מפת השבטים

קוד: מפת השבטים בתנ"ך

סוג: כלל_אזור

מאת: אראל

אל: פירושים וסימנים 4

מפת השבטים

הסבר על מפת השבטים

לצייר מפה של שבטי-ישראל זה כמו לפתור חידת-הגיון. הנחלות של השבטים מפורטות ביהושע יג-יט, ויש שם הרבה שמות של מקומות, אבל את רובם אי-אפשר לזהות בוודאות ( ארכיאולוגים מנסים לזהות את המקומות ע"י השוואה לשמות של כפרים ערביים בימינו (ע' בפירושי דעת-מקרא), אבל השיטה הזאת מאד לא וודאית. ייתכן שהתושבים נתנו שם לכפר שלהם רק בתקופה מאוחרת. ייתכן שצליינים נוצרים, שבאו לסייר בארץ-הקודש, הביאו איתם "מפות" של הארץ שציירו מדמיונם, ולפי המפות האלו זיהו את המקומות שעברו בהם, והאיכרים המקומיים (שלא היו משכילים במיוחד) למדו מהם את השמות וקראו לכפר שלהם בהתאם.). יש רק מעט פסוקים שנותנים מידע ברור – ומהם צריך לבנות תמונה שלמה. (בספרים שונים מופיעות מפות שונות של השבטים (ע' ב"אטלס דעת מקרא" ועוד), אבל עד היום לא ראיתי אף ספר שמנסה גם להסביר איך ציירו את המפה ולמה ציירו אותה דווקא כך ולא אחרת.)


הפסוקים

השבט

מערוער אשר על שפת נחל ארנון... עד גבול בני עמון... והגלעד וגבול הגשורי והמעכתי וכל הר חרמון וכל הבשן...

רגו"מ

יג 14-9

ויהי להם הגבול: מערוער אשר על שפת נחל ארנון... וכל המישור על מידבא... חשבון וכל עריה אשר במישור...

ויהי גבול בני ראובן הירדן וגבול...

ראובן

יג 23-15

ויהי להם, הגבול: יעזר, וכל ערי הגלעד, וחצי ארץ בני עמון, עד ערוער אשר על פני רבה;

ומחשבון עד רמת המצפה; וממחניים עד גבול לדביר... וסוכות...

...הירדן וגבול, עד קצה ים כינרת עבר הירדן מזרחה....

גד

יג 28-24

ממחניים, כל הבשן... וחצי הגלעד...

מנשה 2

יג 32-29

ויהי הגורל למטה בני-יהודה... אל גבול אדום, מדבר צין, נגבה, מקצה תימן

ויהי להם גבול נגב מקצה ים-המלח מן הלשון הפונה נגבה... ויצא נחל מצרים והיו תוצאות הגבול ימה

ו גבול קדמה ים-המלח עד קצה הירדן

ו גבול לפאת צפונה מלשון הים מקצה הירדן... אל כתף היבוסי מנגב היא ירושלים... והיו תוצאות הגבול ימה

ו גבול ים הימה הגדול וגבול

יהודה

טו 63-1

ויצא הגורל לבני יוסף מירדן יריחו למי יריחו מזרחה, המדבר עולה מיריחו בהר בית-אל

ויצא מבית-אל לוזה... עד גבול בית-חורון-תחתון ועד גזר, והיו תוצאותיו ימה

יוסף

טז3-1

ויהי גבול בני-אפרים למשפחותם, ויהי גבול נחלתם מזרחה.. עד בית-חורון-עליון

ויצא הגבול הימה המכמתת מצפון... ופגע ביריחו ויצא הירדן

מתפוח ילך הגבול ימה, נחל קנה, והיו תוצאותיו הימה

אפרים

טז 10-5

ויהי גבול מנשה: מֵאָשֵר, המכמתת אשר על פני שכם...

למנשה הייתה ארץ תפוח, ותפוח אל גבול מנשה לבני אפרים

וירד הגבול נחל קנה נגבה לנחל, ערים האלה ל אפרים בתוך ערי מנשה

וגבול מנשה מצפון לנחל, ויהי תוצאותיו הימה.

נגבה ל אפרים, וצפונה למנשה, ויהי הים גבולו, וב אשר יפגעון מצפון, וב יששכר ממזרח.

ויהי למנשה ביששכר ובאשר: בית שאן ובנותיה ויבלעם ובנותיה ואת יושבי דור ובנותיה ויושבי עין דור ובנותיה ויושבי תענך ובנותיה ויושבי מגידו ובנותיה - שלושת הנפת.

