בניגוד למה שכולם חושבים

קוד: ביאור:משלי יט15 בתנ"ך

סוג: תוכן1

מאת: אראל

אל: פירושים וסימנים משלי ב

משלי יט15: "עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה, וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב"

עצלה (בטלנות) גורמת לשיעמום וירידה בכושר הגופני, וכתוצאה מכך מפילה על העצל תרדמה;   ורמיה גורמת לאדם לאבד את כשרונו להתפרנס ביושר, וכך מרעיבה את נפשו.

עצות

הקשר בין הפסוק שלנו לפסוק הקודם, "ומה' אשה משכלת", מלמד, ש"לא יטיל האדם את עצמו בחיק העצלה מפני זריזות אשתו, כי גם הוא צריך להזדרז לעשות את שלו כאיש, והיא תעשה את שלה כאישה, וממנו וממנה יסתיים הדבר להצליח בכל ענייניו. שאם יסמוך על אשתו ויתרשל מצידו, מה שירוויח מצד אחד יפסיד מצד אחר, כי העצלות שלו תפיל תרדמה עליו, ו"קרעים תלביש נומה"... שהרי, אישה משכלת ניתנת לאיש כדי שתהיה עזר לו בכל משלח ידיו אשר יעשה, אך לא שיהיה יושב ובטל, כי הבטלה של איש מאבדת כל הצלחתה של האישה..." (רמ"ד וואלי).

דקויות

מה הקשר בין שני חלקי הפסוק?

1. ייתכן ששני חלקי הפסוק מתארים מצב שבו התוצאה לטווח ארוך הפוכה מהתוצאה לטווח קצר:

עצלה תפיל תרדמה = לפעמים, דווקא העצלה - הבטלה וחוסר המעש - גורמת לאדם לשקוע בתרדמה: כשאדם לא פועל ולא יוצר, אין לו מוטיבציה לקום מהמיטה, והדבר מחליש את הגוף ומשרה עייפות. במצב כזה, דווקא עשיה נמרצת - לא משנה באיזה תחום - עשויה להזרים באדם כוחות חדשים, לתת לו מוטיבציה ולעורר אותו מתרדמתו.

התוצאה לטווח ארוך הפוכה מהתוצאה לטווח קצר: עצלה ובטלה, בטווח הקצר, חוסכת אנרגיה, אבל בטווח הארוך היא גורמת לירידה בכושר הגופני ולשינה מרובה מדי.

ונפש רמיה תרעב = גם הרמאי חושב, שהרמאות שלו תעזור לו להיות עשיר יותר, אבל למעשה התוצאה היא הפוכה: נפש שמתרגלת לעשות מעשי רמיה לא תדע להתפרנס בעצמה ולבסוף תרעב.

2. וייתכן שהקשר הוא "שהעצלה והרמאות הן שוות לעניין זה, שמאבדות שתיהן כל נכסיו של אדם, ונשאר לבסוף על ידיהם ברעב ובעירום וחוסר כל..." (רמ"ד וואלי).

הקבלות

הפסוק שלנו מדבר על הנזק הגופני שגורמת מנוחה מוגזמת; פסוק אחר מדבר על הנזק הרוחני שהיא גורמת, משלי א32: "כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם, וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם" (פירוט).

הרב רונן חזיזה כתב על משלי א32, דברים המתאימים גם לפסוק שלנו: "'אני חייב חופש', 'כן, גם אני ממש חייב לצאת לאיזו חופשה', 'כן, פשוט לשכוח מהכל ולנוח'... היום יותר מתמיד אנשים עייפים, תשושים, והרצון לנוח ולצאת מאחריות וממחויבות הוא דבר מצוי מאד... זוהי טעות איומה ונוראה!! כי כשהנפש לא עושה ולא יוצרת ולא פועלת, הרי שהיא מתנוונת ונהיית עייפה ותשושה. כמו שרואים, שאחרי שינה ארוכה מדי, האדם נהיה יותר עייף, ואילו כשאדם עושה ופועל במרץ הרי שהעייפות בורחת... מנוחה מיותרת הורסת כל חלקה טובה... ומובילה את האדם גם לעבירות..." (חמש דקות תורה ביום, ד' סיון ה'תשס"ט).

תגובות