מאת: אראל
--- טיוטה - ללא הסמכה לפסיקת הלכה ---
בשנת ה'תשע"ה פסקה הסנהדרין המתחדשת, שאנחנו נמצאים עכשיו במצב המוגדר כ"ירושה שלישית". לפיכך, כל המצוות התלויות בארץ שעד עתה נהגו רק מדרבנן, כגון יובל ושמיטה, נוהגות עכשיו מדאורייתא: "
לעתיד לבוא, בביאה שלישית, בעת שיכנסו לארץ, יתחילו למנות שמיטין ויובלות, ויקדשו בתי ערי חומה, ויתחייב כל מקום שיכבשוהו במעשרות, שנאמר (דברים ל ה): "והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה", מקיש ירושתך לירושת אבותיך: מה ירושת אבותיך אתה נוהג בה בחידוש כל הדברים האלו, אף ירושתך אתה נוהג בה בחידוש כל הדברים האלו
"
(רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל יב טז) .
הדבר נוגע בפרט לדין
שמיטת חובות . בסוף שנת השמיטה,
כל הנושים חייבים לשמוט את חובותיהם ואסור להם לגבות אותם אחרי השמיטה. הלל הזקן תיקן שהנושים יוכלו לכתוב פרוזבול וכך החוב לא יישמט, אולם הפרוזבול תקף רק בזמן שהשמיטה מדרבנן: "
ואין הפרוזבול מועיל אלא בשמטת כספים בזמן הזה [בזמן הגלות] שהיא מדברי סופרים; אבל
שמטה של תורה אין הפרוזבול מועיל בה
"
(רמב"ם הלכות שמיטה ויובל ט טז, ע"פ דעת אביי בגמרא גיטין לו:) . לפי זה, השנה הפרוזבול אינו מועיל וכל החובות צריכים להישמט!
אולם ישנו דין נוסף, שקדם לפרוזבול, ונוהג גם כששמיטת חובות מדאורייתא: "
את אחיך תשמט ידך - ולא המוסר שטרותיו לבית-דין
"
(
ספרי על דברים טו
ג , רמב"ם הלכות שמיטה ויובל ט טו) . הרעיון של שמיטת חובות הוא, לא שהחובות מתבטלים, אלא שהם נשמטים מידי הפרט ומועברים לידי בית-דין. המלוה לא יוכל לגבות את החוב באופן פרטי (בשיטות של "שוק אפור"), אלא החוב עובר לבית-הדין ובית-הדין צריך להחליט אם ואיך לגבות את החוב (ראו דוגמאות נוספות של
העברת השיפוט מיד היחיד ליד הציבור).
דבר דומה נעשה היום בלשכות ההוצאה-לפועל: כשאדם החייב כסף טוען שאינו יכול להחזיר, עושים לו "בדיקת יכולת", לפעמים מחליטים להכריז עליו כפושט רגל, ולפעמים מחליטים למחוק או לפרוס חלק מהחובות שלו. אלא שהיום הדבר נעשה בלי קשר לשנת השמיטה, ובעבר - לפני תקנת הלל - הדבר נעשה רק לפני שנת השמיטה. שנת השמיטה היתה למעשה שנה שבה כל החייבים יכולים לפשוט רגל - בהתאם לפסיקת בית-הדין.
הלל תיקן, שכאשר אדם כותב פרוזבול, בית-הדין פוסק אוטומטית לטובתו ומאשר לו אוטומטית לגבות את החוב; אבל התקנה הזו נחשבה כבר בימי הגמרא כ"עלבון לדיינים". ייתכן שבימי הירושה השלישית, תקנה זו כבר לא תקֵפה.
מה כן צריך לעשות עם חובות בימינו?
לענ"ד, כל מי שחייבים לו כסף, צריך להביא אותם לפני בית-דין לפני סוף שנת השמיטה. זה יכול להיות גם בית-דין של שלושה הדיוטות (ע"פ בבלי סנהדרין ב-ג) . בית-הדין צריך לבחון את החובות ולהחליט האם ראוי לגבות אותם או לא. ההחלטה צריכה להתבסס על מצבו הכלכלי של הלווה.
במקרים מסויימים ההחלטה תהיה מיידית, למשל אם הלווה הוא בנק - מן-הסתם בית-הדין יפסוק מייד שהבנק צריך לשלם שכן הבנק הוא עשיר ואין כל סיבה שיפשוט רגל.
במקרים אחרים ההחלטה עשויה לקחת זמן רב יותר, וייתכן שיהיה צורך לפסוק רק אחרי שנת השמיטה. במקרים אלה, המלוה ימסור את החובו לבית-הדין כדין הנזכר בספרי, והם יטפלו בחוב ויחליטו אם לגבות אותו או לא.