קוד: שוחד בתלמוד
סוג: מאמר
מאת: אראל
אל:
1. כתובות קה: (
תרגום של ר' ניסים ישעיהו):
"
האריס של ר' ישמעאל בן ר' יוסי היה רגיל
להביא לו בכל יום שישי סל מלא פירות מן המטע שעיבד [בשדה של ר' ישמעאל];
פעם אחת הביא את הפירות ביום ה'; שאל ר' ישמעאל, מה השתנה שבוע זה מכל
השבועות? ענה לו האריס, יש לי דיון משפטי היום אז הקדמתי גם את הבאת
הפירות. ר' ישמעאל סרב לקבל את הפירות ואמר לו: 'פסילנא לך לדינא' [אני
פסול מלשבת בהרכב שידון בעניינך]. הושיב דיינים אחרים ודנו בעניינו; הוא
נותר מחוץ לחדר הדיונים אבל שמע את מהלך הדיון, אמר [חשב לעצמו] אי בעי
טעין הכי ואי בעי טעין הכי [יכול הוא לטעון כך ולזכות במשפט]. אמר [מסקנה
מן האירוע]: תיפח נפשם של מקבלי שוחד; ומה אני – שלא נטלתי, ואם נטלתי –
שלי נטלתי, כך [נטיתי לטובתו], מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה :
"
ועוד סיפורים
מאותו מקום (עם פירוש רש"י בסוגריים):
"
ת"ר (
שמות
כג,ח
): ושוחד לא תקח [
כי
השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים
]
- אינו צריך לומר שוחד ממון אלא אפילו שוחד דברים נמי אסור, מדלא כתיב 'בצע לא
תקח'.
"
"
היכי דמי שוחד
דברים? כי הא דשמואל הוה עבר במברא (
גשר
); אתא ההוא גברא יהיב ליה ידיה (
לסומכו
). אמר ליה: 'מאי עבידתיך'? אמר ליה: דינא אית
לי. א"ל: פסילנא לך לדינא.
"
"
אמימר הוה יתיב
וקא דאין דינא. פרח גדפא ארישיה. אתא ההוא גברא – שקליה. א"ל: מאי עבידתיך?
א"ל: דינא אית לי. אמר ליה: פסילנא לך לדינא.
"
"
מר עוקבא הוה
שדי רוקא קמיה. אתא ההוא גברא – כסייה. א"ל: מאי עבידתיך? א"ל: דינא אית
לי. א"ל: פסילנא לך לדינא.
"
"
רבי ישמעאל
ברבי יוסי הוה רגיל אריסיה דהוה מייתי ליה כל מעלי שבתא כנתא דפירי (
סל
פירות מפרדס של רבי ישמעאל
). יומא
חד אייתי ליה בה' בשבתא. א"ל: מאי שנא האידנא? א"ל: דינא אית לי, ואמינא
אגב אורחי - אייתי ליה למר. לא קביל מיניה, א"ל: פסילנא לך לדינא! אותיב זוזא
(
זוג
) דרבנן
וקדיינין ליה. בהדי דקאזיל ואתי (
בכל אשר הולך
), אמר [
רבי ישמעאל ברבי יוסי לעצמו
] 'אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי' (
ובא
היה לבו לזכותו של אותו אריס ובאין לו פתחי זכיות ואומר בלבו הלואי ויטעון כך וכך
ויזכה בדין
)! אמר: תיפח נפשם של
מקבלי שוחד! ומה אני, שלא נטלתי, ואם נטלתי - שלי נטלתי [
אני
מהפך בזכותו
] כך, מקבלי שוחד על אחת
כמה וכמה!
"
"
רבי ישמעאל בר
אלישע אייתי ליה ההוא גברא ראשית הגז (
בכל שנה שגוזז אותן - חייב
ליתן לכהן אחד מששים
). אמר ליה:
מהיכא את? א"ל: מדוך פלן. ומהתם להכא לא הוה כהן למיתבא ליה? א"ל: דינא
אית לי ואמינא אגב אורחאי אייתי ליה למר. א"ל: פסילנא לך לדינא; לא קביל
מיניה. אותיב ליה זוגא דרבנן, וקדייני ליה. בהדי דקאזיל ואתי, אמר 'אי בעי טעין
הכי ואי בעי טעין הכי'; אמר 'תיפח נפשם של מקבלי שוחד: ומה אני, שלא נטלתי, ואם
נטלתי -
שלי נטלתי [
אני
מהפך בזכותו
] כך - מקבלי שוחד על
אחת כמה וכמה.
