נזקי אש - סיכום

קוד: ביאור:שמות כב5 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

שמות כב5: "כִּי תֵצֵא אֵשׁ, וּמָצְאָה קֹצִים, וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה - שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה"

אש

אש מציין מפגע נייד - מפגע שעלול לצאת משליטה ולפגוע ברכוש או בנפש מחוץ לתחום שבו הוא נמצא.

ומצאה קוצים, ונאכל גדיש או הקמה או השדה

גדיש = ערימת תבואה שנקצרה;
קמה = שיבולים עומדות וזקופות, שעדיין לא נקצרו;
שדה = קרקע חקלאית;

מריבוי המושגים למדו חז"ל (במשנה בבא קמא פרק ו, ובתלמוד בבלי בבא קמא ס.)שיש לשלם על נזק שנגרם לכל סוגי הרכוש:

עוד למדו חז"ל מהמילה "קמה", שחובת התשלום חלה רק על נזקים גלויים - נזקים לחפצים שהמבעיר ראה או היה יכול לשער שהם נמצאים שם, אבל לא נזקים לחפצים מוסתרים; כמו שהקמה בשדה היא גלויה. ראו טמון באש פטור?.

קוצים וגדיש כמשל

ע"פ ר' שמואל בר נחמני (תלמוד בבלי, בבא קמא ס.), הקוצים הם משל לרשעים, והגדיש הוא משל לצדיקים - אש של צרות שורפת את העולם כשיש רשעים בעולם ("כי תצא אש - ומצאה קוצים"), אבל היא פוגעת גם בצדיקים ("ונאכל גדיש").

שלם ישלם המבעיר את הבעירה

לפי הפרשנות שהתקבלה להלכה, המילים הללו מטילות אחריות על מי שיצר את האש - גם אם האש כבר לא שייכת לו; ראו שמור על האש - אשו משום חציו.

עם זאת, התורה מטילה את האחריות על היוצר רק אם התרשל ולא נקט בכללי זהירות מקובלים ("עד דעביד כעין מבעיר" בבא קמא נה:"בפשיעה" רש"י).

כללי הזהירות המקובלים תלויים באופי הבעירה - ככל שהאש גבוהה יותר, צריך להרחיק אותה יותר משדות של אחרים שעלולים להינזק ("רבי שמעון אומר: שלם ישלם המבעיר את הבערה - הכל לפי הדליקה "; בבא קמא סא:).

ומצא קוצים... שלם ישלם המבעיר...

התורה מטילה את האחריות על המבעיר, למרות שהדליקה לא קרתה באשמתו הבלעדית - היו קוצים שגרמו לאש להתפשט ולהזיק יותר. למרות שהקוצים אשמים, כביכול, בהתפשטות הדליקה, יוצר האש צריך לשלם פיצויים.

רבי יצחק הנפח מצא הקבלה בין דין זה לבין חורבן הארץ והמקדש: ה' הוא ש"הבעיר" את מידת הדין בעולם; מידת הדין התפשטה ושרפה את עם ישראל בגלל ה"קוצים" שהיו בו - הרשעים; ובכל זאת, ה' - המבעיר - "ישלם" ויפצה את עם ישראל על השריפה שנגרמה, כשיבנה מחדש את ירושלים ואת בית המקדש, במהרה בימינו (תלמוד בבלי, בבא קמא ס:).

פרשות מקבילות

בפסוק הקודם מדובר על בהמה שנכנסה לשדה של אדם אחר והזיקה לרכושו. ומעניין שגם הבהמה מכונה בפסוק זה " בעיר" ("ושילח את בעירו, וביער בשדה אחר"): אפשר לראות בכך דוגמה לתופעת ה"לשון נופל על לשון" (פירוט), אך ייתכן שהסיבה היא, שגם בהמה היא נזק נייד - כמו אש - וחובת השמירה על בהמה זהה לחובת השמירה על אש, שלא תצא מתחומה ותגרום נזק לזולת.

מוקדם יותר בפרשה מדובר על נזקי בור - הבור מייצג מפגע נייח; ראו בור לעומת אש.

קישורים חיצוניים

עוד על נזקי אש, ראו:

תגובות