בתוך הזרם ונגדו

מאת: צוריאל אדמנית

אוסף מאמרים מאת צוריאל אדמנית ז"ל, חבר קבוצת יבנה ה'תרע"ה - ה'תשל"ד. העורך: יצחק אשר. חברי המערכת: מרדכי חיות, ידידיה כהן. בהוצאת מזכירות הקיבוץ הדתי, תל-אביב ה'תשל"ז.

---

א. בעולם הערכים

• דורנו מול שאלות הנצח (תשט"ו) - ביקורת על ספרו של ד"ר אהרן ברט.
• השגחה במקרא (תשט"ו) - ביקורת על חוברת של ד"ר אהרן ברט.
• החוקיות בטבע כרעיון דתי (תשכ"ה) - אוסף מקורות.
• העקידה (תשל"ה) - פירוש מקורי.
• מושג הערבות במצוות אצל חכמינו הראשונים (תשט"ו) - המצוות הן גם ציבוריות ולא רק פרטיות.
• סובלנות - מהי? (תשט"ז) - האם יש מקום לסובלנות כלפי דעות החוצות את הקוים לגמרי?
• פעמי רגלים (תשי"ט) - תגובה לביקורת של איש "השומר הצעיר" על מחזה המתאר עולים לרגל הנתקלים בשערים סגורים - כמשל למדינת ישראל.
• הצנע לכת כאידיאל ביהדות (תשכ"ד) - אוסף מקורות הלכתיים על איסור להחמיר "מפני יוהרא".
• שלוש הדרכים בעולם הערכים (תשכ"ט) - "פרוסת מציאות אומללה", שאיפה לחיי נצח (ברוך קורצוייל בעקבות פרנץ רוזנצוייג), והדרך השלישית - שילוב תורה ועבודה.
• שיח ההסטוריה (תשל"א) - וארבעת אבותינו הרוחניים: הורדוס הבנאי, האיסיים הסופרים, הקנאים הלוחמים, וריב"ז המעשי.
• משמעות ומשמעת ביהדות (תש"ל) - חילופי מכתבים עם פרופ' לייבוביץ'.
• האם היהדות מחייבת אורח חיים מסויים? (תשל"ג) - מוסר לבד לא מספיק, מעשים לבד לא מספיקים, דרוש זמן עד שנגבש אורח חיים המתאים לכל עם ישראל.
• צו החיים מול מלאך המוות (תש"ל) - קידוש החיים החומריים לבד הוא הבל, גם התעלמות מהחיים החומריים אינה נכונה, דרוש איזון.
• כפר לעמך ישראל (תשי"ח) - הספד על נערה שנהרגה בתאונת דרכים.
• על סוציאליזם בימינו (תשל"א) - אידיאל האדם העובד ע"פ א"ד גורדון מתאים ליהדות יותר מסוציאליזם תיאורטי; יש לשלב את המשכילים עם הפועלים - לימוד "לשמה"; התיקון מופנה כלפי המתקן עצמו ולא כלפי אחרים.
  
• תשובה לבעיות השעה (תשל"ג) - ה"שמאל" העולמי של היום הוא אנטישמי, ולכן אנחנו חייבים לדאוג לעצמנו. הרוצה בתיקון צריך קודם-כל לתקן את עצמו. עסקנות פוליטית (מפד"ל) - הכרח אך לא פתרון מלא.
  
• מה העבודה הזאת לנו? (תשל"ג) - ביקורת על ערך העבודה העברית: סוציולוגית, לאומית, אנושית, דתית. האטת ה"מידוע", לימוד תורה לשמה ולא לשם תואר.
  
• על ערך העבודה ומצוות העבודה (תשל"ד) - כל הערכים חשובים, גם אם נדחים מפני אחרים. יש למצוא פשרה בין העליה בדרגות אקדמאיות לבין השיוויון והשותפות.
  
• התפילה בתקופה המודרנית (תשל"ד) - העולם המודרני מאמין שהכל קבוע מראש והתפילה לא יכולה לשנות. אולם התפילה כן יכולה לחבר את האדם אל ה'. התפילה מעבירה את הרוע מהגזירה.
  

ב. הקיבוץ הדתי בחברה הישראלית

• התפיסה הדתית של הקיבוץ הדתי (תשי"ז) - הקבה"ד מחדש בפרשנות התורה ביחס למציאות. הפתרונות ההלכתיים חייבת להתאים לכלל ישראל ולא רק למעטים שמסוגלים להחמיר. הקבה"ד זקוק להדרכה מתמדת בקיום המצוות ולהעלאת רמת הידע בתורה.
  
• מעמד הדת במדינה (תשי"ח) - האם לעודד את הזרם של "תודעה יהודית" ללא קיום מצוות? בעד ונגד.
• יבנה ובני ברק (תשי"ח) - ויכוח עם הרב גולדויכט מישיבת כרם דיבנה, על לימוד תורה ועל התבדלות מהעולם החיצוני.
• מעמד האישה בהלכה ובחברתנו (תשט"ז) - בעיות הקשורות לבחברה מעורבת: יסודות ההלכה, התבטאותם בחברה, שינויים בתחומים הלכתיים שונים. בת-מצוה, לימוד תורה לבנות, שיתוף במצוות, "שלא עשני"; הצורך להגדיר סייגים של צניעות.
• אורטודוקסיה על פרשת דרכים (תשכ"ט) - פאה נוכרית (מה שמותר לכולן, מותר גם לבנותיו של הגר"א), גולדה מאיר, והחשיבות של דיני הצניעות.
• אחרי איסור הרבנות על גיוס נשים (תשי"א) - הסטוריה של הויכוח; השחרור מטעמים "דתיים" מנוצל לשיחרור מטעמים חומריים.
• מדבר שקר תרחק - נגד "ההצהרה הדתית" ליוצאות צבא (תש"ך).
• לחידוש הויכוח על גיוס בנות (תשכ"ב) - החישוב של כוח אדם, הבעיה בהלכה, "דעת התורה" על גיוס הבנות, הבעייתיות שבמתן יחס מיוחד ל"דתיות", עדיף לבטל לגמרי את חובת גיוס הבנות, ובמקביל לחנך את הבנות לעמידה באתגרים רוחניים.
• הליכה בין טיפות הגשם - עוד על שירות לאומי לבנות (תשל"ב) - יש לחייב מצהירות המקבלות פטור מהצבא להתגייס לשירות לאומי, ולא לקרוא לזה "התנדבות".
• קירוב לבבות (תשכ"ו) - יש אפשרות לגישור בין דתיים לחילונים, במיוחד בקיבוצי ה"איחוד" וה"שומר הצעיר". הקיבוץ הדתי מבוסס יותר, מבחינה רעיונית, מהקיבוץ החילוני, ויכול לחזק אותו. יש לעודד פעולות משותפות.
  
• לשידוד מערכות (תשכ"ו) - המושגים "דתי" ו"חילוני" מופרכים כי יש הרבה גוונים. שני תחומי ההתנגדות העיקריים הם: חוק הנישואין, הפרהסיה השבתית. יש להבחין בין בן "רשע" לבין "שאינו יודע לשאול".
• על פרשת דרכים (אחרי עתירת רס"ן שליט, ה'תש"ל) - לא ייתכן שאדם יוכל להתקבל כיהודי רק על-פי הצהרתו. חשוב שיהיו שופטי-צדק במשפטים הקשורים לקיבוץ-גלויות - מי זכאי ע"פ חוק השבות.
• שיר ומשמעותו (ה'תשכ"ז) - על ההיבטים הדתיים של השיר "679 שגרירים" מאת רינה ברזילי, קיבוצניקית חילונית (על 679 ההרוגים במלחמת ששת הימים); כולל דיון על "כוונת המשוררת".
• החובבנות הדתית הצולעת (ה'תשכ"ח) - הערות לרשימה של ישעיהו עריף - על חשיבות המסורת היהודית לעם ישראל.
• על החשיבה החדשה בדור ההמשך (ה'תשכ"ט) - אחרי מלחמת ששת הימים, נפתח פתח לתשובה, גם בקיבוצים חילוניים. כך גם ב"שיחות בין צעירי עין-שמר". אנחנו צריכים להיות גמישים כדי לאפשר למי שרוצה להתקרב בהדרגה.
  
