נשר - עיט

קוד: הנשר והעיט בתנ"ך

סוג: הבדל

מאת: הרב קורמן

אל: הטהור והמותר - פרק א

תגובה ל: עופות טהורים וטמאים שנכתבה ב12:49:59  02.05.2005


הנשר - Gyps fulvus (באנגלית griffon-vulture)

(לעיון נוסף ע"ע עולמם של הנשרים , הנשר כמשל )

הנשר הוא מן העופות הגדולים בארץ. משקלו 10-7 ק"ג. מוטות כפיו מגיעות עד כ 2.5- מטר. בעבר היה שכיח בארץ, כיום הוא נדיר ומקנן בכמה מקומות בלבד.

יש סבורים שהוא נקרא כך, על שום חוסר (נשרו) נוצות סביב צווארו. גם לעזניה צוואר קירח ולא נקרא נשר. מיכה הנביא הזכיר זאת דרך אגב, באמרו: "קרחי וגֹזי על בני תענוגיך, הרחיבי קרחתך כנשר כי גלו ממך" (מיכה א,טז). חוסר נוצות על צווארו נובע מכך, כי הנשר ניזון מנבלות. הוא נחשב כסאניטר של הטבע. הוא חודר עם ראשו לתוך הנבלה, כדי להוציא ממנה את החלקים הרכים. אילו היו לו נוצות סביב צווארו, ראשו והנוצות היו מזדהמים והזיהום עלול היה להחליאו או אף להמיתו. נוסף לאמור, הנשר במקורו החזק קורע חור בעור הפגר. קירחות ראשו וצווארו מקל עליו את החדירה לתוך הנבלה ובעיקר זה מקל בהוצאת ראשו. כמו דגים טורפים ה"יודעים" שעליהם לבלוע את הנטרף בראשו, אחרת הסנפירים היו נתפסים בגרונם. כל יצור נברא עם תכונות המאפשרות לו קיום.

הקדמונים לא הבדילו בין נשר לעיט. שניהם עופות טרף ענקיים. אך רק לנשר צוואר קירח כדברי מיכה. לעומתו מזכיר יחזקאל את הנשר כגדול כנפיים ו"מלא הנוצה" (י"ז,ב). אין ספק שהכוונה לעיט ולא לנשר.

הנשר חי בעיקר על נבלות, הוא אינו דורס. רגליו חזקות מאוד כדי להחזיק בפגר. יש לו אצבע יתירה העוזרת לו בכך, אך לא לדרוס. הוא רואה נבלה ממרחק גדול (איוב ל"ט,כט). כאשר יורד על הפגר, בני מינו המבחינים בירידתו מצטרפים אליו אף ממרחק של עשרות ק"מ. חבקוק כבר ידע זאת באמרו: "ופרשיו ממרחק יבואו, יעופו כנשר חש לאכול" (א,ח; ראה גם איוב כ"ו,ט).

 

העיט aquila (באנגלית Eagle)

העיט (כמו עט על השלל) טורף ציפורים ואף חיות קטנות. בשל כך נקרא בגרמנית ציפור-גזלן - Raubvogel. הוא מסוגל להרים טרף שמשקלו עד כ-5 ק"ג ולעוף. הוא אוכל לעתים גם נבילות, ככתוב: "וירד העיט על הפגרים" (בראשית ט"ו,יא). כמו הנשר, גם הוא נקרא "מלך העופות", ועמים רבים אימצו אותו כסמל המדינה.

ישנם פסוקים המזכירים נשר, אך התיאור תואם את העיט ולא את הנשר. "התעוף עינך בו, ואיננו כי עשֹה יעשה לו כנפיים כנשר ועוף (יעוף) השמים" (משלי כ"ג,ה), מתאים לעיט הסלעים ולא לעיט השמש Aguila heliaca, כפי שטוענים יאיר ושמואל אחיטוב ("אנציק. המקראית", בערך "נשר").

העיט מצויד בקרום על עיניו המאפשר לו לעוף מול השמש, והוא היה שכיח בארץ עד אמצע המאה ה-19. אך העיט הוא איטי ולא מהיר במעופו. גם הפסוק "ואשא אתכם על כנפי נשרים" (שמות י"ט,ד) אינו יכול להתייחס לציפור שאנו מכנים נשר (כפי שסבור בן-יהודה במילונו בערך "נשר"), כי הוא אינו נושא את גוזליו על גבו. רק עיט הסלעים נושא את גוזליו על גבו ועל כנפיו, כאשר הוא מלמד אותם לעוף. כאמור, עיט השמש כבד ואיטי במעופו ואילו הכתובים המדברים על מעופו המהיר של הנשר (שמואל ב, א,כג; ירמיה ד,יג; איכה ד,יט), לא ייתכן שהתכוונו לעיט השמש, אלא לנשר ככתוב.

מאמר זה פורסם גם באתר "השפה העברית".

תגובות