לבט = יגע ללא תועלת, או נכשל ונלכד, או פיתל ועיקם

קוד: לבט= בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אראל

אל:

בלשון ימינו, השורש לבט מציין דילמה פנימית, מצב שבו לא יודעים מה לעשות.

במקרא, השורש לבט מופיע בשלושה פסוקים, וכל הקורא את הפסוקים מתלבט (תרתי משמע) לגבי פירושו של השורש:

המפרשים פירשוהו ע"י השוואה למקורות מחוץ לתנ"ך:

1. יגיעה, מאמץ, טרחה: "ויש בספרי, בפרשה 'ויהי העם כמתאוננים', אמרו 'כמה נתלבטנו בדרך'" (רש"י על משלי י8, בשם ספרי על במדבר יא1). בני ישראל בספר הושע אינם מבינים ואינם מקיימים את התורה, ולכן יתייגעו בגלות; האויל בספר משלי מייגע את שפתיו, אומר הרבה ואינו עושה.

2.כישלון, טעות, טיפשות: "יהיה נכשל בזה" (הגאון מווילנה על משלי י8), "שעצתו נמהרה" (רלב"ג על משלי י8), "יימשך אל הטיפשות והתאוה" (רבנו יונה על משלי י8). בני ישראל בספר הושע נעשים טיפשיםו נכשלים בעבירות; האויל בספר משלי נכשל בתוכניותיו בגלל שפתיו הטיפשות המדברות יותר מדי.

3. שיבוש, אי-ידיעה מה לעשות (דומה למשמעות השורש בלשון ימינו): "ומלת ילבט, בלשון ישמעאל, כמשתבש, שלא ידע מה לעשות. וכמוהו ואויל שפתים ילבט" (אבן עזרא על הושע ד14). בני ישראל בספר הושע רואים את השרים חוטאים, ומתלבטים מהי הדרך הנכונה; האויל בספר משלי מדבר בלי סוף על הלבטים שלו, ואינו מסוגל לקבל החלטות.

4. פיתול, עיקום ("דעת מקרא" על משלי י8 / פרופ' מרדכי זר כבוד, והביא שם פירושים דומים בשם המאירי וטור-סיני): בני ישראל בספר הושע מפתלים את דרכם והולכים אל זונות; האויל מפתל את שפתיו כדי להביע בוז לרעהו.

לעיון נוסף ראו:


תגובות