כל אחד הוא שופט

קוד: ביאור:ויקרא יט15 בתנ"ך

סוג: מבנה1

מאת: אראל

אל:

ויקרא יט15-16: "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט, לֹא תִשָּׂא פְּנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְנֵי גָדוֹל; בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ; אֲנִי ה'".

בקריאה ראשונה נראה, שהפסוק הראשון פונה אל השופט והפסוק השני פונה לכל אדם. אך חז"ל פירשו את שני הפסוקים בשתי דרכים - גם כמצוות לשופטים וגם כמצוות לאנשים פשוטים. הרעיון מאחורי פירוש זה הוא, שכל אחד מאיתנו נמצא, פעמים רבות בחייו, בעמדה שבה הוא צריך להיות שופט, למשל:

נראה איך אפשר לפרש כל מצווה בפסוקים אלה, גם כמצווה שקשורה לבית המשפט, וגם כמצווה שחלה מחוץ לבית המשפט:

 

בבית המשפט

בחוץ

לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט

כמשמעו - אסור לשופט לפסוק פסיקה שקרית שמנוגדת לצדק.

אל תעשה שום מעשה שיכול לפגוע בזכויותיו של אדם אחר.

"... יש בו אזהרה שלא יתיר לעצמו מה שאוסר לאחרים" (כלי יקר).

לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל

"שלא תאמר עני הוא זה והעשיר חייב לפרנסו, אזכנו בדין, ונמצא מתפרנס בנקיות" (רש"י), כלומר - לא תטה את המשפט גם למען מטרות סוציאליות חשובות.

אל תחזיק בדעות קדומות על עניים...

וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל

"שלא תאמר עשיר הוא זה בן גדולים הוא זה, היאך אביישנו ואראה בבושתו" (רש"י), כלומר - לא תטה את המשפט גם למען ערך כבוד האדם.

... ואל תחזיק בדעות קדומות על עשירים.

בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ

"איזה הוא צדק המשפט:  זה השווית שני בעלי דינין בכל דבר--לא יהיה אחד מדבר כל צורכו, ואחד אומר לו קצר דבריך; לא יסביר פנים לאחד וידבר לו רכות, וירע פניו לאחד וידבר לו קשות. שני בעלי דינין שהיה אחד מהם מלובש בגדים יקרים, והשני בגדים בזויים--אומרין למכובד, או הלבישהו כמותך עד שתידון עימו, או לבוש כמותו:  עד שתהיו שווין, ואחר כך תעמדו בדין. לא יהיה אחד יושב ואחד עומד, אלא שניהם עומדין.  ואם רצו בית דין להושיב את שניהם, מושיבין; ולא יישב אחד למעלה ואחד למטה, אלא זה בצד זה" (רמב"ם), כלומר - יש להקפיד על יחס שוויוני לשני הצדדים בזמן ניהול המשפט.

התייחס לכל אדם שאתה לא מכיר באופן שוויוני, בלי דעות קדומות.

"הוי דן את חברך לכף זכות" (רש"י), כלומר - כשנדמה לך שמישהו עשה לך משהו רע, אל תחליט מייד שהוא אשם - נסה לחפש ראיות שמזכות אותו מאשמה, או למצוא צדדים חיוביים בהתנהגותו (ראו מצוה לדון לכף זכות).

גם כשאדם קובע דעה על אדם אחר - הוא צריך לעשות זאת על-פי כללי הצדק, ולא על-פי הרגש!

לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ

"לא תהיה רך לזה וקשה לזה" (ספרא), כלומר - לא תדבר עם בעלי-הדין בצורה לא-שוויונית, כי זה עלול לגרום לאחד מהם להתבלבל ולשכוח את טיעוניו, וזה יפגע בצדק.


"לא תאמר למי שיצא חייב בדין 'אני מזכה, ומה אעשה שחבריי רבו עליי?!'", כלומר - לא תגלה עובדות שעלולות לעורר סכסוכים בין בעלי-הדין לבין השופטים האחרים.

לא תגלה סודות על חברך (ראו: הולך רכיל מגלה סוד); לא תגיד דברים רעים שחברך היה מעדיף להסתיר; לא תגיד דברים שעלולים לגרום לסכסוך בין אנשים.

לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ

"אם יודע לו עדות - אינו רשאי לשתוק" (ספרא), כלומר - אם אדם יודע עובדה שעשויה לעזור לרעהו במשפט, הוא חייב לבוא ולהעיד, כדי להציל את רעהו ממוות או מהפסד כספי.

"לא תעמד על דם רעך - לראות במיתתו ואתה יכול להצילו, כגון טובע בנהר, וחיה או לסטים באים עליו" (רש"י), כלומר - אם אדם יכול להציל את רעהו, הוא חייב לעשות כך גם מחוץ לבית המשפט.

תגובות