• בסוד השיח החילוני (ה'תשל"א) - תגובה לכתבה של שולמית הר-אבן. במלחמת ששת הימים, רק אחינו היהודים ברחבי העולם עזרו לנו. המלחמה עוררה מחדש שאלות של זהות יהודית וזכותנו על הארץ. "אפילו ריקנים שבך (כמו הכותבת) מלאים מצוות כרימון".
• מזוזות ביתך (ה'תשכ"ט) - נגד הצהרתו של הסופר אהרן מגד, כשהתמנה לנספח תרבות באנגליה, שלא יקבע מזוזה בפתחו. ונגד הצהרתו של עיתון חרדי, על בדיקת מזוזות כפתרון למחלות לב.
• על העשייה וההפגנה (על השתתפות בהפגנת 'מיהו יהודי', ה'תש"ל) - הנושא חשוב, ההפגנות חשובות, אבל לא כל נושא הוא "פגין". מכיוון  שההפגנה מאורגנת רק ע"י המיעוט הדתי - שכרה יוצא בהפסדה. עדיף להשקיע בהשפעה שקטה על הרוב המסורתי.
• האם תלמוד תורה חייב להיות כנגד כולם? (ה'תשכ"ט) - ויכוח עם נתן גרדי, הטוען שיש לתת פטור משירות צבאי לתלמידי ישיבות. בני תורה חייבים להשתתף בפעילות מדעית, ציבורית וצבאית.
• האם נוכל להשתייך למפלגת המיזוג? (בעקבות מיזוג המזרחי עם הפועל-המזרחי, ה'תשט"ו): מדוע לא להשתתף במפלגה דתית: "אחדות הראיה של תפקידינו הדתיים, החברתיים והחלוציים באה לידי ביטוי מיוחד ביצירת 'הקיבוץ הדתי'... הרב ישעיהו שפירא קשר את יסודות 'תורה ועבודה' לדברי התורה 'ועשית הישר והטוב', ופירוש הרמב"ן להן: ההכרה שאפשר להיות נבל(!) ברשות התורה(!) מוליכה לשאיפה לתקן משטר לפי מידת 'לפנים משורת הדין'. לא נחרב בית המקדש אלא מפני שדנו דין תורה. המסקנה... שום מפלגה 'דתית' אינה יכולה לתת ביטוי פוליטי להשקפת העולם שלנו. עצם העובדה, שבני אדם בעלי עמדה חברתית שונה יכולים להשתייך למפלגה כזאת - פוסלת אותה לגבינו. התורה, שמקיימיה יכולים להיות צדיקי עולם כנבלים, אינה יכולה לשמש מצע מפלגתי...  גם בהסתכלות מעשית... נראה הדבר מפוקפק ביותר:
  
  • זה מכבר מרבים לערער על שיטת המפלגות ושלטונן הבלתי מוגבל במדינה. מאחר ששטחי החינוך והצבא יצאו כבר מתחום ההשפעה הישירה של המפלגות, קיימת הדרישה לצמצם את השפעתן גם בשטח ההתיישבות, השלטון המוניציפאלי וכו'...
    
  • בדיון על הצורך במפלגות דתיות אנו מחליפים סיבה ומסובב: "מכיוון שמפא"י שונאי דת, צריכים מפלגה דתית"... הגירסה הנגדית "מכיוון שקיימת מפלגה דתית (פוליטית), מתנגדת מפא"י לדת... אסור לבטל גירסה זו במחי יד. כל מפלגה גדולה במדינת ישראל צריכה, לפי מהות מדינה זאת, להיות לפחות קונסרבטיבית-חיובית-אוהדת לגבי אמונת התורה. ואילו אנו עושים בידינו את התורה לעניין של חישוב מפלגתי צר! כמעט כל אדם, הבא במגע אישי עם אנשי מפא"י, יכול לאשר הנחות אלו גם למעשה. מזמן התגברו חוגים רחבים על המשכיליות האפיקורסית של ראשוני תנועת הפועלים בארץ. שאיפתנו ליהפך לכוח מפלגתי-דתי מחשלת מחנה נגדי.
  • לדאבוננו, מביאה צורת המשטר הדמוקרטי גם במדינתנו למקרים של שחיתות, הפקת הנאה אישית מעמדה ציבורית, ממשלתית או מפלגתית, היא מכת מדינה שגם אנשי הציבור הדתי לא נוקו ממנה... אדם המופיע בשם התורה ומלכות שמיים בחיים הפוליטיים, ונתפש בקלקלתו (מעטה או גדולה), גורם לחילול השם ברבים... מפלגה פוליטית, השואפת לכוח,... אינה יכולה לבדוק בציציות של כל אחד ואחד.
  • שיקולים אלו כוחם יפה לגבי כל מפלגה דתית, אך משקלם יכבד שבעתיים כאשר כל תוכן המפלגה הוא דת בלתי מוגדרת מבחניה חברתית ופוליטית כללית.
  • בתוך מבוכת 'דור אתחלתא דגאולה' עוד תישמע ברמה תורת הקיבוץ הדתי. יש לנו מה לומר לדור ולדורשיו - בנאמנותנו לתורה ובשותפותנו לתיקון חברתי, בגישתנו החלוצית ובצורת חיינו, המחוסרת ברק וניצוץ של 'עשירי היום'. אנחנו עומדים לעמעם את זהרה, כאשר תולים אותה בשטח של פוליטיקה דתית סתמית. קיימים אישים וחוגים רחבים למדיי, בתוך היהדות הדתית ומחוצה לה, המוכנים להושיט לנו סיוע, גם כתנועה רוחנית-חינוכית בלי הכלים המפלגתיים.
  • דבריי אלו... אינם באים להכריע בשאלת ההצבעה בבחירות. בשאלה זאת נכריע לפי הכלל של הרע במיעוטו...
  • בויכוח הפוליטי (ה'תשט"ז) - הויכוח בין הקיבוץ הדתי לבין הפועל המזרחי, על-רקע האיחוד של הפועל המזרחי עם המזרחי: "אנו חברי תנועת תורה ועבודה, ולא נוכל להשתייך כגוף למפלגה, העומדת בסתירה לעקרונות תנועת תו"ע. ייתכן ובתור פרטים ימצאו חברים את מקומם בתוך המפלגה, אך לא כגוף".
  • מטרות קיימות ומגמות חולפות בתנועת תורה ועבודה (ה'תשכ"ג) - משמעות "העבודה" ושורשיה, הרוחניות והגשמיות (ר' ישעיהו שפירא), השינויים הסוציולוגיים עם גלי העליה הלא-מקצועיים, היסוד הלאומי, היסוד הסוציאלי, היסוד ההגשמתי, המסקנות לפעולות כיום: פריצת החומה בין דתיים לחילונים, זהירות מהזדהות אוטומטית עם דתיים, לקרב חילונים למצוות בין אדם למקום, לקלוט עליה, להתנגד לקבוצות-לחץ.
  • לשינוי האקלים הפוליטי בקיבוץ הדתי (ה'תשכ"ו) - הציבור החילוני כבר לא אנטי-דתי כמו בעבר, יש פחות צורך בהסתגרות והגנה. מצד שני, הדמוקרטיה בישראל מסתאבת. לכן, לא רצוי להתארגן כמפלגה דתית.
  • בית מדרש לפוליטיקה, או פוליטיקה של בית מדרש (ה'תשל"א) - אין להקים גוף פוליטי עצמאי של הציבור הדתי: אסור להפוך קיבוצניקים מועילים לפוליטיקאים מסואבים. מי שרוצה לפעול במפד"ל - שיפעל באופן אישי, לא כמייצג של הקיבוץ.
    
  • בנזיד עדשים (על גיוס בני הישיבות, ה'תשי"ט) - היה אפשר להציע לתלמידי הישיבות להתגייס לאימונים ולמילואים, או להיות משגיחי כשרות ורבנים; אבל הם התנגדו וגייסו גם את שרי המפד"ל. מכרנו את מהותנו בנזיד עדשים.
  • "המאבק" בענייני עליית הנוער (ה'תשכ"ב) - הפרוייקט מלכתחילה לא הבחין בין נערים דתיים לחילונים. ההגדרה הדתית של הנערים מעדות המזרח אינה פשוטה, הם אינם מתאימים לדתיות האשכנזית. הקיבוץ הדתי צריך להתגייס לקליטת הנערים.
  • נכין עצמנו ליום בו יפרוץ השלום (הערות בנושא ההתנחלות, ה'תש"ל) - ברה"מ מונעת את השלום; סיסמת השלום היא נשק מסוכן בידי האויב; כשהערבים מאיימים במלחמה - אין סיבה שדווקא אנחנו נכריז על אי-כוונה לסיפוח; ההתיישבות ביו"ש דומה להתיישבות לפני קום המדינה; יש חשש להתפרקות מערכים אחרי השלום; כהכנה לשלום, יש להחדיר את ערכי הנצח של היהדות.
  • קונקורדט (ה'תשל"ג) - ההפרדה בין דת למדינה לכאורה מונעת בעיות (נסיעות בשבת), אבל היא גם יוצרת פירוד בעם ישראל (לימוד תורה לעומת שירות צבאי, עשרה בטבת לעומת יום השואה והגבורה, יום העצמאות לעומת יום ירושלים...).
  
  

ג. התנועה הקיבוצית וייחודה

• לקח עין חרוד - על פרשת עין-חרוד - סכסוך בקיבוץ שנחשב לסמל האידיאליזם. החשיבות של יראת ה' ושל המשטר הלאומי החזק (ה'תשי"ב).
• למופת - על 14 משקים שנתפסו בספסרות - סחר בשוק השחור בתקופת הצנע. דווקא הקיבוצים צריכים להיות מופת לשמירה על החוק! (ה'תשי"א).
  
• לקראת איחוד התנועה הקיבוצית - קיימות 6 תנועות, עם עקרונות דומים, וההבדלים הם בעיקר מפלגתיים. גם על ההבדלים הדתיים אפשר לגשר. איחוד יאפשר לתנועות להשפיע הרבה יותר על הציבור הישראלי. (ה'תשכ"ב).
  
