קוד: ביאור:שמואל ב יג39 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
שמואֶל ב יג39: "וַתְּכַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ לָצֵאת אֶל אַבְשָׁלוֹם, כִּי נִחַם עַל אַמְנוֹן כִּי מֵת
"
1. הפירוש המקובל הוא שדוד מאד התגעגע אל אבשלום:
ותכל דוד
= כלתה נפשו של דוד, הוא השתוקק ורצה לצאת ולפגוש אותו, כי הוא כבר ניחם ונרגע מהאבל על מותו של אמנון.
אבל הפירוש הזה יוצר כמה בעיות בהבנה של הפרק הבא - שמואל ב יד:
2. לכן נראה לי, כפירוש מלבי"ם, שפירוש המילה "ותכל" הוא "מנעה", כמו בדברי דוד לאביגיל (שמואל א כה33): "וּבָרוּךְ טַעְמֵךְ וּבְרוּכָה אָתְּ, אֲשֶׁר
כְּלִתִנִי הַיּוֹם הַזֶּה מִבּוֹא בְדָמִים וְהֹשֵׁעַ יָדִי לִי
" = מנעת אותי מלבוא בדמים ולהרוג את נבל.
דוד לא סלח לאבשלום: הוא רצה לצאת לגשור כדי לתפוס את אבשלום ולהרוג
אותו; אבל אישה אחת מנעה מדוד לצאת אל אבשלום - כי הצליחה לגרום לו
להינחם ולהירגע מהאבל על מותו של אמנון. פרק יד מסביר איך בדיוק קרה הדבר
- איך בדיוק הצליחה האישה החכמה מתקוע למנוע מדוד להרוג את
אבשלום; ראו
פרשת האישה התקועית.
שתי נשים חכמות מנעו מדוד לשפוך דמים: אביגיל מנעה ממנו להרוג את נבל - "אשר
כלתני היום הזה מבוא בדמים
", והאישה התקועית החכמה מנעה מדוד להרוג את אבשלום - "ותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום
".
ראו גם:
השקפות העולם השונות של דוד ויואב.