר. יש מצוה מהתורה למוּל את ערלת הבשר, אך המצוה החשובה יותר היא למוּל את ערלת הלב, כדי לדעת את ה', ולעשות חסד, משפט וצדקה בארץ - כנ"ל. (ובכוונה בחר הנביא לדבר על מילת הבשר, שהיא מצוה חמורה שעונשה כרת, ובכל-זאת אינה היתרון העיקרי של עם ישראל על הגויים).
ובנאום השלישי (י 1-16) מסביר ירמיהו, שדעת ה' תאפשר לעם ישראל להצליח יותר מהגויים גם בכל שאר התחומים - גם בחכמה, גם בגבורה וגם בעושר. נקרא את הפרק ונפרש:
1.
שִׁמְעוּ אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עֲלֵיכֶם--בֵּית יִשְׂרָאֵל
2.
כֹּה אָמַר ה': אֶל-דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל-תִּלְמָדוּ, וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל-תֵּחָתּוּ: כִּי-יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה
- אין טעם "לרדוף" אחרי הגויים בתחום החכמה, כי חכמת הגויים היא חכמה של הבל - היא גורמת גורמת להם לפחד מ"אותות השמיים" (ע"ע
אותות השמיים וההורוסקופ).
3.
כִּי-חֻקּוֹת הָעַמִּים הֶבֶל הוּא; כִּי-עֵץ מִיַּעַר כְּרָתוֹ, מַעֲשֵׂה יְדֵי-חָרָשׁ בַּמַּעֲצָד
- אין טעם "לרדוף" אחרי הגויים בתחום הגבורה, כי הגויים משקיעים את הגבורה שלהם בכריתת עצים לייצור פסלים של הבל;
4.
בְּכֶסֶף וּבְזָהָב יְיַפֵּהוּ; בְּמַסְמְרוֹת וּבְמַקָּבוֹת יְחַזְּקוּם, וְלוֹא יָפִיק
- אין טעם "לרדוף" אחרי הגויים בתחום העושר, כי הגויים משקיעים את העושר שלהם בייפוי פסלי אלילים.
5.
כְּתֹמֶר מִקְשָׁה הֵמָּה וְלֹא יְדַבֵּרוּ, נָשׂוֹא יִנָּשׂוּא כִּי לֹא יִצְעָדוּ; אַל-תִּירְאוּ מֵהֶם כִּי-לֹא יָרֵעוּ, וְגַם-הֵיטֵיב אֵין אוֹתָם
- החכמה, הגבורה והעושר של הגויים מסתכמים בפסלים שאינם יכולים להרע או להיטיב. ולעומת זאת -
6.
מֵאֵין כָּמוֹךָ ה'; גָּדוֹל אַתָּה וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה
7.
מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם, כִּי לְך יָאָתָה: כִּי בְכָל-חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל-מַלְכוּתָם, מֵאֵין כָּמוֹךָ
8.
וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ; מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא
: ה"חכמה" של הגויים מסתכמת בכך שהם עובדים פסלי עץ;
9.
כֶּסֶף מְרֻקָּע מִתַּרְשִׁישׁ יוּבָא, וְזָהָב מֵאוּפָז--מַעֲשֵׂה חָרָשׁ, וִידֵי צוֹרֵף; תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁם, מַעֲשֵׂה חֲכָמִים כֻּלָּם
- ע' פסוק 4.
10.
וה' אֱלֹהִים אֱמֶת, הוּא-אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם; מִקִּצְפּוֹ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ, וְלֹא-יָכִלוּ גוֹיִם זַעְמוֹ
11.
כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם: 'אֱלָהַיָּא דִּי-שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ; יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן-תְּחוֹת שְׁמַיָּא אֵלֶּה'.
12.
עֹשֵׂה אֶרֶץ
בְּכֹחוֹ
מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ; וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה
שָׁמָיִם
: גבורת ה' וחכמתו מופלאה יותר מכל גבורה וחכמה שאדם יכול להגיע אליהן;
13.
לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם, וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה ארץ (הָאָרֶץ); בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה, וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו
: האוצרות של ה' גדולים יותר מכל עושר שאדם יכול להגיע אליו;
14.
נִבְעַר כָּל-אָדָם מִדַּעַת, הֹבִישׁ כָּל-צוֹרֵף מִפָּסֶל: כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ, וְלֹא-רוּחַ בָּם
: ע' פסוק 8;
15.
הֶבֶל הֵמָּה, מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים; בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ.
16. והפסוק האחרון מסכם את המסקנה -
לֹא-כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב, כִּי-יוֹצֵר הַכֹּל הוּא, וְיִשְׂרָאֵל שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ; ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ
: התחום שבו עם ישראל צריך להצטיין הוא דעת ה', שהוא יוצר הכל; ודעת ה' מובילה למסקנה המעשית - "הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי - כִּי אֲנִי ה', עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ; כִּי-בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם-ה'
".
וייתכן שגם הפסוקים הבאים קשורים לנושא זה - אין טעם להתהלל בעושר, כי עוד מעט יבוא מצור, וכל הסחורות יאבדו:
17.
אִסְפִּי מֵאֶרֶץ כִּנְעָתֵךְ - ישבתי (יֹשֶׁבֶת) בַּמָּצוֹר. {ס}
18. כִּי-כֹה אָמַר ה': הִנְנִי קוֹלֵעַ אֶת-יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ בַּפַּעַם הַזֹּאת; וַהֲצֵרֹתִי לָהֶם, לְמַעַן יִמְצָאוּ. {ס}