טרפה ונבלה

קוד: טרפה ונבלה בתנ"ך

סוג: הבדלים1

מאת: אראל

אל:

בספר שמות ובספר דברים יש שני פסוקים מקבילים שעוסקים בבשר האסור באכילה:

• שמות כב30: "ואנשי קודש תהיון לי; ובשר בשדה טריפה לא תאכלו, לכלב תשליכון אותו": פסוק זה מדבר על טריפה - חיה שנטרפה, נדרסה, נפצעה או חלתה, ועדיין לא מתה, אך היא בוודאי תמות בקרוב מפצעיה (ע' רמב"ם, הלכות מאכלות אסורות פרק ד הלכה ה והלאה ).
• דברים יד21: "לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תיתננה ואכלה, או מכור לנוכרי --כי עם קדוש אתה, לה' אלוהיך...": פסוק זה מדבר על נבילה - חיה שמתה באופן טבעי (או לא טבעי), ולא נשחטה בשחיטה כשרה (ע' שם, הלכה א והלאה ).

[הפסוקים מקבילים - ע' " המצוות שאחרי 10 הדברות "].

הפסוקים לא רק קובעים שאסור לאכול טריפות ונבילות, אלא גם קובעים מה יש לעשות בבשר טריפות ונבילות:

• בשר טריפה יש להשליך לכלב - כי בשר של חיה שנטרפה עלול להכיל רעלים, זיהומים וחיידקים שאדם אינו מסוגל להבחין בהם, וזה עלול להיות מסוכן לאדם, ולכן הוא ראוי רק למאכל כלב.
• בשר נבילה יש לתת לגר (בחינם) או למכור לנכרי - כי בשר של נבילה, בדרך-כלל, ראוי למאכל אדם; בני-ישראל לא אוכלים אותו כי הוא לא נשחט בשחיטה כשרה, אך הוא עדיין לא רעיל ולא מסוכן לאדם.

מכאן אפשר ללמוד, שאין זה ראוי להשליך לחיות דברי-מאכל הראויים למאכל אדם, גם אם אנחנו לא אוכלים אותם מסיבה כלשהי.