"
"
רב ענן - אייתי
ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דבי גילי (
דגים קטנים
). א"ל: מאי עבידתיך? א"ל: דינא אית
לי. לא קביל מיניה. א"ל: פסילנא לך לדינא. אמר ליה: דינא דמר לא בעינא; קבולי
לקביל מר דלא למנען מר מאקרובי בכורים
,
דתניא: (
מלכים
ב ד,מב
) ואיש בא מבעל שלישה ויבא
לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו [
ויאמר: תן
לעם ויאכלו
] - וכי אלישע אוכל
בכורים הוה (
והלא לא כהן היה שהרי מצינו בדברי הימים שנתייחס אביו
על שבט גד, דכתיב: ויעני ושפט בבשן, ומצינו במסכת פסחים ב'אלו דברים' (סח,א) דשפט
דהאי קרא - הוא אביו של אלישע
)? אלא
לומר לך: כל המביא דורון לתלמיד חכם - כאילו מקריב בכורים. אמר ליה: קבולי - לא
בעינן דאיקביל; השתא דאמרת לי טעמא – מקבילנא. שדריה לקמיה דרב נחמן. שלח ליה
'נידייניה מר להאי גברא דאנא ענן פסילנא ליה לדינא'. אמר [
רב
נחמן
]: מדשלח לי הכי - שמע מינה
קריביה הוא (
להכי פסול ליה לדינא
). הוה קאים דינא דיתמי קמיה; אמר האי עשה (
מצות
הדיינים עשה ושפטתם צדק
) והאי עשה;
עשה דכבוד תורה (
דיניה דהאי גברא דהוא עשה דאיכא כבוד תורה דרב ענן
בהדיה
) עדיף; סלקיה לדינא דיתמי,
ואחתיה לדיניה [
של האיש ששלח אליו רב ענן
]. כיון דחזא בעל דיניה יקרא [
את
הכבוד
] דקא עביד ליה - איסתתם
טענתיה.
"
"
רב ענן - הוה
רגיל אליהו דאתי גביה, דהוה מתני ליה סדר דאליהו (
סדר אליהו
רבה: שלמד חוץ לתיבה; סדר אליהו זוטא שלמד בתוך התיבה
). כיון דעבד הכי – איסתלק. יתיב בתעניתא ובעא רחמי ואתא.
כי אתא הוה מבעית ליה בעותי, ועבד תיבותא ויתיב קמיה עד דאפיק ליה סידריה, והיינו
דאמרי: 'סדר דאליהו רבה סדר אליהו זוטא'.
"
3.
סנהדרין ז:-ח. (פירוש רש"י בסוגריים):
"
אושפיזכניה דרב
אתא לקמיה לדינא, אמר לו
(
ההוא גברא
לרב
)
: "לאו
אושפיזכני את
(
כלומר: אין אתה זכור שעשיתי עמך
חסד
)
"? אמר לו
(
רב
)
: "אִין". אמר ליה
(
ההוא
גברא
)
: "דינא אית
לי
(
ורוצה אני שתהא דיין
)
"! אמר ליה: "פסילנא
לך לדינא
(
שהזכרתני טובתך
)
". אמר ליה רב לרב
כהנא: פוק דייניה. חזייה
(
רב
כהנא לההוא גברא
)
דהוה קא
גאיס ביה
(
ברב: סומך ובוטח עליו ומדבר גבוהות
), אמר ליה: אי צייתא - צייתא, ואי לא - מפיקנא לך
רב מאונך
(
אודיעך שאין רב יכול לסייעך, דמשמתינא לך
)
"
4. ובתקופה מאוחרת יותר מצאנו סיפורים על חכמי ישראל שדיברו על "שוחד דמעות" - "גם דמעות הן שוחד":