• תפקידי הקיבוץ הדתי בתוך ברית התנועה הקיבוצית - הקיבוץ הדתי משפיע על קיבוצים אחרים להתקרב למסורת, זה תפקידו ההסטורי (ה'תשכ"ה).
• הלכה ומעשה - סיכום סימפוזיון של היכרות בין חברי קיבוצים שונים. עוד על חשיבות האחדות, ועל כוחו של הציבור הדתי להשפיע לטובה אם יוותר על המפלגתיות (ה'תשכ"ג).
• תנועת הנוער הדתית והחברה הישראלית - סקירה הסטורית על תנועות הנוער הדתיות בחו"ל - עזרא, ברית הנוער, השומר הדתי - שהתאחדו לבני עקיבא. תולדות ישיבות בני עקיבא. הנסיגה בתנועת הנוער, והחשיבות החינוכית של הקיבוץ בימינו (התשכ"ה).
  
• לבעיית הפירוק של האידיאל החלוצי - רק הסוציאליסטים היהודים עברו מתיאוריה למעשה והפכו לפועלים ממש. אבל היום זה משתנה - בגלל עלייה של עובדים לא מיומנים מהמזרח, והשאיפה להתמקצעות. (ה'תשי"ט)
  
• לקראת מעמד חדש של תנועות הנוער - תגובה על מאמר של אבי רות, בעקבות פתיחה מחדש של שערי בתי הספר בפני תנועות הנוער. עדיין יש חשיבות להביא בני-נוער לקיבוצים. עדיין יש חשיבות לתת לנוער דוגמה אישית של אידיאלים (ה'תשכ"ב).
• יש צורך בנח"ל! - תגובה לכתבה של ב. עמידרור. יש ערך בשילוב של משימות חינוכיות, חלוציות וצבאיות. (ה'תשכ"ז)
• המשמעות החברתית והמוסרית של מערכת השכר - האם זכות השביתה עדיין בתוקף? האם השביתות נועדו להגן על השיוויון, או להגדיל את הפער? גם בחברה הקיבוצית, רמת החיים עלתה, ולכן אין לנו זכות לבקר אחרים המעוניינים להעלות את רמת חייהם. (ה'תשכ"ד)
  
• יחסי עבודה בקיבוץ ובמדינה - העסקת שכירים בקיבוצים - שאלות אידיאולוגיות ומעשיות. (ה'תשל"א)
  

ד. קבוצה דתית במפנה הדורות

• על הרתיעה מפני העסקנות בקבוצה - אנשים בעלי כושר-ארגון צריכים להיות "עסקנים" - זה תפקיד חשוב. לא להירתע מביקורת, ולא לחשוש מהתנשאות (ה'תש"ט).
• תשובה למועמד מאוכזב - תשובה לחניך תנועת-נוער שביקר בקיבוץ והתאכזב מכך שהוא לא לגמרי מתאים לאידיאלים. ההצלחה הכלכלית של הקיבוץ היא הישג גדול של השיטה הקיבוצית. (ה'תשי"ח)
• בעיות רכוש בקבוצה - דיון על זכותו של חבר הקבוצה לרכוש פרטי, ועל שיוויון רמת החיים: ריהוט, תחבורה, נסיעות לחו"ל.
• שיקולים בעד עבודה שכירה ונגדה - כלכליים וחברתיים. (ה'תשכ"ה)
  
• סגנון החיים הקיבוצי בחלוף העיתים - יש דברים שטוב שישתנו (חוסר מקצועיות, בוהמיות, אוהל); אבל יש דברים שצריכים להישאר (פשטות, הסתפקות במועט, טבעיות, כפריות). ביקורת חברתית אצל הנביאים. (ה'תשכ"ה)
  
• לשם מה הסתפקות במועט - מותרות של היחיד לעומת מותרות של הציבור. הסתפקות במועט אינה ערך בפני עצמו - אלא רק כאשר מוותרים על מותרות לצורך השקעה בדברים חשובים יותר. (ה'תשכ"ח)
• היחיד והציבור בחיים הדתיים של הקבוצה - ישנו הבדל בין ציבור לבין אוסף של יחידים. סוגיות לדוגמה: קידוש והבדלה, עירוב תבשילין, סדר פסח, נורמות כשרות המזון, נורמות החינוך הדתי, מצוות צדקה, הידור מצוה, הכתרת רב קבוצה, קירוב רחוקים. (ה'תשכ"ה)
  
• במפנה הדורות - לפני ראש השנה: זיכרון הזקנים שנפטרו, וקריאה לתשובה - במיוחד לגבי לימוד תורה וידיעתה. (ה'תשכ"ו)
  
• שיחה שנתית - קריאה לתשובה על המצב החברתי, במיוחד במעבר בין דור המייסדים לדור השני: ירידת המתח האידיאולוגי, התפוררות חברתית, הקצנת הפער הדתי, עזיבות, נאמנות כפולה של הורים לילדים שאינם חברי הקבוצה (ה'תשל"ב).
• קצת חשבון נפש - במישור האידיאי, הערכי, הציבורי-ישראלי, המשקי-הכלכלי, המשפחתי והחברתי. (ה'תשל"ג)
  
• תהליכים חברתיים בקיבוץ - על צעירים שעוזבים, על לחצים חברתיים פנימיים וחיצוניים, על חשדות ואופטימיות (ה'תשל"ג).
• ...שחטאנו לפניך בגלוי ובסתר - "ירידת הדורות" היא אשליה; ובכל זאת הנוער של ימינו אינו מבין מספיק את החשיבות של שמירת דיני הצניעות לכתחילה. הנאה מינית רצויה רק במסגרת חיי נישואין. יחסים עם פנויה (שלא טבלה) הם איסור כרת. אם האשה נכנסה להריון, יש להתחתן בהקדם, ובכל מקרה אסור לעשות הפלה. הקפדה על כללים אלה היא יסוד חיי המשפחה. לימוד התורה הוא התבלין ליצר (ה'תשל"ג).
• בני הקבוצה - לאן? - אין להצמיד את בני הקבוצה הבוגרים למשק הוריהם; הם צריכים להחליט בעצמם אם בכלל הם רוצים לחיות בקיבוץ, ואם כן - באיזה קיבוץ בדיוק (ה'תשי"ט).
• על קבלת בני הקבוצה - הנחיות על קבלת ילדיהם של חברי קיבוץ כחברים מן המניין. (ה'תשכ"ה)
  
• לבנים - ברכה! - דברים בעת קבלת מחזור חדש של בנים כחברים בקבוצה (ה'תשכ"ה).
• דמות החייל בן קבוצתנו - מהי? - ישנה סתירה בין חיים של קיבוצניק, במיוחד דתי, לבין חיים של חייל. קיבוצניק דתי חייב לייצג את שני העולמות - היהדות והקיבוץ, וגם להיות חייל למופת, ולקדש שם שמים. (ה'תשכ"ז)
  
• על השתלמות צעירים - איזו השכלה יש לתת לבני הקיבוץ? - אין צורך לשלוח נערים ללימודים אקדמאיים ארוכים, רק לשם התואר; עדיף לתת להם הכשרה מקצועית קצרה לפי הצורך. (ה'תשכ"ו)
  
• בזכות הדילטנטיות - על תורה לשמה והשכלה לשמה. אין צורך שכל בעלי התפקידים בקיבוץ יהיו מקצוענים; יש חשיבות גם לתחלופה ושיוויוניות. לא להשתמש בהשכלה כאמצעי לקידום הקריירה. (ה'תשכ"ט)
  
• אל תדרוש בנסתרות ממך - נגד נבואות-זעם על הקיבוץ (ה'תשכ"ט).
• החלטנו: נבנה חדר אוכל! (ה'תשי"ח)
• מזכרונותיו של מזכיר פנים - זכרונות מלפני 30 שנה, כששימש כמדריך חברת הנוער "נוער פטריה". ימי רודגס, והימים הראשונים של יבנה. (ה'תשל"ב)
• על דא ועל הא - על יחסי הידידות בקבוצה, ועל הבעייתיות בקביעת תקן דתי - כי התקן של היום הופך למקסימום של מחר. צריך ללמוד כל הזמן, כדי לדעת מה לשפר. (ה'תשכ"ה)
• הסנה בוער - ואֻכּל!  - נגד הסרט "הסנה בוער", בעל מסר בעייתי, המצדיק ניאוף רצח וגניבה. ונגד הבאת סרטים מסוג זה לקיבוץ. (ה'תשכ"ו)
• במותם של ראשונים - דברי הספד ליוכבד ע"ה - שלוש כפרות - יגיע כפיים, מעשים טובים, וייסורים (ה'תשכ"ח).
  

