קוד: ביאור:שמואל א י25 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
לאחר ששמואל מינה את שאול למלך לעיני כל ישראל, נאמר:
שְׁמוּאֵל א י25: "
וַיְדַבֵּר שמואֶל אֶל הָעָם אֵת מִשְׁפַּט הַמְלֻכָה, וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר וַיַּנַּח לִפְנֵי ה'; וַיְשַׁלַּח שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ
"
למילה משפט ישנן כמה משמעויות אפשריות - חוק בין אדם לחברו, תהליך שמטרתו לברר מי צודק, מנהג קבוע, ביצוע גזר הדין.
משפט המלוכה בפסוקנו הוא, כנראה, חוק בין אדם לחברו, ובפרט - חוק
הברית שנכרתת בין המלך לבין העם. כך ניתן ללמוד מפסוקים המתארים מעמדות דומים:
וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא, וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם. וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים, וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ ה'" - בסוף ימיו של יהושע, הוא כרת ברית בין ה' לבין עם ישראל, שם לו חוק ומשפט, וכתב את הדברים בספר, ושם לפני ה' - בדיוק כמו שמואל בפסוקנו.
וַיָּבֹאוּ כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ חֶבְרוֹנָה, וַיִּכְרֹת לָהֶם הַמֶּלֶךְ דָּוִד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן לִפְנֵי ה' , וַיִּמְשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל" - כשבני ישראל המליכו את דוד, הם כרתו ברית לפני ה'; מהמשא ומתן שקדם לברית, ניתן להסיק שהברית הזאת כללה את החובות של דוד - להוציא ולהביא את ישראל ולהלחם את מלחמותיהם, ומצד שני את החובות של ישראל - להיות נאמנים לדוד.
וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם זִקְנֵי גִלְעָד, וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת כָּל דְּבָרָיו לִפְנֵי ה' בַּמִּצְפָּה" - כשבני גלעד מינו את יפתח למנהיגם, הם דיברו דברים לפני ה'; מהמשא ומתן שקדם לכך, ניתן להסיק שהדברים כללו את ההתחייבויות ההדדיות - יפתח התחייב להילחם בבני עמון, ובני גלעד התחייבו לקבל אותו עליהם לראש ולקצין.
...וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בְּבֵית ה'" - ספר המתאר את תנאי הברית שבין ה' לבין עם ישראל נמצא בבית ה'.
וַיֹּאמֶר 'זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם: אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ... וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים'".
המפרשים נחלקו בשאלה, האם
משפט המלך נאמר כאיום ואזהרה מפני מנהגו הקבוע של המלך - כדי להרתיע את העם מבקשת המלך ("
לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם
" - רב, סנהדרין כ:), או כהגדרה של סמכויותיו החוקיות של המלך ("
כל האמור בפרשת מלך - מלך מותר בו
", שמואל, שם).
לפי הפירוש הראשון, משפט המלך כמובן אינו משפט המלוכה , שהרי משפט המלוכה לא נאמר כאיום, הוא נכתב והונח לפני ה' למשמרת כמו שהיה מקובל לעשות לספרי ברית.
לפי הפירוש השני, ייתכן ש
משפט המלוכה כולל גם את משפט המלך המתאר את חובותיו של העם כלפי המלך: "
חק המלוכה הראוי על פי התורה והמצוה' שיהא מוראו על העם ולא ימרו פיו
"
(
מצודות) ; אך מסתבר שהוא כולל גם את הצד השני של הברית - חובותיו של המלך כלפי העם, כפי שהסברנו למעלה.
מאמרים נוספים בנושא זה: