מדוע בני ישראל לא הכינו צדה לדרך?

קוד: ביאור:שמות יב39 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

שמות יב39: "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת; כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ; וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם".

- כשבני-ישראל חנו בסוכות, הם אפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים ועשו ממנו עוגות-מצות;   ה' הביא אותם אל סוכות במהירות כה רבה עד שהבצק שלהם לא הספיק להחמיץ - למרות שהם גורשו ממצרים, ולא יכלו להתמהמה ולאפות אותו שם, ולא הספיקו אפילו לעשות להם צדה לדרך.

הקבלות

וגם צידה לא עשו להם - מדוע?

המצוה לעשות את קרבן הפסח נאמרה למשה ולאהרן כבר לפני שבועיים, בראשון לחודש, שמות יב2: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (פירוט).   משה ואהרן נצטוו לומר לבני-ישראל להתכונן לפסח כבר מהעשירי לחודש, שמות יב3: "דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לַבָּיִת אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת".

יותר מזה, משה ואהרן נצטוו, שמות יא2: "דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב", ואכן, שמות יב35: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת"; אם כך, מדוע לא הכינו גם לחם וצידה לדרך?!

נראה שה' לא גילה לישראל מתי בדיוק הם עתידים לצאת ממצרים - הוא שמר זאת בסוד (ע"פ גליה). בני-ישראל ידעו שבלילה תהיה מכת בכורות (פסוק 12), אולם חשבו שיהיה להם זמן לשבת ולאכול את קרבן הפסח "עד בוקר" (פסוק 10), ושהיציאה ממצרים תהיה רק בצהריים - "בעצם היום הזה" (פסוק 17), כך שיהיה להם זמן להכין צדה לדרך.     משה חיזק את גורם ההפתעה בכך שאמר "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר" (פסוק 22).   אולם בחצות הלילה המצרים באו וגירשו אותם במהירות, הם לא הספיקו להכין צדה ונאלצו לקחת את הבצק איתם.   אמנם דבר ה' התקיים גם כפשוטו, כי בחצות הלילה זרח אור מאת ה' והפך את הלילה ליום (ראו יום ולילה ביציאת מצרים), אולם עבור בני-ישראל זו היתה הפתעה.    למה בהפתעה? משתי סיבות:

1. להזכיר לבני ישראל את עוניים - שיצאו ממצרים לא כגיבורים מנצחים אלא כעבדים מגורשים. וכן נרמז גם ב שמות יב8: "וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ" (פירוט).

2. להמחיש לבני-ישראל את כוחו של ה' - שיכול ברגע אחד להפוך חושך לאור ושיעבוד לגאולה. וכן יהיה גם בגאולה העתידה, זכריה יד7: "וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה, וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר".

ולמרות ההפתעה, בני-ישראל הסכימו ללכת אחרי ה' כמו שהם - בלי צדה. הנכונות הזאת נזכרה לשבחם עוד מאות שנים מאוחר יותר. "מגיד שבחן של ישראל, שלא אמרו 'היאך נצא למדבר בלא צדה?' אלא האמינו והלכו. הוא שמפורש בקבלה", ירמיהו ב2: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַים לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה': זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ; לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (פירוט(רש"י).

כי לא חמץ - האם בני-ישראל התכוונו לאכול חמץ?

כבר בראש החודש נאמר,  שמות יב15: "שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ, אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם; כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי".  אולם מהפסוק שלנו נראה, שבני-ישראל התכוונו להכין לחם חמץ, ורק הגירוש החפוז מנע זאת מהם. האמנם בני ישראל התכוונו לעבור על מצוות ה'?

אותה שאלה יש לשאול על שמות יב34: "וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ, מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם" (פירוט). ושם פירשנו בשתי דרכים:

1. איסור אכילת חמץ (בפסוק 15) לא נאמר לבני-ישראל באותה שנה - הם הרי לא יכלו עדיין להבין את משמעותו. האיסור נאמר רק על השנים הבאות. ביציאת מצרים בני-ישראל אכן התכוונו להכין חמץ ולא הספיקו -  ומהשנה הבאה והלאה כבר הבינו מדוע יש לבער חמץ.

2. בני ישראל לא התכוונו להכין חמץ - להיפך - הם התכוונו להכין מצות. כיוון שגורשו ממצרים ולא הספיקו לאפות את הבצק, היה צפוי שהבצק יחמיץ. אולם ה' עשה להם נס - הוא הביא אותם לסוכות כל-כך מהר, שהבצק לא הספיק להחמיץ.   ופירוש הפסוק: "כי לא (חמץ כי (גורשו ממצרים))" = "כי לא (חמץ), למרות ש(גורשו ממצרים)"; ראו לא כי = למרות.   "כי לא חמץ - כי לא התחמץ, מפני קצר הזמן שהיה משעת נסעם מרעמסס שהיא בארץ מצרים עד שהגיעו לסכות, שהיא חוץ לגבולם, כאמרם זכרונם לברכה "שלא הספיק בצקן של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם" (הגדה של פסח). כי אמנם בהיותם בסכות חוץ לגבול מצרים נגלו עליהם עמודי הענן והאש, "וה' הלך לפניהם"" (ספורנו).

הנס הזה נרמז גם ב שמות יג3: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה - וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ" (פירוט).     ולזכר הנס הגדול הזה אנו מבערים את החמץ מכל גבולינו למשך 7 ימים בשנה - סמל מוחשי למהירות הגדולה שבה יצאו בני ישראל ממצרים (ע"פ אברבנאל).  

פירושים נוספים:

ויאפו את הבצק - איך ומתי?

על-פי הפשט, בני-ישראל אפו את המצות כשחנו בסוכות (פסוק 37).

והמתרגם (יונתן) דרש שהמצות נאפו בדרך, מחום השמש: "וַהֲווֹ קַטְעִין מִן לִישָׁא דְאַפִּיקוּ מִמִּצְרַיִם, וְסַדְרִין עַל רֵישֵׁיהוֹן, וּמִתְאַפֵּי לְהוֹן מְחוּמְתָּא דְשִׁימְשָׁא חֲרִירַן פַּטִירַן, אֲרוּם לָא חָמִיעַ; אֲרוּם אִיתְרִיכוּ מִמִּצְרַיִם, וְלָא יָכִילוּ לְמִישְׁהֵי, וְסַפִּיקָא לְהוֹן לְמֵיכַל עַד חֲמֵיסַר יוֹמִין לְיַרְחָא דְאִיָּיר, מְטוֹל דִּזְוָודִין לָא עֲבָדוּ לְהוֹן".

תגובות