שובה = חזרה, מנוחה, סטיה

קוד: שוב= בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אראל

אל:

השורש שוב משמש בלשון המקרא בכמה משמעויות שונות.

1. חזרה (זו המשמעות הנפוצה):

2. מנוחה ושלוה (מנחם בן סרוק ב"מחברת"):
3. סטיה מדרך הישר:
ומעניין שהנביא ירמיהו משתמש במשמעות 1 ובמשמעות 3 זו לצד זו:

הקשר בין המשמעויות

חזרה למקום הראוי, מנוחה במקום הנוכחי, וסטיה מהמקום הראוי - שלוש משמעויות שונות לגמרי. האם יש קשר ביניהן?

1. ייתכן שהמשמעות המקורית היא חזרה (משמעות 1). כשאדם חוזר לביתו הוא יכול לנוח ולהירגע (משמעות 2); ואדם שובב, שחוטא שוב ושוב (משמעות 3), גם חוזר מפשעיו שוב ושוב; כמו אדם שאומרים לו שהוא צריך להפסיק לעשן, והוא עונה "אני מפסיק לעשן 40 פעם ביום!".

2. וייתכן שהמשמעות המקורית היא מנוחה (משמעות 2). כדי שאדם יוכל לנוח הוא צריך לחזור למקומו טבעי (משמעות 1); ובמקרים רבים חטאו של האדם (משמעות 3) השובב נובע משלוה מוגזמת, המובילה לשאננות וגאוה:

או לשעמום ומעשי שטות:
"משובה... זו מנוחה שיש בא גנאי, זו שאננות של הבוטחים באדם, השמים בשר זרועם ומן ה' יסור ליבם... זו שלוות בוצעי בצע ועושי שקר, הסבורים שיכולים הם ללכת בשרירות ליבם, כי שלום יהיה להם, כי לא תבוא עליהם רעה... יהירותו של אדם ויהירותו של עם הן משובה" (אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 188).

ומעניין שבערבית השורש "רג'ע" משמעו חזר, ובעברית השורש "רגע" משמעו נח בשלוה! (J.L.Palach, Semantic Notes).

ריפוי משובה

משובה היא דבר שאפשר לרפא:
מהי המשמעות של ריפוי משובה?

1. לפי הפירוש שובה = חזרה, הכוונה לריפוי התכונה של חזרה שוב ושוב על אותם חטאים - גמילה מהתמכרות. ה' מבטיח לבני ישראל, שאם יחזרו בתשובה, הוא יגמול אותם וירפא את הנטיה הטבעית שלהם לחטוא שוב ושוב.

2. ולפי הפירוש שובה = שאננות, פירש אברהם אהוביה: "משישובו עד ה' אלהיהם ויאמרו אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב, היינו לא נסמוך עוד על עזרת הגויים, ויתוודו ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו, היינו לא נבטח עוד במעשה ידינו, או אז יירפאו ממשובתם, אז יאהבם נדבה" (אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 189);

השבת כעס

כמה פסוקים מדברים על השבת כעס, למשל:
1. לפי הפירוש שובה = חזרה, הכוונה שרגש הכעס חוזר לגודלו הטבעי - בכל אדם ישנה מידה של כעס, אך לפעמים הוא גדל וחורג ממקומו, ויש להשיב ולהחזיר אותו למקומו.

2. ולפי הפירוש שובה = מנוחה, הכוונה ברורה יותר - הכעס נח ונרגע.

לא אשיבנו

בדברי עמוס ישנן כמה נבואות פורענות על עמים שונים, הפותחים בנוסחה דומה, למשל:
1. לפי הפירוש שובה = חזרה, ייתכן שהפסוק נאמר בלשון תמיהה: "וכי על פשעים כה חמורים לא אשיב לו גמולו בראשו?!" (רש"י, מצודת דוד); וייתכן שהכוונה "לא אשיב אפי ממנו" (אשר וייזר), או "לא אשיב את הגזרה שגזרתי עליו" (גזניוס-בוהל, קויפמן), "לא אשיב את העונש" (מ' צ' סגל). ואולי הכוונה, שה' לא יחזיר את עם דמשק למעמדו הקודם, כי הוא פשע פשעים שאין עליהם כפרה.

2. לפי הפירוש שובה = מנוחה, הכוונה ברורה יותר - בגלל שלושה פשעי דמשק, ובמיוחד בגלל הפשע הרביעי - החמור יותר, ה' לא ייתן להם לשבת בשלוה בארצם, אלא יביא עליהם צרות שיזעזעו אותם: "הכינוי של אשיבנו בוודאי אינו חוזר אל שם, שלא נזכר לפני כן, אלא אל שם שנזכר, והוא דמשק... את עם דמשק לא אשיב... לא אניחנו, לא אתן לו מנוחה, אלא מלחמה" (אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 191).

שובי מלחמה

בנבואת מיכה נזכר הביטוי שובי מלחמה:
1. לפי הפירוש שובה = חזרה, הכוונה היא שראשי העם מתעללים בחיילים המשוחררים, באנשים המילואים החוזרים מהמלחמה - הם מנצלים את היעדרותם הממושכת כדי לגזול את בתיהם ולגרש את משפחותיהם (בערך כמו שעשו למשפחתו של רס"ן רועי קליין ז"ל).

2. ולפי הפירוש שובה = מנוחה, הכוונה היא שראשי העם מתייחסים לעניים כאל אויבים, כאשר למעשה הם בסך-הכל רוצים לנוח בביתם בשלוה ולא נלחמים באף אחד. וכך יש לפרש את הפסוק: ואת מוּל עמי - את עמי האומלל - לאויב יקומם - ראשי העם נוהגים בהם כבאויב; ממוּל שלמה - מאדם אומלל שאיבד את בגדו - אדר תפשיטון - אתם מפשיטים גם את עורו - מעוברים בטח שובי מלחמה - "הנמצאים בשובה ובמנוחה ולא במלחמה" (אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 196).

פירושים נוספים

יש שפירשו, שהמילה שובה מציינת גם ייאוש: "האדם עושה מעשה רע, "בצעו", והוא מקבל את העונש שלו - כעסו של הקב"ה, מכותיו ואולי אף הסתר פנים. בשלב הזה, אותו האדם בוחר בדרך של "אם כבר אז כבר": אם כבר אני פושע, ובוודאי אין לי חלק לעולם הבא, אז לפחות שיהיה לי עולם הזה. בנקודה הזו, מגיע האדם למצב שבו הוא הולך " שובב בדרך ליבו ", שהוא עושה מה שהוא רוצה, כי ממילא לא יעזור שום דבר... כאשר אדם משליך את יהבו על אחרים, אז ה" משובה " הזו, של ייאוש מוחלט מעצמו, אכן תיתן את אותותיה בו - והוא אכן יאבד את עצמו, לא תהיה לו משמעות וסיבה להמשיך ולחיות" (אורי יעקב בירן, "נקודת חיבור", על משלי א32).

תגובות