דיבורים אחרי מעשים

פירושים נוספים

פיה פתחה בחכמה

מה המסר המעשי של הפסוק?

1. לפי פירושנו למעלה, המסר הוא שהאדם לא צריך למהר לפתוח את פיו, אלא רק לאחר שעשה מעשי חכמה, ורק כשיש לו דברי חכמה להגיד.

2. אך ניתן לראות בפסוק מסר נוסף, שמתייחס דווקא לנשים. ישנן תרבויות שאינן מעודדות את הנשים לרכוש חכמה והשכלה, וישנם - גם בימינו - אנשים שחוששים מלהינשא לנשים חכמות יותר מהם (ראו מי מפחד מבת-זוג חכמה?); הפסוק מלמד שהחכמה היא מעלה חשובה גם אצל נשים. הפסוק משמש כמוטו של תנועות ומוסדות המעודדות נשים ללמוד, ראו למשל נשים בתנועת חב"ד, לימוד תנ"ך באולפנה.

תורת חסד

המושג "תורת חסד" מופיע רק כאן. מה משמעותו?

1. פירשנו שהכוונה להוראה ולימוד הקשור לעשיית חסד.

2. אך יש שפירשו שכוונה לסוג מיוחד של לימוד תורה - לימוד שהוא עצמו חסד:

• לימוד ללא מטרת רווח: "שלומד לשם שמים... שמתחסד עם קונו... תורה לשמה זו היא תורה של חסד..." (הגאון מווילנה ע"פ זוהר ותלמוד בבלי סוכה מט:),
• לימוד על-מנת ללמד אחרים: "תורה ללמדה זו היא תורה של חסד" (רבי אלעזר, תלמוד בבלי סוכה מט:),
• הוראה ללא שכר: "אין עסקה כי אם השתדלות החכמה, ותשפיע לזולת אף בחסד, בלי תשלום גמול, אם לא מצאה ידו די חכמה לתתה לה תמורת חכמתה" (מצודת דוד).
• הוראות הנאמרות בעדינות ובאדיבות: "Ripe wisdom governs her speech, but it is kindly instruction she gives." (תרגום רונאלד קנוקס).
  
• "אם לומד התורה שתהיה אצלו, בדבר זה יש גבול לתורה, כאשר תהיה נמצאת אצלו בלבד, ואין ראוי שתקרא תורת חסד, שהחסד מתפשט בלי גבול; וכאשר למוד התורה מתפשט לאחרים, אז היא תורת חסד.
• הרי ללישנא קמא, כאשר עוסק בתורה לשמה, והתורה בעצמה היא השכל, אשר השכל לא יוגבל ולא יוגדר, ולפיכך נקראת תורת חסד... ואם עוסק בתורה שלא לשמה, רק להנאתו הגשמית, בשביל שינהגו בו כבוד, אין ראוי שתקרא תורת חסד.
• וללשון השני נקראת תורת חסד כאשר התורה היא להשפיע לאחרים, שהשכל השפעתו אל הכל, ולכך נקראת תורת חסד, שהחסד מתפשט אל הכל, וכך השכל העליון מתפשט אל הכל, ולפיכך ראוי ומחוייב שיהיה תורת האדם כאשר ראוי אל השכל העליון אשר הוא מתפשט אל הכל, וכך יהיה תורתו על מנת ללמד אל הכל ..." (המהר"ל, נתיבות עולם, נתיב התורה ז).
  

ראו גם: תורת חסד, תורת אמת, תורת חיים - שלשה תארים עצמיים של התורה על-פי החסידות.

פסוקים דומים

בתחילת הפרק נאמר למלך "פתח פיך לאלם, אל דין כל בני חלוף. פתח פיך שפט צדק, ודין עני ואביון", כלומר, פתח את פיך בחכמה כדי לשפוט את העניים בצדק, ובכך גם תעשה עמם חסד. אשת חיל מתנהגת כמו המלך האידיאלי, ופותחת את פיה בדברי חכמה וחסד.

יש מחז"ל שדרשו את הפסוק על בני ישראל, שהיו הראשונים שפתחו את פיהם בדברי שירה ותהילה לה', אחרי קריעת ים סוף (שמות רבה כג ד). ויש שדרשו את הפסוק על דוד, שפתח את פיו ואמר את כל ספר תהלים (תלמוד בבלי, ברכות י.).