זיהוי נביא - מבחן ההפרכה

קוד: זיהוי נביא - מבחן ההפרכה בתנ"ך

סוג: פירוש

מאת: אראל

אל:

בתורה נזכרים כמה תנאים הכרחיים להכרה כנביא אמת, אך לא נזכרים תנאים מספיקים - לא נזכר כל מבחן שמאפשר לזהות נביא אמת באופן חד-משמעי; המבחן היחיד שנזכר בתורה הוא מבחן לזיהוי נביא שקר (דברים יח 20-22): "אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי, אֵת אֲשֶׁר לֹא-צִוִּיתִיו לְדַבֵּר, וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים--וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא.  וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ 'אֵיכָה נֵדַע אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ ה'? ' - אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה', וְלֹא-יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא--הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ ה';  בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא, לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ". כלומר, אם אדם, שעדיין אינו מוכר כנביא, אומר נבואה בשם ה', והנבואה אינה מתגשמת - ניתן להסיק שאיננו נביא אמת (ע"ע מתי נבואה יכולה להשתנות?).

אם התורה נותנת לנו רק קריטריון לזיהוי נביא שקר - איך אפשר לזהות נביא אמת?

בפילוסופיה המדעית של ימינו יש עיקרון שנקרא "עיקרון ההפרכה". לפי עיקרון זה, שנקבע ע"י קרל פופר, אי-אפשר להוכיח תיאוריה מדעית - אפשר רק לנסות להפריך אותה; ולכן, הדרך לבחון תיאוריה מדעית חדשה היא, פשוט לנסות להפריך אותה שוב ושוב, בדרכים שונות. אחרי שעושים ניסיונות רבים שאינם מצליחים להפריך את התיאוריה, משתכנעים שהתיאוריה כנראה נכונה.

על-פי עיקרון זה, הדרך לבחון נביא היא פשוט - לבקש ממנו שיגיד דברים שעתידים להיות, ולראות אם דבריו מתגשמים או לא. אחרי שבוחנים אותו פעמים רבות, משתכנעים שהוא נביא אמת.

למרבה הפלא, כך בדיוק כתב הרמב"ם, שחי כמעט אלף שנים לפני פופר:

במאמר הבא נבדוק האם פעלו בני ישראל לפי מבחן זה לאורך הדורות.

במאמר נוסף נבדוק מתי נבואה יכולה להשתנות?.

מתי צריך לתת את האות?

לאור הדברים האלה נדון בשאלה חשובה ורלבנטית לימינו: אם אדם מביא לנו רשימה ארוכה של דברים שאמר בעבר והתקיימו, האם צריך להכיר בו כנביא?

נראה שלא, כי אי-אפשר לדעת, איזה דברים שאמר בעבר לא התקיימו. יש הרבה אנשים שאומרים דברים והם מתקיימים, כמו הקוסמים שהרמב"ם מדבר עליהם, וכמו גם פוליטיקאים ועיתונאים בימינו, שיודעים תמיד לתאר את כל הדברים שאמרו בעבר והתקיימו; באופן טבעי, אף אחד מהם לא יספר לנו על דברים שאמר ו לא התקיימו. לכן, כדי שנכיר באדם כנביא, הוא צריך לבוא ולהגיד בפירוש שהוא נביא, ורק אז להגיד דברים שעתידים להיות, כדי שנוכל לעקוב אחריהם ולראות אם הם מתקיימים או לא, כדברי הרמב"ם: "אומרין לו, אם נביא אתה, אמור לנו דברים העתידין להיות; והוא אומר, ואנו מחכים לו לראות היבואו דבריו... ובודקין אותו פעמים הרבה...".

אילו התורה הייתה מאפשרת להכיר בנביא "בדיעבד", על-סמך נבואות שניבא לפני שהצהיר שהוא נביא, אזי כל אחד היה יכול "להמר": להגיד הרבה דברים, מתוך תקווה שלפחות חלק מהם יתקיימו, ואז להכין רשימה של כל הדברים שאמר והתקיימו, ולטעון שהוא נביא...

לכן, הנביא חייב להצהיר שהוא נביא לפני שהוא נותן אות ומופת, וכך הוא מעמיד את עצמו בסיכון: אם הדברים שיגיד לא יתקיימו - הוא ייחשב לנביא שקר, ויוציאו אותו להורג. הסיכון הזה הוא הכרחי כדי להרתיע נביאי שקר. ולכן, רק אם אדם מוכן להעמיד את עצמו בסיכון כזה, יש טעם לשקול להכיר בו כנביא.

אות - בגלוי או ברמז?

כדי שהאות יהיה אמיתי וניתן לבדיקה, הוא צריך להיות מנוסח בצורה ברורה וחד-משמעית, ולא ברמז. לכן, אם אדם אומר משפט כמו "צריך להתפלל שלא תהיה מלחמה", ולאחר כמה ימים מתחילה מלחמה - אין זה אות ומופת, כי הוא לא אמר בפירוש שתהיה מלחמה ולא העמיד את עצמו בסיכון.

מי מעיד על הנבואות וקיומן?

התורה קובעת "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר": עדות היא הראיה החזקה ביותר בכל שאלה מעשית. לכן, כדי לזהות נביא, צריך שיהיו לפחות שני עדים שמעידים על הנבואות שניבא, ומעידים שהנבואות התגשמו. העדים צריכים להיות כשרים, וכמובן לא להיות קרובי-משפחה של ה"מועמד לנבואה".

תגובות