לגור ביער

קוד: ביאור:שיר השירים א17 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ישנם זוגות שדוחים את החתונה כי אין להם כסף לשלם שכר דירה. בשיר השירים ישנו פתרון מקורי:

שיר השירים א16-17: "הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים, אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה. קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים, רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים".

התואר רענן מתאר, בדרך כלל, עצים או צמחים; אחרי שהחתן משבח את הכלה ואומר לה "הנך יפה רעיתי", והיא משבחת אותו ואומרת "הנך יפה דודי", הם מדברים יחד ועונים לאנשים ששואלים אותם "נו, ואיפה תגורו?". הם אומרים שמיטת הכלולות שלהם תהיה רעננה, כלומר, עשויה מענפים לחים ורעננים; אמנם אין להם כסף לקנות בית אבל הם יכולים לגור ביער, קורות בתיהם יהיו עצי הארז, והרהיטים יהיו עצי הברוש

ארזים וברושים הם עצים גבוהים וחזקים, שהולכים וצומחים עוד ועוד; החתן והכלה מבטיחים זה לזו, שהבית שהם בונים יהיה חזק ויציב, אך גם צומח ומתפתח, הולך וגדל, ושואף תמיד למעלה.

ארז הוא עץ רחב, וברוש הוא עץ גבוה; ארז מסמל את ההתרחבות לצדדים, וברוש מציין את הצמיחה כלפי מעלה. ארז אותיות אזר, והוא מסמל את הכוונה לאזור מתניים ולרוץ קדימה, להרחיב את הבית. ברוש אותיות שבר, והוא מסמל את הכוונה לשבור את כל הרוחות הרעות והצרות שעלולות לפגוע בבית (ע"פ גליה).

ארזים וברושים הם שני העצים העיקריים שמהם נבנה בית המקדש בימי שלמה המלך, מלכים א ו15: "וַיִּבֶן אֶת קִירוֹת הַבַּיִת מִבַּיְתָה בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים מִקַּרְקַע הַבַּיִת עַד קִירוֹת הַסִּפֻּן צִפָּה עֵץ מִבָּיִת, וַיְצַף אֶת קַרְקַע הַבַּיִת בְּצַלְעוֹת בְּרוֹשִׁים". החתן והכלה מבטיחים זה לזו, שהבית שהם בונים יהיה מקום של קדושה והשראת השכינה, כמו בית המקדש.

פסוקים דומים וקשורים

דבריה של הכלה בפסוק הבא (שיר השירים ב1) ממשיכים את הרעיון: "אני חבצלת השרון, שושנת העמקים" - אני כמו פרח, אני יכולה לגדול בחוץ, אינני צריכה בית מפואר (פירושים נוספים).

פירושים נוספים

עשירים או עניים?

1. פירושנו מתאים להנחה שהחתן והכלה בשיר השירים הם רועים עניים הגרים ביער (כפירוש מלבי"ם)

2. אך לפי ההנחה שהחתן הוא המלך, או שהכלה היא בת עשירים, יש לפרש שהם מתפארים בבית הכלולות המפואר שיש להם - בית שעשוי מעצי ארזים וברושים, עצים ששימשו לבניית בנייני פאר: "ויש לי במדינה ערש רעננה ובית נכבד" (אבן עזרא).

ובנמשל, הבית הוא המשכן או המקדש, שבו הגיעה לשיאה האהבה שבין ה' לבין כנסת ישראל, והוא היה עשוי מעצי ארזים ועצי ברושים: "שבח המשכן הוא זה" (רש"י)

3. ויש אומרים שהמשפט הוא המשך דבריה של הכלה, והוא מבטא את רצונותיה ושאיפותיה - להביא את המלך, אהוב ליבהּ, אל ביתה העשוי מארזים וברושים, אך היא אינה מבינה שהקשר ביניהם עדיין אינו בשל מספיק (הרב יובל שרלו, "אחריך נרוצה").
  • אולם, לפי זה קשה להבין את הדגש על "ארזים" ו"ברותים" - מה זה משנה ממה בדיוק עשוי הבית? היה מספיק להגיד "הנך יפה דודי... אביאך אל ביתי".
  • ועוד: דווקא הארזים והברותים הם עצים מפוארים ששימשו לבניית ארמונות מלכים, גם ביתו של שלמה עצמו היה עשוי מעצים כאלו (ראו מלכים א ז), ולכן המשפט אינו מתאים כדי להמחיש את הפער בין עולמה של הרעיה לעולמו של המלך.

ערש

למילה עֶרֶשׂ יש גם משמעות של סוכה (כמו בערבית), וכנראה גם הרמב"ם מפרש כך (אביתר כהן 28.04.2008).