ה. סוגיות בחינוך

• היש מקום לשלב את הישיבה בחינוך ילדינו? - לא, אבל יש לעשות חשבון נפש על מצב החינוך הדתי בקבוצה (ה'תשכ"ג).
• והיינו כחגבים בעינינו... - תשובה לביקורת על החינוך בקיבוץ הדתי. יש לנו הישגים יפים - הורדת אידיאלים לעולם המעשה (ה'תשכ"ד).
• בדלנות בדמות דתית לאומית - תשובות לרב יעקב פילבר ב"מורשה": אנחנו לא חקיינים של התרבות החילונית; אנחנו בוחרים לכתחילה בדרך של תורה ועבודה. אנחנו מודים בכשלונות - זה לא אומר שאנחנו פחות טובים מאלו שאינם מודים! (ה'תשל"ג).
• דרכנו בחינוך המיני - ישנם כמה אתגרים חדשים בימינו: החברה המעורבת והשיוויונית (שאנחנו מקבלים), ההכרות המדעיות החדשות (שאנחנו לא תמיד מקבלים), הפער בין בגרות מינית לבגרות נפשית, הניתוק של בני עליית הנוער ממשפחתם, תקופת ההיכרות הארוכה. דרכי חינוך: הסברה כיתתית במסגרת מקצועות הלימוד השונים; סובלימציה; שיחות אישיות. בעיות מיוחדות: לבוש, קריאה, קולנוע, הצבת גבולות, לימוד הלכות טהרת המשפחה. (ה'תש"ך)
• לקראת חיי משפחה - ישנן בעיות רבות בחברה המתירנית: הפלות, מחלות מין, גירושין, ניצול נערות. הבעיות עלולות להגיע גם לחברה הדתית-מודרנית. לכן חייבים לפתח תוכניות לימוד בנושא. (ה'תשל"ג)
  
• לבעיית הילודה - החינוך נגד הפלות חייב להסתמך על רצון להקים משפחה יציבה ומאושרת, על קדושת החיים, על השמחה שבריבוי ילדים, על סיוע למשפחות מרובות ילדים; ולא על פחד מפני חוק או מחלות. (ה'תשכ"ז)
  
• החינוך לקיבוץ לאור התמורות - אין חיוניות הקבוצה תלויה באקטואליות של צד מסויים בפרוגרמה שלה. לרעיון הקיבוצי יש מטען משיחי. למרות זאת, יש יסודות בחינוך שצריכים להשתנות כי אינם מתאימים לזמן: אידיאל החקלאות והחזרה אל הטבע, ההגנה על גבולות המדינה, עקרונות הסוציאליזם כגון השליטה על אמצעי הייצור, אידיאל השומר, הסתגרות נגד חילוניות. העקרונות החשובים היום: אחדות ישראל; סגנון חיים קיבוצי; שיוויון בין בעלי השכלה לחסרי השכלה; לא להפוך את ההשכלה "קרדום לחפור בו". (ה'תשכ"ז)
  
• המשמעות החינוכית של מלחמתנו - מאפילה לאור גדול; שמחה על הנצחון וצער על השלום המתרחק; שילוב בין אהבת השלום לבין הנכונות לקרב; יש להפנות את הנוער להתיישבות מעבר לקו הירוק - לא המדרש עיקר אלא המעשה; עם ישראל אחד - סולידריות יהודית בארץ ובתפוצות. (ה'תשכ"ח)
• מיחושי חשש על חשיש - הנוער הדתי אינו חסין מפני סמים. דווקא החברה החילונית נלחמת בתופעה, והרבנים שותקים. הקיבוץ לא צריך להפקיר נערים שנתפסו לסמים, אלא לשקם אותם - להפיח בהם אמונה בערך החיים. הסמים הם הניסיון של החברה המודרנית (ה'תשל"א).
• נפטלין, פורמלין, סכרין - תשובה למשה כהן: "קונסנזוס ערכי בעידן השפע", וליהודה מרוז: "נפטלין"; על מודרנה ועל מרד הצעירים בעולם ובישראל. החברה הישראלית עברה דה-חלוציזציה והתפרקה מערכיה, ומי שמורד בממסד אנטי-ערכי זה - כל הכבוד לו. (ה'תשל"ב)
  
• חינוך לאמונה - האם זה נכון להדר בפרטים (כגון היתר עיסקא) ולהזניח את העיקרון? האם זה נכון להדר במצוה (כגון אתרוג, מצה שמורה), על-חשבון הידור של מישהו אחר? האם זה נכון להסתפק בעזרה פרטית לנזקקים, ולא לחשוב על תיקון המצב החברתי כולו? בעבר התמקדו בקיום מצוות פרטי, היום אנחנו צריכים לחשוב על כלל ישראל. גם שותפות במשימות החומריות של כלל ישראל היא מצוה גדולה. (ה'תשכ"ה)
• בין חניך למחנך - בן הקיבוץ הדתי שלמד בישיבה, ונתקל בפערים בין דרישות התורה המוחלטות שראה בישיבה, לבין חיי הקיבוץ. תשובת המחנך: הדרישה האבסולוטית היחידה היא לעבוד את ה'. דרישה זו מתבטאת בדרכים שונות בתקופות שונות, לדוגמה בנושאים: היחס לארץ ישראל; היחס לצבא; הצלת גוי בשבת; שאלת רב; דיני צניעות; אחריות כלל-ישראלית. (ה'תשכ"ז)
  
• וזאת הברכה - סיכום שנת פעילות ספורטיבית - ברכות "זוקף כפופים", "מתיר אסורים", "הנותן ליעף כוח" (ה'תשל"ג).
• האם זה מותר? - תוכחה לצעירים במסיבת סיום י"ב, על הלבנת פנים ברבים (ה'תשכ"ד).
• פיתוח של כושר ההכרעה המצפונית (תגובה לנחמיה רפל) - חינוך ע"י דוגמה אישית לא מספיק: המחנך אינו יכול להיות מושלם. בקיבוץ אי אפשר להסתיר את הפגמים שיש במחנכים. יש לפתח בחניכים כושר הכרעה גם מעבר לחיקוי של המחנכים. (ה'תשל"ג)
  
• דברי פרידה - חוברת סיום של מחזור "להב" - מטרת הלימוד אינה לצבור ידיעות אלא לפתח את האישיות זכרו את "דמות דיוקנו של יעקב אבינו" (ה'תש"ל).
  

ו. הנהגה דתית

• על מוסד להכשרת רבנים - צריך מוסד שבו  ילמדו לא רק פסיקת הלכה אלא גם הנהגה ציבורית, מדעי הטבע, פסיכולוגיה, סוציולוגיה וכו'. (ה'תשכ"א)
• מעמד הרבנות וציבורנו - אגב הפולמוס סביב גיוס הבנות, נאלצנו להתעמת עם הרבנות. הרבנות לא פוסקת כמעט בשום עניין ציבורי, ודווקא כאן פסקו "דעת תורה" נחרצת, באופן מאד תמוה, בלי להתייעץ עם החוגים הנוגעים בדבר. "כל זמן שאין הרבנות מחליטה על הדברים המצויינים בפרק קמא דסנהדרין, הרי איננה סנהדרין ולא חלים עליה אף דיני הפרק העשירי של סנהדרין". (ה'תשכ"ב)
  
• הנהגה דתית והשלכותיה החינוכיות - בעקבות המחלוקת סביב פסיקת הרב יצחק ניסים והרב אונטרמן בשאלת "בני ישראל" ובשאלת "מרבק", ודבריהם על פסיקת הלכה תחת לחץ: הרבנות צריכה להשתמש בשיקולים ציבוריים על-הלכתיים בכל התחומים, אבל באופן גלוי, ולא רק בתחומי הכשרות. כדי שנוכל להכשיר רבנים לעתיד, יש להדגיש בחינוכנו את הצד ההלכתי, לחזק את הזיקה לתלמוד תורה, ולפתח את הזיקה לשאלת ת"ח. (ה'תשכ"ה)
  
• הרבנות והקיבוץ הדתי - הציונות מתחילתה היתה תנועה מורדת ולכן הסתייגה מרבנים. היום, הקיבוצים הדתיים ברובם מעוניינים בהנחייה של הרבנות הראשית, פרט למקרים מיוחדים שבהם ההנחיות מנוגדות לעקרונות חשובים. ישנן כמה סיבות שבקיבוץ אין רב: הקיבוץ הוא קהילה שיוויונית, לא-מקצועית, ודמוקרטית; ולא יסכים למסור סמכות קביעה פסקנית לרב. למרות זאת חשוב שיהיה רב בקבוצה - כמורה-דרך וכמייעץ (ה'תשכ"ח).
• בקיבוץ הדתי יש חופש הביקורת! - (תשובה להשגות על המאמר הקודם) - תמיד היו שיקולים פוליטיים בפסיקת הלכה, זה לא גנאי. ההלכה בשאלת גיוס בנות לא חד-משמעית. כבוד ת"ח תלוי גם במה שהם מורים, גם ע"פ הרמב"ם. רב חייב להיות מצוייד בכושר להבנת קהילתו, ע"פ הרב ויינברג. (ה'תשכ"ט)
  
• מה חטאו עגלי מרבק? - התנגדותה של הרבנות הראשית, לפתיחת בית מטבחיים כשר ארצי, נובעת מהגנה על אינטרסים כלכליים של האיטליזים ומשגיחי הכשרות המקומיים. (ה'תשכ"ד)
  

