נזקי בור לעומת נזקי אש

קוד: נזקי בור - נזקי אש בתנ"ך

סוג: הבדלים1

מאת: אראל

אל:

שני פסוקים בתורה מטילים על האדם את האחריות לנזקים שגורמים עצמים דוממים:

• לגבי בור נאמר ב שמות כא33-34: "וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ, וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר - בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם, כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו, וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ"
• לגבי אש נאמר ב שמות כב5: "כִּי תֵצֵא אֵשׁ, וּמָצְאָה קֹצִים, וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה - שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה"

מי האחראי העיקרי לנזק - מי שיצר אותו, או מי שהוא שייך לו עכשיו?

על-פי הפשט, נראה שיש הבדל בין בור לאש בנושא זה:

• לגבי בור, נאמר בעל הבור ישלם, כלומר, מי שהבור שייך לו עכשיו - גם אם לא הוא חפר אותו;
• לגבי אש, נאמר שלם ישלם המבעיר את הבערה, כלומר, מי שיצר את האש - גם אם היא לא ברשותו עכשיו;
  

אמנם, לדעת רבי יוחנן, שהתקבלה להלכה, בשני המקרים האחריות מוטלת על שניהם - גם על מי שיצר את הנזק וגם על מי שהנזק שייך לו:

• לגבי בור - בתלמוד בבלי, בבא קמא כט: בסוף העמוד, ר' יוחנן אמר ש"המפקיר נזקיו חייב", כלומר, גם אם אדם חפר בור ברשות הרבים והפקיר אותו - הוא עדיין אחראי לנזקים שגרם הבור;
  
• לגבי אש - בתלמוד בבלי, בבא קמא כג., נאמר לגבי ר' יוחנן "מאן דאית ליה משום חציו - אית ליה נמי משום ממונו", כלומר, ר' יוחנן, שמטיל את האחריות לנזקי אש על מי שהבעיר את האש (שהאש דומה לחיצים שהוא יורה), מטיל אחריות גם עם מי שהאש שייכת לו (שהיא ממונו) (פירוט);

אולם, עדיין יש לברר, מדוע הפסוקים על-פי פשוטם מבחינים בין שני המקרים - מדוע לגבי בור נאמר ש"בעל הבור ישלם", ולגבי אש נאמר ש"שלם ישלם המבעיר את הבעירה"?

אולי הסיבה היא, שהאש מזיקה, בדרך-כלל, במהירות רבה ופתאומית יותר, וקשה יותר להיזהר ממנה, ולכן קשה יותר להטיל את האחריות על מי שהאש שייכת לו - האחריות העיקרית מוטלת על מי שהביא סכנה זאת לעולם.

ראו גם: של מי הבור הזה?