רצונו של מקום

קוד: רצונו של מקום בתנ"ך

סוג: פירוש

מאת: משה הר נוי

אל:

הגמרא במסכת יומא מתקשה בהבנת שני פסוקים המופיעים בהפטרת פרשת במדבר:

שואל הרבי מפיטסבורג בספרו " צדקת יוסף ": לכאורה, מסקנת הגמרא צריכה להיות הפוכה. הפסוק הראשון, האומר שאפשר לספור את בני ישראל, צריך להיות מכוון כנגד: "בזמן שאין עושין רצונו של מקום ", ואילו הפסוק שאומר שלא תהיה כל אפשרות לספור את בני ישראל אמור להיות מכוון כנגד: "בזמן שישראל עושין רצונו של מקום ". מדוע אם כן החליפה הגמרא את סדר הדברים?

והשיב הרבי כי למרות ההבנה הראשונית שלנו, דווקא " אין עושין רצונו של מקום " עולה בדרגתו על " עושין רצונו של מקום ".

כשבני ישראל אינם מעוניינים במצוות מבחינתם, אלא מקיימים אותן רק כי כך ה' תבע מהם הרי הם בגדר " עושין (בגלל) רצונו של מקום ", ואז דרגתם נמוכה יחסית. אך כאשר הם עושים את המצוות מתוך הכרתם הפנימית דרגתם גבוהה ביותר, ואז הם בבחינת " אשר לא ימד ולא יספר ".