ז. יישוב ארץ ישראל ומצוותיה

• שמיטה בימינו - העיקרון חשוב מאד, אבל בימינו זה בלתי אפשרי, בגלל המצור הכלכלי על ישראל, הסכנה הבטחונית, הסכנה בהגברת התלות הפוליטית, חוסר היציבות במצב היהודים בעולם והצורך להיות מוכנים לקליטת עליה. מכירת הקרקעות אינה חלק מהותי מההיתר, כי השמיטה היא מדרבנן, ויש אומרים ממידת חסידות. יש להציב ציונים לקיום מצוות שמיטה בעתיד: לכוון את עיקר הפיתוח לשש שנות החול כדי לחסוך בעבודות בשנת השבע, לצמצם את עבודות הנוי ל"אוקמי אילנא", להשאיר בכל משק פינת שמיטה, לערוך קורסים ללימוד תורה בקרב עובדי האדמה. ללמוד את הלקח המוסרי של השמיטה, כמו "בן סורר ומורה". (ה'תשי"ח)
• נגד המקטרגים - נגד פרסומים של פא"י ("שנת השבע", "חוברת הדרכה") המתייחסת לתומכי היתר המכירה בצורה משפילה: לשתי השיטות יש יסודות הלכתיים מפורטים. אנחנו מנסים למצוא דרך שתהיה טובה לכלל המשק, ולא רק למעטים המסתמכים על כך שאחרים יפתרו עבורם את שאלת "מה נאכל". (ה'תשי"ח)
• לקראת גישה מציאותית - "וציויתי את ברכתי" לא מובטח בימינו כי השמיטה מדרבנן. עודפי ייצור חקלאיים - לא עוזרים לנו. השיטה של משקי פא"י מסוכנת, ולא מתאימה לנו. היא מסתמכת על כך שרק מעטים מקיימים את המצוה. אם נדרוש אותה מכולם - דתיים לא ירצו להיות חקלאים. הגישה עלולה לגרום שאנשים מסויימים לא ירצו לאכול אצל אחרים. בימינו יש להסתפק בעשיית זכר למצוה. יש לחלק חלק מהיבול של אוצר בית-דין לנזקקים, באמצעות משרד הסעד. יש להנהיג חלק מדיני קדושת שביעית בביתנו. "אם נצליח לנטוע בלב כל היישוב רק את השאיפה להערכה כנה יותר של קדושת פרי הארץ כברכת ה', והשיוויון הסוציאלי בין כל ישראל כגרים ותושבים לפני אדון הארץ - הרי דרשנו וקיבלנו שכר, גם אם לא קיימנו את המצוה כמתכונתה התורנית, ולא גרמנו בקיומה לפילוגים מיותרים, כי "עניין השמיטה הוא עניין האחוה, השיוויון והשלום" (כלי יקר וילך)"". (ה'תשכ"ה)
  
• הלכה וניסוחה בימינו - כל פסיקת הלכה נסמכת על הנחות יסודיות של הפוסק. דוגמאות: הפעלת עונש מוות, נשק בשבת ברשות הרבים, שימוש בפסוקים לשם רפואה - רמב"ם לעומת הגר"א, פרוזבול, ריפוי גוי בשבת. (ה'תשכ"ו)
  
• שביעית של מעלה ושביעית של מטה - הרעיון של שביעית הוא נשגב, אבל הביצוע הוא אוסף של פעולות פיקטיביות. מזכיר את הזעזוע של אדם, שלמד הלכות שחיטה, כשראה את "הקורקבן הקדוש" של התרנגול. בימינו אי אפשר להקפיד על איסור הזריעה, קדושת הפירות, איסור זמירה ו"אברויי אילנא"; אי אפשר לרכז השתלמויות ופעולות לא-חקלאיות לשנה השביעית; אי אפשר להוריד את רמת החיים של העובד החקלאי, כי הדבר יגרום לנטישת המקצוע. היתר המכירה הוא "הוראת שעה" לזמן ארוך, כמו פרוזבול. השמיטה דומה למצוות רבות אחרות שאי אפשר לקיים בימינו, כמו יובל, ערי מקלט וכו'.
• אוצר בית הדין וקרן "ואכלו אביוני עמך" - המתיחות הסוציאלית מאז השמיטה הקודמת גברה מאד. הקרן שהקימו הקיבוצים כדי להעביר פירות לנזקקים אינה מספיקה. אנחנו קוראים לחקלאים אחרים להצטרף. כדאי להקים גם קרן פרוזבול. (ה'תשל"ב)
• מקץ שנת השמיטה - סיכום השנה מבחינה הלכתית: כולם משתמשים בהיתר כלשהו. אף חקלאי לא שובת לגמרי ממלאכה; רק מבצע את המלאכות בצורה שונה. יש לחשוב על דרכים טובות יותר לקיים את המצוה בפעם הבאה. הרבנות, התומכת בהיתר, אינה צריכה לקרוא לתמוך ב"מקיימי שמיטה כהלכתה", כי הדבר פוגע במסתמכים על ההיתר. "היתר המכירה" אינו אסתטי - יש למצוא היתר שנראה טוב יותר, כדי לחבב את "זכר המצוה" על מקיימיה. יש להתחיל להתכונן לשמיטה הבאה כבר מעכשיו, ולא שלושה חודשים לפני ראה"ש. (ה'תש"ך)
• מצוות שמיטת כספים ותקנת פרוזבול - בימינו רוב הלווים הם דווקא עשירים בעלי עסקים, ורוב המלווים הם דווקא חוסכים זעירים. ברגע שהיובל פסק, התחילו היחסים הכלכלים והסוציאליים להסתבך, והתעורר הצורך במתת הלוואות לא מתבטלות (ה'תש"ך).
• "גוי של שבת" אין זו דרכנו - בהלכה, "גוי של שבת" נחשב לפתרון לשעת חירום בלבד, ולא קבוע. בגלות השתמשו יותר בהיתרים אלה, אבל רק כ"הוראת שעה". זה לא מתאים לחיים של עם ישראל בארצו. אם נרצה להפעיל משק חקלאי מודרני בעזרת גויים של שבת, נצטרך ליישב בינינו משפחות שלמות של גויים, שילמדו את המלאכות ויתמקצעו בהן. זה לא מעשי ולא רצוי. הוכחנו שאפשר לקיים משק חקלאי בלי כל עבודה בשבת (ה'תשכ"א).
• שמירת שבת כהלכתה - ברכות על ספר ההלכה החדשה. ביקורת:  א. חליבה בשבת - הפתרונות של חליבה ע"י גוי, מכונה או חליבה לאיבוד - אינם מתאימים למשקים שלנו. רבנים אחרים הציעו פתרונות מתאימים יותר.  ב. משחקי כדור - מוזר שכל המשחקים מותרים פרט לכדורגל.  ג. שפשוף שיניים - יש מתירים לצחצח שיניים גם עם משחה, להרבה אנשים זה נראה חיוני.  ד. הצלת נפשות - עדיף לסמוך על שכלו הישר של הנהג ולא להרבות בהחמרות. מוזר שהמחבר מדגיש את חשיבותם של שירותי ההצלה, אולם אינו חושב שחרדים צריכים לשרת בהם. אילו היו יותר חרדים במקצועות אלה, גם פסיקת ההלכה היתה מתאימה יותר.  אבל בסך הכל - הספר חשוב, ומחנך ליראת חטא. (ה'תשכ"ה)
• מצוות יישוב ארץ ישראל (מתוך העזבון) - ניתוח מפורט של המקורות ההלכתיים: הערות מתודיות, תושב"כ ותושב"ע, גבולות אפשרות המיצוי.
  • א. מצוות יישוב ארץ ישראל: האידיאולוגיה של הגלות, המקור המדרשי, העמדה הראשונה: מצוות ישוב א"י שקולה כנגד כל המצוות שבתורה, הסוגיה בכתובות ק"י: והדעות בתוספות, העמדה השניה: מצוות יישוב א"י איננה "שקולה"; העמדה השלישית: מצוות יישוב א"י איננה קיימת בזמן חשש לעבירות על מצוות אחרות; העמדה הרביעית: אין יישוב הארץ נמנה בין המצוות.  
  • ב. קדושת הארץ והמצוות התלויות בה: המצוות התלויות בארץ, קדושה וביטולה, קדושת הארץ וקדושת המצוות, פירושי רמב"ן על סוד הארץ, הרב קוק זצ"ל: קדושה עצמית וקדושת המצוות.
  • ג. יישוב א"י לעומת תלמוד תורה - המשקל ההלכתי של מצוות יישוב א"י.
    

