מדוע אברהם הגן על אנשי סדום ולא על יצחק?

קוד: מדוע אברהם הגן על אנשי סדום ולא על יצחק? בתנ"ך

סוג: התאמה1

מאת: אראל

אל:

כשה' אמר לאברהם שהוא מתכוון להשמיד את סדום ועמורה, אברהם מייד התווכח ואמר:
אולם, ארבעה פרקים מאוחר יותר, כשה' אמר לאברהם לשחוט את יצחק בנו, אברהם לא התווכח, אלא:

איך אפשר להסביר את הסתירה בהתנהגותו של אברהם? והרי, בדיוק כפי שאמר על אנשי סדום, היה יכול להגיד על יצחק " האף תספה צדיק?! "

1. "כבר העירו כמה מגדולי המוסר: דווקא בגלל שכאן יש לו כאן נגיעות ("נגיעס"), הוא לא העז להתווכח, כי חשש שלא קו האמת מדריך אותו, אלא הנטיות; ואילו בסדום ועמורה, שבה אין לו נגיעות, כי הרי מסתמא שנא את הרשעים, יכול היה להיות בטוח שקו האמת לנגד עיניו" (אידך גיסא, עצור כאן חושבים).

2. יש מפרשים, שההבדל נובע מהתקדמותו הרוחנית של אברהם: "בפרשת סדום לא נאמר מאומה על אברהם מבחינת השיפוט עליו, אף שהשם יתברך נאות להתדיין עמו. דיון חריף זה מסתיים במילים: וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם, ואברהם שב למקומו (יח/לג), זאת משום שהדיון על צדק, משפט, מוסר וזכויות, על אף היותו דבר בעל חשיבות רבה, אין לו כל משמעות דתית. דבר זה צריך להאמר לאותם המשתדלים ומתכוונים לרוקן את המקרא ממשמעותו הדתית, ולהעמידו על משמעות אנתרופוצנטרית (המכוונת כלפי האדם) הומניסטית מוסרית. רק לאחר ציוי ניסיון העקידה נאמר לאברהם - כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה, וזהו ההבדל המהותי בין הרמה ההומניסטית מוסרית שהיא אולי הגבוהה ביותר אליה יכול האדם להתעלות, לבין הרמה האמונית בה האדם מתעלה מעל לרמה האנושית כשלעצמה, ומגיע אל הרמה של מעמד אנושי לפני ה'" (riv בשם פרופ' ישעיהו לייבוביץ', עצור כאן חושבים).

3. ייתכן שההבדל נובע מהאופי השונה של דבר ה' בשני המקרים: בפרשת סדום, ה' מודיע לאברהם על כך שהוא מתכוון לעשות משפט באנשי סדום, ולכן אברהם מערער ושואל "האמנם זה משפט צדק, להרוג צדיק עם רשע?! השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!". אבל בפרשת העקדה, ה' מבקש מאברהם לעשות מעשה של אהבה כלפיו, לתת לו מתנה, ובכל הנוגע לאהבה, אין מקום לשאלות וקושיות. אברהם כל-כך אהב את ה', שמיהר לעשות את בקשתו מייד (אראל).

4. לפי חז"ל, יצחק הסכים ואף שמח להיעקד ולהקריב את עצמו לכבוד ה', ולכן לא היה צורך שאברהם יתפלל בעבורו. "האדם לא נברא בעבור מצבו בעולם הזה אלא בעבור מצבו בעולם הבא" (רמח"ל, מסילת ישרים א). ה' הראה לאברהם וליצחק, שיצחק הגיע למעלה של שלמות, השלים את התעלותו בעולם הזה, והיה מוכן לעבור מייד לעולם הבא. אפשר לדרוש כך את הפסוק בראשית כב8: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: אֱלֹהִים יַרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי": ה' מראה לאברהם וליצחק, שיצחק הגיע למדרגה של "שה לעולה", בן שלם ותמים שעלה בכל המעלות ומוכן לעבור לשלב הבא. ואכן, לפי חלק מהמדרשים, יצחק אכן מת בעקידה - נשמתו פרחה מגופו, ולאחר מכן קם לתחיה (כמו בנה של השונמית, שנזכר בהפטרה לפרשת "וירא"). לעומת זאת, אנשי סדום (ובפרט לוט, הצדיק בסדום, קרובו של אברהם) לא השלימו את תיקונם בעולם הזה, ולכן אברהם התפלל שה' יתן להם להמשיך לחיות (ע"פ גליה).

5. ואפשר לדרוש באופן אחר את אותו פסוק, בראשית כב8: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: 'אֱלֹהִים! יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי?!'". לפי פיסוק זה, אברהם אכן זעק אל ה', תוך כדי ההליכה להר המוריה, ותמה "האמנם זה ראוי בעיניך, שבני יהיה השה לעולה?!".


תגובות