רהיטים

1. פירשנו כמו בלשון ימינו, שהרהיטים הם כלי בית מעץ, כגון כיסאות ושולחנות. אולם בלשון המקרא המילה מופיעה רק פעם אחת, ומשמעותה אינה ברורה:

2. יש מפרשים שרהיטים הם רהטים - תעלות מים (ראו רהיטים ורהטים): "הרהטים, המגירים את המים, יהיו הברותים שענפיהם רחבים, ודרך הענפים והעלים אשר יסוכו על ערשנו יגירו המים במורד אל הצדדים מסביב, בל ירד הגשם עלינו" (מלבי"ם).

3. יש מפרשים שהכוונה לקרשים קטנים או בריחים שמחברים את עצי הבית זה לזה (רש"י).

4. בתלמוד פירשו שהכוונה לדלתות, ודרשו את הפסוק על הדלתות שהביא אדם עשיר בשם ניקנור לבית המקדש השני: "כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים, בחזירתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו. נטלו אחת מהן והטילוה לים, ועדיין לא נח הים מזעפו. בקשו להטיל את חברתה, עמד הוא וכרכה, אמר להם 'הטילוני עמה!', מיד נח הים מזעפו. והיה מצטער על חברתה, כיון שהגיע לנמלה של עכו היתה מבצבצת ויוצאה מתחת דופני הספינה, ויש אומרים בריה שבים בלעתה והקיאתה ליבשה, ועליה אמר שלמה קורות בתינו ארזים, רהיטנו ברותים - אל תיקרי ברותים אלא ברית ים" (תלמוד בבלי יומא לח.). "רהיטנו - לשון דלת, שהוא רץ ונועל רץ ופותח; ברית ים - כאילו כרתו ברית זו עם זו; ויש אומרים בריית ים" (רש"י שם). בארמית השורש רהט משמעו רץ (ראו גם רהיטים ורהטים), ולכן אפשר לפרש שהמילה רהיט מציינת דלת, שנמצאת כל הזמן במרוצה - נפתחת ונסגרת.

5.  ויש מפרשים שהכוונה לרצפות, כמו בפסוק המתאר את בניין המקדש שהבאנו בגוף המאמר, שבו הברושים שימשו לציפוי הקרקע.

ברותים

1. פירשנו ברותים = ברושים, בהנחה שהאות ש התחלפה באות ת, כמקובל בשפה הארמית (למשל שבר = תבר, שם = התם, פתר = פשר, ועוד); וכן פירש שבי"ל בקונקורדנציה. חיזוק לפירוש זה נמצא בפסוקים הרבים שבהם נזכרו ארזים וברושים יחד, למשל:

  • מלכים א ט11: "חִירָם מֶלֶךְ צֹר נִשָּׂא אֶת שְׁלֹמֹה בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבַזָּהָב לְכָל חֶפְצוֹ"
  • ישעיהו יד8: "גַּם בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ אַרְזֵי לְבָנוֹן, מֵאָז שָׁכַבְתָּ לֹא יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ" (פירוט)
  • ישעיהו מא19: "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן, אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו"
  • יחזקאל כז5: "בְּרוֹשִׁים מִשְּׂנִיר בָּנוּ לָךְ אֵת כָּל לֻחֹתָיִם, אֶרֶז מִלְּבָנוֹן לָקָחוּ לַעֲשׂוֹת תֹּרֶן עָלָיִךְ"
  • יחזקאל לא8: "אֲרָזִים לֹא עֲמָמֻהוּ בְּגַן אֱלֹהִים, בְּרוֹשִׁים לֹא דָמוּ אֶל סְעַפֹּתָיו, וְעַרְמֹנִים לֹא הָיוּ כְּפֹארֹתָיו; כָּל עֵץ בְּגַן אֱלֹהִים לֹא דָמָה אֵלָיו בְּיָפְיוֹ"
  • זכריה יא2: "הֵילֵל בְּרוֹשׁ כִּי נָפַל אֶרֶז, אֲשֶׁר אַדִּרִים שֻׁדָּדוּ; הֵילִילוּ אַלּוֹנֵי בָשָׁן כִּי יָרַד יַעַר הבצור[הַבָּצִיר]"
  • דברי הימים ב ב7: "וּשְׁלַח לִי עֲצֵי אֲרָזִים בְּרוֹשִׁים וְאַלְגּוּמִּים מֵהַלְּבָנוֹן, כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר עֲבָדֶיךָ יוֹדְעִים לִכְרוֹת עֲצֵי לְבָנוֹן וְהִנֵּה עֲבָדַי עִם עֲבָדֶיךָ"
2. ויש שפירשו שברותים הם אבני ריצוף.


תגובות