ח. ראשית צמיחת גאולתנו

• עבודת ביצורים בשבת - בזמן פלישת המצרים, שהגיעו עד אשדוד(!), עלתה השאלה, האם מותר לעסוק בביצורים בשבת, כאשר בימי חול עוסקים גם בעניינים אחרים כמו איסוף היבול מהשדות? (ה'תש"ח).
• פקודת יום להפוגה הראשונה - "בהתאסף ראשי עם, יחד שבטי ישראל, אנו מניפים את דגל ישראל למרום הרקיע מעל לאדמת ישראל, משוחררת מגוי זר ומשעבד, נגאלת ממזימת כל צר ואויב. ביום זה, חג העצמאות הראשון שזכינו לחוגגו, מודים אנו לאלוקי ישראל, אשר עשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלו:... " (ה' באייר ה'תש"ט).
• חג עצמאותנו - "לקיבוץ הדתי ייעוד הסטורי בתקופה הרת סיכוי וסכנה: מול לאומיות חילונית אלילית, בחינת "כוחי ועוצם ידי", מול קטני אמונה, מנסים אנו להיטהר בטהרת הגאולה: לא להתכחש לה ולא להשתכר על ידה. "וזכרת את ה' אלקיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל וגו'" (יום עצמאות ה'תשי"א).
  
• לזכר חללינו - ההרוגים ממשיכים לחיות בתוכנו בילדיהם ובזכרונות שהשאירו אצלנו (ה'תשכ"ה).
• בעקבות סרט שלא הוצג - בימינו לא ראוי להחמיר בהלכות אבלות בימי ספירת העומר. האבלות נוגעת לאירועים הסטוריים כמו מסעי הצלב; אולם בימינו אירעו אירועים הסטוריים חשובים הרבה יותר, לרעה ולטובה - החל מהשואה ועד הקמת מדינת ישראל (ה'תשי"ב).
• על הגאולה ועל התמורה - חשוב לברך על ההלל ביום העצמאות, כדי להדגיש שאנחנו רואים בהקמת המדינה אירוע יוצא דופן, בעל משמעות דתית-הלכתית. השינוי צריך להתחיל מלמטה: כמו שתקנת עזרא בוטלה משום שאנשים לא רצו לקיים אותה, וכמו שחג החנוכה התקבל רק לאחר כמה דורות, כך גם בימינו, הקבה"ד יתחיל לחגוג את יום העצמאות כחג דתי, ובמשך הזמן זה יתקבל בציבור (ה'תשי"ח).
  
• האבכה... ועל מה אבכה? - האם יש לשמור על התעניות, לאחר הנצחונות הגדולים במלחמת ששת הימים? אף אחד לא מציע לבטל את תשעה באב, שהרי עדיין לא נבנה המקדש ולא הגיע השלום, אולם צריך למצוא דרך לתת ביטוי למציאות ימינו בתפילות. לא הגיוני להגיד קינות על פרעות שאירעו לפני 600 שנה, ולהתעלם מהשואה. לא הגיוני להגיד ברכה רביעית על המזון לזכר קבורת חללי ביתר, ולהתעלם מהקמת המדינה. מי שאינו מברך על ההלל ביום העצמאות - מתחמק מהאחריות של האמונה. כשגברו אויבינו - ציפינו לישועה; כשהישועה מגיעה - חייבים להודות עליה. זכינו לקיים את מצוות המלחמה ומצוות כיבוש הארץ; יש לכך חשיבות דתית (ה'תשכ"ז).
• ראשית צמיחת גאולתנו - לקראת שבת הארגון של בני עקיבא (ה'תשכ"ה).
• יום הודיה והלל - "בסיפוק רב נתקבלה בקהל הידיעה, שמועצת הרבנות הראשית החליטה לקבוע את יום כ"ח באייר, יום שיחרור ירושלים, כיום הודיה והלל. אין כל ספק שיש בקביעה זאת משום צעד חשוב בהתפתחות הרעיונית-הדתית בימינו... הגיע המועד שהרבנות גם תבדוק מחדש את הנהגות יום העצמאות... נקווה שלא עוד יושפע אופיים של חגינו ומועדינו על-ידי מתנגדים לתנועה הציונית..." (ה'תשכ"ח).
• על הניסים ועל הגבורות - מתוך דברים במסיבת הודיה לאחר מלחמת ששת הימים - עינינו מסונוורות, קשה לנו להסתגל לניצחון; ומכאן תחושת הנס. אולם הנס בא בשיתוף פעולה עם מעשי אנוש - לאחר שנים של הכנות ואימונים. עם ישראל רגיל לתת ביטוי דתי לאבל; עוד לא התרגלנו לתת ביטוי דתי לשמחת הגאולה. לעלות למקומות הקדושים - זה לא מספיק - זה עלול ליצור פולחן אבנים שהנביאים התנגדו לו.
  "חז"ל פירשו את הפסוק: "ויכו מהם אנשי העי כשלושים ושישה איש" על מותו של יאיר בן מנשה, ששקול כנגד רובה של סנהדרין. יאיר זה - מה טיבו? גיבור מלחמה נועז, הכובש, כנראה ללא פקודה, את רמות הבשן, ארץ הגשורי והמעכתי - בערך הרמה הסורית של ימינו. אינו מחכה לשום הכרה בין-לאומית, וקורא לחבל זה חוות-יאיר עד היום הזה. לא נח על עלי-דפנה של נצחונו, והצטרף לכוחות הלוחמים בארץ כנען, עד שנפל בקרב על העי. מותו השתיק קול של תורה, כרובה של סנהדרין. כך העריכו חכמינו את מותו של גיבור מלחמה. אבל עלינו לשים לב גם מה גרם למותו: כאשר העם התחיל לבוז ביזה - נפל המפקד, כי מאז הוא הפסיק לשלוט על אנשיו, העוסקים איש-איש בביזתו. הלקח חשוב: הגיבור האמיתי תמיד, הוא זה הכובש את יצרו, ורק אז יזכה לכבוש ערים וארצות. מי ייתן ונהיה זכאים לנצחונות נוספים. כבמלחמה - כך בשלום." (ה'תשכ"ז)
• ישראל והציונות - זכות או עוול? סיכום תלת-שיח בין צוריאל אדמנית, מרדכי נסיהו, עמוס קינן; הציונות כתשובה לשנאת היהודים, כישלון ההתבוללות; זכותה של המדינה להיות ציונית; הציונות והשאלה הערכית: הקמת המדינה אינה זכות, אלא או מצווה או עוול. כולם מאמינים - במלחמת ששת הימים התגלה שגם בלב הצנחנים הקשוחים ישנה אמונה. נוכל לעמוד מול אויבינו רק בכוח האמונה (ה'תש"ל).
• השלכות התמורות ביחסי גולה-ישראל על הווייתנו הדתית (מתוך העזבון) - לאחר חורבן בית שני, היתה תקווה שהגלות תהיה קצרה כמו אחרי החורבן הראשון, "במהרה ייבנה המקדש", אבל זה לא קרה. במשך הזמן, נוצרו תקנות ומנהגים של "זכר לחורבן". היהדות עברה מהמוחשי אל הסמלי - "אשרי עין ראתה כל אלו => הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו". האמונה הפכה לאינטלקטואלית. העצבות ליוותה את אנשי הרוח. השימוש בנכרים (כגויים של שבת, במכירת חמץ, או לניהול מדינה) הפך פתרון נורמטיבי לקיום היהדות (בימינו מנסים להשתמש בפתרון דומה עם לא-דתיים - וזו בעיה). בגלות, אנשים לא הבינו את שפת המקור, וקיבלו את היהדות בתירגום. היתה נטיה לאסור חידושים. הראי"ה קוק חזה את התמורה שצריכה לחול בתורה - להפכה ל"תורת א"י". בא"י ישנה קדושה מוחשית. הוא גם חזה את השינוי ביחס למלחמה - ממצב שבו "אין ישראל הולכים האידנא להילחם על העיירות", לאידיאל של "בעל מלחמות - מצמיח ישועות".
  השינויים הדרושים: 1. האמונה צריכה לתת ביטוי לשאלות אקטואליות, ולא רק הסטוריות (בפרט: הלל ביום העצמאות). 2. קיום ההלכה צריך להיות באופן שיחזיק מעמד גם אם כל ישראל יקיימו מצוות. 3. הפתרונות חייבים להקיף את כל מערך חיינו, ולא לסמוך על קיומם של אנשים שאינם שומרים מצוות. 4. פיתוח כלי הסברה לאמונה עבור כל הציבור, ולא רק עבור אינטלקטואלים מעטים. 5. האצלת קדושה על מעשה היום-יום של האדם העוסק ביישוב הארץ. 6. התאמת נוסחי התפילה לדוברי עברית.