מנשה 1

יז 13-7

ויצא גבול גורלם בין בני יהודה ובין בני יוסף

ויהי להם הגבול לפאת צפונה : מן הירדן; ועלה הגבול אל כתף יריחו מצפון... אל כתף... בית אל... על ההר אשר מנגב לבית חורון תחתון...

ותאר הגבול ונסב לפאת ים נגבה, מן ההר אשר על פני בית חורון נגבה, והיו תוצאותיו אל קרית בעל היא קרית יערים, עיר בני יהודה

ו פאת נגבה , מקצה קרית יערים; ויצא הגבול ימה... וירד... אל כתף היבוסי נגבה... והיו תוצאות הגבול אל לשון ים המלח צפונה...

והירדן יגבול אותו לפאת קדמה

בנימין

יח 28-11

ויהי נחלתם בתוך נחלת בני-יהודה...

ויהי להם בנחלתם באר-שבע ושבע ...

שמעון

יט 9-1

ועלה גבולם לימה ומרעלה ופגע בדבשת ופגע אל הנחל אשר על פני יקנעם (את כל שאר התיאור לא הבנתי בכלל, לצערי)

זבולון

יט 16-10

והיו תוצאות גבולם הירדן

יששכר

יט 23-17

... ופגע בכרמל הימה...

ושב מזרח-השמש... ופגע ב זבולון ובגי יפתח-אל צפונה... ויצא אל כבול משמאל...

... ורחוב... עד צידון רבה...

והיו תוצאותיו הימה מחבל אכזיבה

אשר

יט 31-24

ויהי תוצאותיו הירדן

ופגע ב זבולון מנגב וב אשר פגע מים וב יהודה הירדן מזרח השמש

נפתלי

יט 39-32

ומי הירקון... עם הגבול מול יפו...

ויצא גבול בני-דן מהם... ויילחמו עם לשם וילכדו אותה... ויקראו ללשם דן כשם דן אביהם

דן 1

יט 48-40

מהפסוקים האלו אפשר ללמוד כמה עובדות:

  1. שבטי עבה"י המזרחי (רגו"מ = ראובן גד ומנשה) התנחלו מנחל ארנון בדרום עד הר חרמון בצפון (ע' יהושע יב 1), ועד נחל יבוק במזרח (ע' יהושע יב 2 – נחל יבוק הוא גבול בני-עמון). [לפי פירוש 'דעת מקרא' לבמדבר כא – אחד היובלים של נחל-יבוק זורם מדרום לצפון, וארץ בני-עמון נמצאת ממזרחו (אבל הם לא מסבירים איך הם הגיעו למסקנה הזאת)]:
    • שבט ראובן קיבל את דרום השטח הזה – מ נחל ארנון עד מידבא. העיר חשבון נזכרת גם בנחלת ראובן וגם בנחלת גד, ולכן נראה לי שהיא היתה עיר-גבול ביניהם. הגבול המערבי שלו הוא הירדן.
    • שבט גד קיבל, כנראה, את השטח שמצפון לראובן -- את החצי הדרומי של הגלעד. הגבול המערבי שלו הוא הירדן, עד הכינרת. הגבול המזרחי שלו מגיע עד העיר מחניים, שהיא עיר-גבול בין גד למנשה (היא נזכרת בשתי הנחלות).
    • חצי שבט מנשה קיבל, כנראה, את השטח שמצפון וממזרח לגד – את החצי הצפוני של הגלעד ואת כל הבשן.

  2. שבט יהודה קיבל את כל דרום הארץ (הגבול הדרומי שלו זהה לגבול הדרומי של ארץ-כנען – ע' במדבר לג). הגבול המזרחי שלו הוא כל ים-המלח, והגבול המערבי שלו הוא הים התיכון. הגבול הצפוני שלו עובר בתוך ירושלים.
    • שבט שמעון התנחל בתוך שבט יהודה, כנראה בדרום נחלת-יהודה (הוא קיבל את באר-שבע).

  3. שבט בנימין התנחל מצפון ליהודה – בין יהודה ליוסף. הגבול הדרומי שלו חופף לגבול הצפוני של יהודה. שני הגבולות עוברים בירושלים – ירושלים היתה עיר-גבול. הגבול המזרחי שלו הוא הירדן -- מיריחו בצפון עד ים-המלח בדרום (יריחו היא עיר-גבול בין יוסף לבנימין, וים-המלח נמצא בגבול יהודה). אבל הגבול המערבי שלו הוא לא הים-התיכון – הגבול המערבי של בנימין עובר מבית-חורון בצפון ועד קרית-יערים בדרום. (בית-חורון היא עיר-גבול בין יוסף לבנימין, וקרית-יערים היא עיר-גבול בין בנימין ליהודה).

