קוד: ביאור:במדבר טז2 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
במדבר טז2: "וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם; נְשִׂיאֵי עֵדָה, קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי שֵׁם
"
המילים
נשיאי עדה, קריאי מועד, אנשי שם רומזים לפרשת מפקד בני ישראל,
במדבר א16-17: "אֵלֶּה
קריאי[קְרוּאֵי] הָעֵדָה,
נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הֵם וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֵת
הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נִקְּבוּ
בְּשֵׁמוֹת "
.
זה די מפתיע - אותם אנשים טובים, שהתמנו בפרק א להיות נשיאי השבטים, ושיתפו פעולה עם משה ואהרן במפקד בני ישראל, הצטרפו עכשיו למורדים במשה!
ומדוע בפרק א הכתוב ציין אותם בשמותם, וכאן רק ברמז?
"משל למה הדבר דומה? לבן טובים שנמצא גונב כלים מבית המרחץ, ולא היה רוצה בעל הגניבה לפרסמו. התחיל נותן סימניו, אמרו לו 'מי גנב כליך?' אמר להם 'אותו בן טובים, בעל קומה, ושיניו נאות, ושערו שחור, וחוטמו נאה'; משנתן סימניו ידעו מי הוא. אף כאן, אע"פ שסתמן הכתוב, בא ונתן סימניהן ואתה יודע מי הם...
"
(
במדבר רבה יח ג).
"לִפְנֵי מֹשֶׁה — שלא קמו בסתר. ויש הפרש בין "לפני" ובין "מפני".
קְרִאֵי מוֹעֵד — שהיו נקראים אל אהל מועד.
אַנְשֵׁי שֵׁם — קודם צאתם ממצרים. ומדקדק אמר, כי
נְשִׂיאֵי עֵדָה
הם הנשיאים העומדים על הפקודים. והם פעולים למלת 'לקח', כאילו כתיב:
"'ויקח קרח ודתן ואבירם ואון – נשיאי העדה" לדבר אליהם. וזה מעט רחוק
" (אבן עזרא).
וכתב רבינו חננאל, כי 'אלה הנקהלים, כולם היו לויים משבט קרח; וזה טעם "רב לכם בני לוי" (פסוק ז), "שמעו נא בני לוי" (פסוק ח). אולי חשבו, כי כל שבטם נבחר לכהונה, ומשה מעצמו חלק כבוד לאחיו', עד כאן.
וחלילה שהיו בשבט משרתי אלהינו מאתים וחמשים קרואים ונשיאים בני מרי, מבעטים ברבם ובגדול שבטם ומלינים על ה'. ואילו היו מן השבט ההוא בלבד, לא היו כל מטות ישראל מתלוננים ממחרת לאמר "אתם המיתם את עם ה'" (להלן יז ו)... וגם באות המטה ראיה כי המחלוקת מכל שבטי ישראל היא. והכתוב פירש "ואנשים מבני ישראל" (פסוק ב), להגיד כי היו מכל השבטים, לא מן השניים הנזכרים בלבד.
אבל טעם "רב לכם בני לוי", בעבור כי קרח היה מפתה לכל השבטים... ומשה בחכמתו גלה מצפון לבו לכל העם כי הוא על כהונתו צועק, ואמר שדי לו בכבוד שבטו, "רב לכם בני לוי". וחזר ואמר "שמעו נא בני לוי" לקרח גדולם, וזה טעם "ויאמר משה אל קרח" (פסוק ח). אבל כולל דבריו עם בני לוי, כי דברי משה בחכמתו פיוס לו ולכל השבט, שלא ימשך אדם מהם אחריו" (רמב"ן על במדבר טז ה).