ט. במעגלות השנה

• שילוש קדושה - ישנה קדושה בשלושה מעגלים: מעגל העולם, מעגל העם, מעגל האני: "מלך על כל הארץ - מקדש ישראל - ויום הזיכרון" (ראש השנה ה'תשי"ח).
• השיבנו אליך ונשובה - רעיון התשובה וההתחלה מחדש נובע מרעיון הבריאה יש מאין. עמידת האדם לפני בוראו מטשטשת את כל ההבדלים ביניהם, ויש להיזהר שלא להפוך את רעיון התשובה לאמצעי להתנשא על הזולת. (ראש השנה ה'תשי"ח)
  
• מלך חפץ בחיים - החיים הם הגורם המרכזי בתפילות הימים הנוראים. איך זה מסתדר עם דברי קהלת "ושנאתי את החיים"? אפשר לפרש שהכוונה לחיים במובן רוחני ("קרויים חיים"), אולם תשובה זו אינה מתאימה לדור שלנו, המבקש שיבה אל מושגים ממשיים. היא עלולה גם לעורר התנשאות כלפי אנשים שחיים "רק" בעולם החומר. "דווקא בימינו למדנו להכיר, עד כמה טעינו בהערכתנו השלילית של 'דור האספרסו' וכמותו: בשעת מבחן, פיתחו הללו כוחות, המעידים על עולם ערכי מלא, אשר סיגל אותם להקריב את חייהם למען נחיה אנחנו". גם ההלכה מייחסת חשיבות ל"חיי שעה". "מאידך, לחיות על מנת לחיות, מוכרח להביא למסקנות ההבל של קהלת. רק במידה שאדם חי למען הזולת, אם מבטל הוא רצונו מפני רצון החותך חיים לכל חי, חיה יחיה". שבעים פנים לתורה,  ושבעים שנים לחיים. (ראש השנה ה'תשכ"ט)
  
• במפנה העתים - חשבון נפש היחיד והרבים. הקבוצה היא שותפות שהיא מעבר למטרות פונקציונליות. הדבר עלול לגרום לחיכוכים, בדיוק כמו בהשתלות לב. מצד שני, כך קורה גם בהריון ולידה. השנה היתה קשה - הרבה אנשים נהרגו בתעלה. ישנם חלקים בחברה הישראלית שאינם שותפים, אלא עסוקים בבילויים והנאות. אין זה זמן מתאים לדרוש העלאה ברמת החיים. יש לשמוח על קליטת עולים מארה"ב בקבוצה. יש להקפיד על ויכוחים ענייניים ולא להפוך אותם לאישיים.
• על חטא של וידוי פה - ע"פ הרמב"ם, עיקר הוידוי הוא שלוש מילים "אבל אנחנו חטאנו". ע"פ המשמעות המקובלת של המילה "אבל", יש להשלים אותה, כפי שנעשה בסידורים, "שאין אנו עזי פנים...", אך הפירוש התנ"כי הוא "אכן, באמת", כמו אצל יוסף ואחיו "אבל אשמים אנחנו", שהיא דוגמה ומופת ללקיחת אחריות אחרי שנים רבות. אולם, כשאנשים מתוודים רק בפה, ולא בלב - או שהם מכים על חזה הזולת - על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בוידוי פה": השתמטות מאחריות, במסוה של צדקות. (ראש השנה ה'תשל"א)
• תשובה והתחדשות - התשובה, המאפשרת להתחיל מחדש, מנוגדת לגישה המדעית, שלפיה הכל מתנהל ע"פ חוקים קבועים (אם כי, היא מתאימה לגישת לייבניץ, שהזמן מחולק לחלקים בלתי תלויים). (תשרי ה'תשל"ג)
• על תפילת כל נדרי - מדוע נפתח יום הכיפורים בתפילה זו? - כי הנדר הוא עינוי של חול, שהאדם מקבל על עצמו, לפעמים בניגוד לדעת תורה; ויום הכיפורים הוא עינוי של קודש, שנצטוינו עליו בתורה. יש להפריד בין עינוי-רשות לעינוי-חובה (ה'תשכ"א).
  
• ונתנה תוקף קדושת היום - תשובה = מענה; יום הכיפורים = עינוי. ביום הכיפורים, צריך לענות לעצמנו, לתת לעצמנו תשובות על כל מה שקרה בעולם. ברעידת אדמה אדירה נהרסו כפרים שלמים; האם נתננו תשובה? האם נפתחה מגבית עזרה הדדית? תפילת "ונתנה תוקף" מזכירה לנו, שכולנו בני אדם וכולנו ניצבים בפני סכנות ואסונות. "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה" - גם אם תהיה גזירה, היא תהיה פחות רעה אם ניתן לה תשובה בתפילה וצדקה (ערב ראש השנה ה'תשכ"ג).
• המשיח הוא טרדן ("ייתי ולא אחמינה") - אילו המשיח היה בא מייד, היה לנו קשה לקבל אותו. ה' עשה עמנו חסד שהוא מביא את הגאולה בהדרגה. גם ביציאת מצרים, בני ישראל התקשו להסתגל לגאולה מיד. במלחמת ששת הימים, אנשים מכל המגזרים השליכו את נפשם מנגד למען ישראל; הדבר מעיד על צדיקות נסתרת אמונה מודחקת (ה'תשכ"ח).
• ייסורי הגאולה - כל גאולה גוררת ייסורים. גאולת "בן יוסף" גוררת גם שנאת חינם. כך היה גם בגאולת מצרים. צריך לזכור את זה גם בימינו, כדי שלא להתייאש מהייסורים ושנאת-החינם שמתגלה בגאולה של ימינו, בפרט - בריבים הפוליטיים שמאחרי עליית יהודי רוסיה (ה'תשל"א).
  
• חזון הראייה בלי יראה (ניסן ה'תש"ל).
• בדיקת מצה - חשבון נפש לאחר חג פסח: האם צריך להדר בסעודת החג, על חשבון המנוחה של החברות התורניות? (אסרו חג פסח ה'תשי"ח)
• מצה שעבר עליה הפסח - 
  • 1. בדיקת חמץ - מ.ש. זיכה אותנו להגיד את הברכה בעברית, וזה ראוי ומותר לכל הדעות. אך לדעתו יש גם לתרגם את הכתובה וה"יקום פורקן". לטענתו, גישת "שב ואל תעשה" של הרבנות בנושא זה, מאפיינת את גישתה לכל בעיות הזמן (זה צונזר ב"הצופה"). מצבנו המיוחד בגולה הפך כל מעשה וכל מילה של יהודי לפולחן, למשל - הקריאה לתורה בשם האב במקום שם משפחה, כך שיש מקום לשנות. מצד שני, ארמית היא "אחותנו הקטנה", מופיעה גם בתנ"ך, ולא ראוי לגרש אותה מלשוננו.
  • 2. מצות מיוחדות - זכינו במצות מ"אפיה ראשונה", אבל האם ראוי להדר כך ולהשאיר לשאר ישראל את המצות הפחות מהודרות? עדיף להדר בדרכים אחרות: חיטה תוצרת הקיבוץ, קצירה לשמה, שמירה לשמה, ועוד. (ה'תשט"ו)
• עולם של חסד - לקט שיבולים משדותיה של רות: עולם שכולו טוב, הברכה באסמיך, ברכת העבודה, ואהבת את הגר, החסד הראשון והחסד האחרון. (ה'תשכ"ח)
  
• שמחה של מצוה - מדוע כל כך שמחו בשמחת בית השואבה? יש אומרים שזה בגלל הניצחון על הצדוקים, אבל לא ייתכן שמלחמת אחים תיזכר כדבר שמח. להיפך - דווקא השיוויון שב"הקהל", שבו כל המגזרים מגיעים יחד לאותו מקום, הוא המשמח. אפילו הגויים נזכרים - שבעים פרי החג. (ה'תשי"ט)
  
• הושענות לאחר החיבוט - ביקורת על קישוט הסוכה של הצעירים. הסוכה - יסוד הידידות, ולכן אין זה צודק להקים סוכות משפחתיות כה רבות, אלא עדיף לבנות סוכות גדולות יותר לבית או שניים, כדי לחזק את הידידות. דרושות מנגינות חדשות לחגים. לשמור על מסגרת הזמן של ההקפות כדי לא להתיש את הציבור. (ה'תשכ"ד)
• מחשבת קהלת ופשרה - גישתו הניהיליסטית של קהלת מנוגדת למקרא (מחזור המים, הצדק והמקרה, היחס לזקנה, היחס לאשה, שנאת החיים, הבריאה כמשגה של הבורא). הסתירה נובעת מתסביך ה"אני". אדם שחי רק לעצמו - חייו אכן הבל. אדם שחי למען ה', למען הזולת - חייו משמעותיים. (ה'תשל"ב)
  
• גבורה ונס - ישנן שני דגשים בחנוכה: גבורת החשמונאים (ב"על הניסים") ונס פך השמן (ב"מעוז צור"). אותו מאורע הסטורי יכול להשתקף בשתי דרכים שונות. כך גם לגבי עצמאות ישראל בימינו. (ה'תשי"ט)
• יוונים נקבצו עליי - הציונות הדגישה את הנס הנסתר של הנצחון הלאומי, ויש לזה מקורות (מכבים א, על הניסים); אך גם לדרך המסורתית של הנס הנגלה יש מקורות (מגילת תענית, מעוז צור). ההתמודדות היא לא מול הסורים אלא מול היוונים - התרבות ההלניסטית. גם בתרבות יוון יש צד גבוה (הפילוסופיה והמדעים, אלכסנדר תלמיד אריסטו) וצד נמוך (פולחן הגוף והיצרים, אפיקור, יורשי אלכסנדר). מלחמת החשמונאים הייתה רק נגד הצד הנמוך. הנצחון הרוחני לא החזיק מעמד - בדור הבא, החשמונאים עצמם הושפעו מתרבות יוון. "מכל נצחונות החשמונאים לא נותר אלא נר קטן, שאין לנו רשות להשתמש בו". לקחים: 1. ה' עוזר גם לחלשים. 2. ניסי ה' חלים רק כשהאדם פועל. 3. אין ברכה בריכוז סמכות דתית ומדינית יחד. 4. נצחון צבאי אינו מחסן מפני השפעה רוחנית. 5. האויב הגדול הוא הריב הפנימי. 6. גישה דו-אנפית לגבורה. (ה'תשכ"ט)
• להבדיל... (בעקבות הרצאות ב"יום הקדיש") - נגד אנשים שמשווים יהודים לנאצים: חרדים נגד שוטרים, חיים כהן נגד אבן העזר, חנה ארנד נגד היודנראט, בר אור נגד הציונות, פנחס רוזנבליט נגד החזרה אל הטבע. יצר הרע קיים בכולם, אבל רק אצל הנאצים הגיע לרצח מיליונים. (ה'תשכ"ח)
  
