אביב = הבשלת התבואה

קוד: אבב= בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אראל

אל:

בלשון ימינו, "אביב" הוא העונה שאחרי החורף ולפני הקיץ; בלשון המקרא, המילה "אביב" מציינת מצב של גרגרי תבואה:
כך גם במילה אֵב, שהיא מאותו שורש - השורש אבב:

בכמה פסוקים נזכר "חודש האביב", החודש שבו יצאו בני ישראל ממצרים:
אבל בשום מקום לא נזכר "אביב" כשם של עונה מעונות השנה; נראה שגם הביטוי " חודש האביב " משמעו "חודש ההבשלה" = החודש שבו התבואה מבשילה.

האם אפשר להסיק מכאן, שאבותינו לא הכירו בקיומה של עונת האביב?

לא בהכרח: ייתכן שהם פשוט כינו אותה בשם אחר - קציר.
 

פירושים נוספים

1. רד"ק בספר השורשים פירש אבב = עץ: "לראות בְּאִבֵּי הנחל - בעצי הנחל. וכן עודנו בְּאִבּוֹ לא יקטף - פירוש: שהגמא בעצו שעדיין אינו נקטף ייבש. ואין לתמוה שכנה הגמא בלשון עץ, ואף על פי שהוא ממין הדשא, כי כל דבר שיעלה בקנה יקרא בלשון עץ... וכן בדברי רבותינו ז"ל (חולין נח, א): "קישות שהתליעה באביה אסורה", כלומר: בעציה, שלא נקטפה עדיין. " אָבִיב קלוי באש " (ויקרא ב יד). "בחדש הָאָבִיב" (שמות יג ד). השבולת עם הקנה שלה תיקרא אביב על שם הקנה שהוא העץ. ו קרוב אני לומר שענין זה מענין אב המצטרף אל הבן, ש'אב' משרש אָבָה ואלו שרשם אָבַב, ענינם אחד. כי העץ כמו האב המוליד הענפים והפרי, ולפיכך יקרא גם הענף בן, "בן פורת יוסף" (בראשית מט, כב) "בנות צעדה עלי שור". ויש מפרשים "בְּאִבֵּי הנחל" הפרי, והדגש לחסרון נו"ן, ושרשו אנב בלשון ארמי "וְאִנְבֵּהּ שגיא" (דניאל ד ט). וכן בתרגום בחסרון נון, תרגום פרי: אִיבָּא." (ערכי לשון הקודש - אבב).
  • ובהערת שוליים שם: "אמר אליה המדקדק: נראה לי שאין בכל שרשי הספר הזה פירוש יותר זר מדרך ההיקש כזה. ומה שהביא ראיה מדברי רבותינו ז"ל " שהתליע באביה ", נראה לי כי אינה ראיה גמורה, כי בעל הערוך מפרש באיביה בקרקע שהיא מגדלת שם. וכן משמע פירוש רש"י בפרק כל הכלים (שבת קכה, ב) עיי"ש. ולפי פירושו יהיה פתרון " בחדש האביב " חדש העץ או הצמח, ולפי דעת כל המפרשים אינו אלא לשון בִּכּוּר. וכן תרגם אונקלוס " בירחא אביבא ", שהוא לשון בִּכּוּר. וכן יונתן תרגם " כְּבִכּוּרָה בתאנה בראשיתה" (הושע ט י) "כְּבִכּוּרָה בְתֵינָתָא [דִי] בַאֲוַל מְאַבְּבָא ". פירוש מבכרת."
2. המפרשים על איוב פירשו אב = לחלוחית (ראו עודנו באיבו לא ייקטף).

ראו גם:

ראו גם:

תגובות