  4. שבט דן התנחל, כנראה, גם-כן מצפון ליהודה -- ממערב לבנימין, בין נחלת בנימין לבין הים התיכון (הוא קיבל את יפו, ועוד כמה ערים שנמצאות היום ב"גוש דן"...). גם הגבול הדרומי שלו חופף לגבול הצפוני של יהודה.

  5. שבטי יוסף התנחלו מצפון לבנימין – הגבול הדרומי של יוסף חופף לגבול הצפוני של בנימין. שני הגבולות עוברים ביריחו ובבית-אל – בית-אל ויריחו היו ערי-גבול. בתוך נחלת יוסף, שבט אפרים התנחל בדרום ושבט מנשה התנחל בצפון (" נגבה לאפרים וצפונה למנשה"), אבל שבט אפרים קיבל גם כמה ערים בנחלת מנשה (" והערים המבדלות לבני אפרים בתוך נחלת מנשה כל הערים וחצריהן")"
    • שבט אפרים קיבל את העיר תפוח (שהיתה בתוך נחלת מנשה), ועוד כמה ערים מדרום לנחל קנה. מכאן נראה שנחל-קנה נמצא בערך בגבול בין אפרים למנשה. גם האזור שנקרא "המכמתת" נמצא כנראה בגבול (הוא נזכר בשתי הנחלות). (מכאן נראה שגם העיר שכם, שליד המכמתת, היתה קרובה לגבול בין אפרים למנשה – אבל היא נזכרת רק בנחלת מנשה).
    • הגבול של חצי שבט מנשה מסוכם בפסוק: " נגבה לאפרים, וצפונה למנשה, ויהי הים גבולו, ובאשר יפגעון מצפון, ובי ששכר ממזרח". כלומר: מדרום למנשה נמצא אפרים, ממערבו נמצא הים התיכון, מצפונו נמצא אשר, וממזרחו נמצא יששכר. שבט מנשה גם קיבל כמה ערים מהנחלות של אשר ויששכר.

  6. שבט יששכר התנחל, כאמור, ממזרח לשבט מנשה – בין שבט מנשה לבין הירדן.

  7. שבט אשר התנחל, כאמור, מצפון לשבט מנשה – ונחלתו כוללת את כל החוף הצפוני של ישראל - עד צידון ועד רחוב. רחוב היא כנראה עיר בגבול הצפוני של ישראל, כמו שכתוב על המרגלים (במ' יג 21): " ויתורו את הארץ ממדבר צין עד רחוב לבוא חמת". גבולו המזרחי פוגע בנחלת זבולון.

  8. הגבול של שבט נפתלי מסוכם בפסוק: " ופגע בז בולון מנגב ובא שר פגע מים ובי הודה הירדן מזרח השמש", כלומר: מדרום לנפתלי נמצא זבולון, ממערבו נמצא אשר, וממזרחו נמצא הירדן. כנראה שנהר-הירדן עצמו היה כולו שייך לשבט נפתלי, מהצפון עד הדרום, ולכן הוא פגע בנחלת יהודה.

  9. שבט זבולון התנחל, כאמור, מדרום לנפתלי וממזרח לאשר. לא הצלחתי להבין את התיאור של נחלת זבולון בפסוקים. אבל אם יקנעם שנזכרת בפסוק קרובה ליקנעם של היום, אז " הנחל אשר על פני יקנעם" הוא נחל קישון של היום – הנחל שזורם מאזור יקנעם עד למפרץ חיפה. זה יכול להסביר איך התקיימה ברכתו של יעקב, שאמר לזבולון (בר' מט 13) " זבולון לחוף ימים ישכון, והוא לחוף אניות, וירכתו על צידון": כנראה שנחל הקישון היה שייך לזבולון, ובני-זבולון השתמשו בו כדי להעביר אוניות לים (דרך מפרץ חיפה), ולכן רוב-הזמן שהו לחוף ימים. ספר יהושע לא מפרט איך חילקו את "המים הטריטוריאליים" של ישראל: ייתכן ששבט זבולון קיבל את המים האלה עד צידון (למרות ששבט אשר קיבל את צידון עצמה).

תגובות