• מגילת אסתר מגילת סתרים - המגילה מסתירה את שם ה' (בנימוק של מרדכי לאי-השתחויה, בתענית ובהודיה, ב"מקום אחר", בהתייהדות), אך מאדירה את שם אחשורוש. שפת המגילה מיוחדת, ונראה שתורגמה משפה אחרת. הסיפור נראה כמייחס חשיבות רבה מדי לדברי הבאי. מטרת המגילה: "דברי הימים למלכי פרס ומדי", תיאור חיי היהודים בגלות: חייבים להסתיר את ייחודם ולהאדיר את המלך, חייבים להסתגל לשפה ולתרבות זרה. "דברי שלום ואמת" - מפני השלום משנים את האמת. בזכריה, להיפך - "האמת והשלום אהבו".
• פקודת יום לחג שבועות: "במצב של 'תיקו' צבאי נכנסנו להפסקת האש, עם כל הסכנות הכרוכות בה. המצב הזה דורש מאיתנו, מצד אחד, לא רק לשמור על העירנות והכוננות, שהיו קיימות עד כה, אלא להגביר אותן, פן נעמוד בפני הפתעות מצערות. מאידך, עלינו להיות מוכנים, שמהלך חיינו, שראינו אותו עד היום כ"אפיזודה", כשעה קצרה של חירום, יקבל צורה יותר קבועה, יותר מתמדת. עלינו לנצל את ההפוגה לשם חיזוק הביצורים, לשם המשך האימונים ולשם מנוחה ונופש לאיש הלוחם. כל אחד לפי יכולתו ולפי שעת הפנאי שניתנה לו, יקבע לעצמו סדר יומו בכל שטחי החיים, גם אם אנו צריכים להיות נכונים שצרכי המערכה ישנו את תכניותינו.    בימי שבת וחג השבועות, הבאים עלינו לטובה, נמשיך לפי סדר קבוע בתצפיות ובשמירות. אם לא יחול שינוי במצב, נשבית ליומיים אלו את המשך עבודת הביצורים. כל אחד ינצל את האפשרויות הניתנות לו בשטח התרבותי, ויקבע לעצמו עתים לתורה ולתפילה. כל אחד שאינו בתפקיד, ילבש בגדי שבת וישמור על הסגנון השבתי של ישובנו.    דברים ז17-19: " כי תאמר בלבבך: רבים הגוים האלה ממני, איכה אוכל להורישם - לא תירא מהם, זכר תזכר את אשר עשה ה' אלהיך לפרעה ולכל מצרים... כן יעשה ה' אלהיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם. "     --- בע"ה, יבנה, עש"ק פ' נשא, ה' סיון תש"ח. (-) צוריאל, מא"ז.
• בעשור השני - חשבון נפש לאומי - שינוי הערכים: העבודה - כבר לא ערך; יש הרבה עובדים, עכשיו צריך התמקצעות. החקלאות - כבר לא ערך; ניצלנו את מי ההשקאה. השומר - כבר לא ערך; יש ביקורת על כוחנות יתרה. האחדות הלאומית - מתפוררת עקב הניגודים הדתיים העדתיים והפוליטיים; בנוער צומחים נטעי בר, ריקנות ופשע. יש לשאוף לעצמאות אמיתית, רוחנית מדינית  וכלכלית. להעמיק ביסודות הרוחניים של תורת ה' ורוח ישראל. לפתח כישרונות ולהימנע מרדיפת מותרות. לשמור על האחדות. (יום העצמאות ה'תשי"ט)
• ט"ז שנות מדינת ישראל - המדינה גדלה, ואנחנו כבר רואים אותה עם יתרונותיה וחסרונותיה; דרוכים ומתפללים (אייר ה'תשכ"ד).
• דברים ליום העצמאות הכ"ג - בניגוד לעמים אחרים שנולדו עם מדינתם - אנחנו נולדנו גרים והמדינה היא אתגר עבורנו. הפסקנו את המצעדים הצבאיים כי הבננו שכוחנו בייחודנו ואחדותנו, בניין עם אחד בקדושה וטהרה. עדיין פחד ורחב משמשים בערבוביה. קבוצות ראשונות של אחים פרצו את מסך הברזל. אנו מתפללים על שלוש דרגות של גאולה: שחרור מעבדות, קיבוץ גלויות, ותיקון המדינה. זכריה י' ט-יב.
• אני והנער נלכה עד כ"ה - כמו בעקידה, שם הלכו האב והבן יחד, כך גם במדינה. אנחנו הלכנו להקים מדינה כפליטי שואה המבקשים מקלט בטוח. הדור הצעיר לא הכירו את השיעבוד אך הם מאמינים לנו והולכים עמנו. " כ"ה יהיה זרעך! והגדת לבנך. מצוה קדושה למסור את אשר קרה לנו מדור לדור. מי האמין שבכוחותינו הדלים נוכל לעמוד נגד כל הקמים עלינו? בתחילה לא האמינו שנוכל להחזיק מעמד ימים; אחר כך נתנו לנו שבועות; אחרי כן שנה, שנתיים, לכל היותר. אם להודות לאמת: גם אנחנו לא האמנו לגמרי - לפחות לא בשכלנו. השיקולים הרציונליים היו כה ברורים שלא נצליח לעמוד - לא בשדה הקרב, לא בחזיתות הפנימיות, לא בהסדר הבעיות הכלכליות, וודאי לא בהתנגשויות הרוחניות. המסקנה בכל מחשבה שקולה היתה: אין זאת משימה אפשרית. היינו שמחים! את טכס הכרזת המדינה אינני זוכר. היינו טרודים מדי, אפילו לא התפנינו לשמוע חדשות; לא ידענו במה עוסקים מנהיגי היישוב באותה השעה. אבל זוכר אני היטב, כשישבנו להכין את יום העצמאות הראשון, תוך כדי שיחה הבעתי ספקות, אם רשאים אנחנו לבקש כבר דפוסי חג קבועים - אולי אין זאת אלא אפיזודה חולפת, קצרה? רק גערתו של אחד מן החבורה החזיקה אותי אל קרקע המציאות האוטופית: 'קומה, עורה מספיקותיך ה'ריאליים', האינך רואה?' וראיתי -   בתחילה היינו כחולמים. רק מאז אמרו הגויים "הגדיל ה' לעשות עם אלה", אמרנו גם אנחנו: "הגדיל ה' לעשות עמנו", והיינו שמחים!" ("מבית", כ"ה למדינה, ה'תשל"ג).
• ט' באב - תשכ"ט - הגזירה - באה מן השמיים או מן המלכות; הצרה - נובעת ממעשינו. "כלי המשחית של רשעי עולם לא יצלחו נגדנו. על לשונות הגינוי נגדנו - ירשיעו הן את עצמן. אך רק בתנאי אחד: שנתגבר כארי נגד ארס שנאת האחים."
• צביונה של שבת בחברתנו - תשובה למאמר של דב רפל:    1. "מעין עולם הבא" - ביהדות העיקר הוא דווקא העולם הזה, כולל ענייני פוליטיקה הקשורים לפיתוח ובניין המדינה.  חז"ל התירו להגיד לנכרי לכתוב כדי לקנות קרקע בא"י בשבת - והדבר בוודאי כולל גם משא ומתן עם המוכר. גם "עונג שבת" הוא בתענוגות העולם הזה. 2. הליכות והלכות - אין נתונים על ביצוע תורנות בשבת כדי לצבור ימי חופשה, אבל יש לאסור. האזנה לרדיו - הלכתית מותר, אבל יש לאסור. משחקי כדור - מותר, אך יש לדרוש שילבשו רק בגדי שבת כדי שלא להפוך את השבת ליום התעמלות. משחקי גולות - ראוי לאסור. קריאת עיתונים ורומנים - מותר, אך בזהירות. השתתפות בשיעורי תורה - אין לחייב, כל אחד יקבע לעצמו עתים לתורה. לארגן טיולים רגליים במשק - רצוי. 3. "וקראת לשבת עונג" - יש לקבוע תקנות שהצעירים יוכלו לעמוד בהן.  (ה'תשי"ח)
• חג סוכות שלום - הסוכה מסמלת את הנדודים של עם ישראל במדבר העמים. נתפלל שתהיה זו סוכת שלום (יבנה, ערב סוכות ה'תשל"ד, "בקיצור מן הבית", בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, ימים ספורים לפני מותו).