שה לבית אבות

קוד: ביאור:שמות יב3 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

שמות יב3: "דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת, שֶׂה לַבָּיִת"

דברו אל כל עדת ישראל ואמרו להם, שביום העשירי לחודש הזה (חודש האביב), יקח לו כל איש ראש משפחה - שה לבית האבות (המשפחה) שלו, שה אחד לכל בית.

דקויות

למה לקחת שה?

מדוע צריכים בני-ישראל לקחת שֶה? ולמה כבר ב-10 לחודש - הרי יציאת מצרים תהיה רק ב-14 לאותו חודש?

1. חז"ל פירשו שהשֶׂה היה אֵל מצרי. כך נראה גם מ שמות ח22: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה... כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לה' אֱלֹהֵינוּ; הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ?!".   לקיחת שה ושחיטתו מבטאת התנתקות והתנערות מהדת ומהתרבות המצרית. כך דרשו חז"ל על שמות יב21: "מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח" (פירוט):  "משכו ידיכם מעבודת כוכבים, וקחו לכם צאן, ושחטו אלהיהם של מצרים, ועשו הפסח" (שמות רבה טז ב).

אחת המטרות של מכות מצרים היתה להכות את אלילי מצרים כדי שהמצרים יכירו ביחידות ה'. מטרה זו נזכרה בפרט במכת בכורות,   שמות יב12: "וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי ה'".   אולם במכות הקודמות ה' עשה הכל בעצמו.  כאן, במכה האחרונה, רגע לפני שבני-ישראל יוצאים ממצרים, ה' רצה לתת להם להשתתף במהלך ולהכות בעצמם את אחד מאלילי מצרים.

ולמה דווקא בעשור לחודש? כדי שזה לא ייראה כמו סתם סעודה משפחתית, אלא כהפגנה גלויה נגד תרבות מצרים.   שכל המצרים יראו שבני-ישראל הולכים לשחוט את אלהיהם.   עד עכשיו בני-ישראל פחדו מהמצרים ונמנעו מפגיעה באליליהם (שמות ח22, למעלה).   עכשיו, בני-ישראל צריכים להתגבר על הפחד. הם צריכים לצאת לחירות רוחנית לפני שהם יוצאים לחירות גשמית.

2. גם בתוך עם-ישראל היו אמונות תפלות שהיה צריך "לנער" מהם. הם האמינו במזלות והורוסקופים, והיו עלולים לחשוב שיצאו בכוח המזל של חודש האביב - מזל טלה.  "בעבור כי מזל טָלֶה - בחדש ניסן כוחו גדול, כי הוא מזל הצומח.   לכך ציוה לשחוט טלה ולאכול אותו, להודיע שלא בכוח מזל יצאנו, משם אלא בגזרת עליון" (רמב"ן).

מדוע הכפילות - שה לבית אבות, שה לבית?

"שה לבית אבות - למשפחה אחת.     הרי שהיו מרובין, יכול שה אחד לכולן? תלמוד לומר: שה לבית" (רש"י).

"שומע אני שה אחד לכלן? תלמוד לומר שה לבית אבות, אין לבית אבות אלא למשפחות, שנאמר "למשפחותם לבית אבותם" (במדבר א).     והרי שהיו עשר לבית אב אחד, שומע אני שה אחד לכלם? תלמוד לומר שה לבית" (מכילתא).

"הבית אב כולל תחתיו כמה משפחות.   הבית אב הוא השורש הראשון, והמשפחות הם הענפים המסתעפים ממנו, כמו שאמרו "ואלה שמות בני גרשון למשפחותם לבני ושמעי... לגרשון משפחת הלבני ומשפחת השמעי... ונשיא בית אב לגרשוני..." (במדבר ג).   מבואר, שגרשון היה הבית אב ותחתיו שתי משפחות. וכן קהת היה הבית אב, ותחתיו ארבע משפחות. והבית הוא למטה מן המשפחה, כמו שכתוב "והיה השבט אשר ילכדנו ה' יקרב למשפחות, והמשפחה לבתים, והבתים לגברים" (יהושע ז)".

"אולם, לפעמים תחשב המשפחה כבית אב לערך המשפחה אשר תחתיה, וכמשפחה בערך הבית אב אשר לפניה, כמו (במדבר כו) "למכיר משפחת המכירי ומכיר הוליד את גלעד, לגלעד משפחת הגלעדי, אלה בני גלעד איעזר משפחת האיעזרי", נמצא מכיר משפחה בערך מנשה ובית אב בערך איעזר.    ומטעם זה קרא לגרשון קהת ומררי, פעם בשם "בתי אבות" (במדבר ג יז) ופעם בשם "משפחות" (שם כו נז), כי הכל לפי הענין. שלמעלה חלק את גרשון קהת ומררי לשלש מחלקות בענין נשיאת כלי המשכן, שכל אחד היה לו פקודה אחרת. ולענין זה קראם בתי אבות. אבל בפרשת פנחס, חילק שנים-עשר שבטי י-ה לבתי אבות, והיה לוי הבית אב ובניו הם משפחות".

...

"ומה שאמר פה שה לבית אבות שה לבית, מבואר שאינו מדבר בבית אב העליון, שתחת הבית אב העליון הוא המשפחה לא הבית כנ"ל, רק שמדבר בבית אב האמצעי שהוא המשפחה שתחתיו הוא הבית. וזהו שאמרו במכילתא, "אין לבית אבות אלא למשפחות, שנאמר, לבית אבותם למשפחותם".   ומבאר,, שמה שמודיע זאת, כי אם יאמר "ויקחו להם שה", הוי אמינא שה אחד לכולם [רצה לומר לכל ישראל]. [ויותר נראה להגיה, יכול שה לכל אחד? רצה לומר שאם יכתוב ויקחו להם איש שה, הוי אמינא שכל איש ואיש יקח שה לכן אמר שדי בשה לכל הבית אב].   ובזה יש לטעות, שאם יש עשר משפחות לבית אב [רצה לומר משפחות תחתונות שהם בתים], יהיה די בשה אחד לכולם - תלמוד לומר שה לבית. ועל כן אמר אחר כך "משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם" - והמשפחה כולל משפחה הגבוהה ומשפחה הנמוכה" (מלבי"ם - התורה והמצוה).

הקבלות

שה נזכר גם במצוות פדיון פטר חמור,  שמות יג13: "וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה" (פירוט).

פסוקים נוספים שאפשר לראות בהם "שחיטה" של מזלות - במאמר שחיטת המזלות.

תגובות