נעקש דרכיים יפול באחת

קוד: ביאור:משלי כח18 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי כח18: "הוֹלֵךְ תָּמִים יִוָּשֵׁעַ, וְנֶעְקַשׁ דְּרָכַיִם יִפּוֹל בְּאֶחָת"

הולך תמים, מתנהג בדרך מתונה ומאוזנת, ייוושע (יינצל) מטעויות;   אולם הנעקש, מתנהג בדרך עקומה בשתי דרכיים קיצוניות, ייפול באחת משתי הדרכים הקיצוניות.

/ הולך תמים עם ה', ה' יושיע אותו מכל צרה;   אולם הנעקש, מעקם את דרכיו (רגליו) מלפני ה', ייפול באופן פתאומי, בבת אחת.

דקויות

דְּרָכַיִם = שתי דרכים. המילה מנוקדת בניקוד של צורת הזוגי, ויש לקרוא אותה דרכיים, כמו: שעתיים = שתי שעות, רגליים = שתי רגלים, וכן: ידיים, אוזניים, עיניים, משקפיים.  מה הן שתי הדרכים הללו?

1. רוב המפרשים לא התייחסו לצורת הזוגי, ופירשו ש"נעקש דרכיים" הוא כל אדם שהולך בדרכים עיקשות (= עקומות וקשוחות). לפי זה פירוש הפסוק הוא: "מי שהולך בדרך תמימה (= שלמה, ללא פגם), בהתאם למצוה ב דברים יח13: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" (פירוט), גם אם יבואו עליו צרות רבות, ה' יושיע אותו מכולן;   אך מי שהולך בדרך עקומה - אם תבוא עליו צרה אחת - ייפול בה ולא יקום". לפי פירוש זה הפסוק דומה ל משלי כד16: "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם, וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה", וגם לפסוק המקביל בפרק י,  משלי י9: "הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶטַח, ומְעַקֵּש דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ" (פירוט).

2. ויש שפירש, ש"נעקש דרכיים" הוא מי שחטא פעמיים באותה עבירה - "שעבר עבירה ושנה בה, יפול באחת - בפעם אחת, כי נעשית לו כהיתר " (הגאון מווילנה על-פי תלמוד בבלי, יומא פו:): מי שחוטא פעם אחת, עדיין יכול להתחרט ולחזור למוטב; אבל מי שחוטא פעמיים, כבר מתחיל לפתח הרגל שלילי וליפול אל תוך בור ההתמכרות, ויהיה לו הרבה יותר קשה לצאת משם (ראו גם אזהרות מפני התמכרויות בספר משלי).

- אולם, המילה דרך אינה מציינת מעשה יחיד אלא אורח-חיים שלם, ולכן לא מסתבר שהמילה דרכיים מציינת שני מעשים.

3. ויש שפירש, ש"דרכיים" הן שתי הדרכים הקיצוניות שיש בכל מידה ומידה, "למשל בדרכי המידות: דרך הגאוה והענוה, הנדיבות והכילות [קמצנות], הגבורה והמורך [פחדנות]; וצריך להתנהג בכל דרך על-פי החכמה, למשל להיות ענו נגד הצדיקים ולהתגאות נגד הרשעים, וכן כולם; ושני הדרכים האלה נקרא דרכיים שהוא שם הזוגי, כי הם זוגות, זה לעומת זה; וצריך לילך בכל דרך בתמימות ואז ייוושע; אבל הנעקש דרכיים, שבכל דרך משני הדרכים הזוגיים הוא נעקש, למשל ענו נגד רשעים מתגאה נגד צדיקים, נדיב לדבר עבירה כילי לדבר מצוה, אז יפול באחת, רוצה לומר, בכל אחת משתי הדרכים יפול במוקש..." (מלבי"ם).

מלבי"ם ממשיך ומסביר את שני הפסוקים הבאים כדוגמה לעיקרון זה, ממידת החריצות והמידה ההפוכה - מידת העצלות:

פסוק 19: "עובד אדמתו ישבע לחם, ומרדף ריקים ישבע ריש"

מרדף ריקים = אדם שרודף אחרי מעשים חסרי-ערך במקום לעבוד.

בזמן שצריך לעבוד את האדמה, הדרך ה'תמימה' היא דרך החריצות, כי רק מי ש עובד את אדמתו יזכה לשבוע לחם (כאמור למעלה "הולך תמים יוושע").

מי שהולך בזמן זה בדרך העצלות, ובמקום לעבוד הוא מרדף ריקים, ייכשל ("ייפול באחת") ו ישבע רק ריש ועוני.

פסוק 20: "איש אמונות רב ברכות, ואץ להעשיר לא ינקה"

לאחר שאדם עבד את אדמתו כנדרש, הוא צריך רק להאמין בה' שיברך את היבולים, ולא לעשות מעשה מעבר לכך. בזמן זה הדרך ה'תמימה' היא דרך העצלות. כי איש שמאמין בה' יזכה ל הרבה ברכות ("הולך תמים ייוושע").

מי שהולך בזמן זה בדרך החריצות, ובמקום להאמין הוא אץ להעשיר בעזרת מעשים לא-כשרים (רמאות, מלאכה בשבת וכו'), ייכשל ("ייפול באחת") ו לא יינקה מעונש.

4. ואפשר לפרש, בדומה לפירוש הקודם: "נעקש דרכיים" הוא מי שמעקם את התנהגותו ודרכיו אל אחד משני הקצוות, ואינו משתדל ללכת בדרך האמצע ולשמור על איזון; והוא "ייפול באחת" - ייפול באחד משני הקצוות - הקיצוניות תפיל אותו. פירוש זה מתאים לפסוקים אחרים שמדברים על חשיבות האיזון ו שביל הזהב.

תגובות