שמואל א כה

1 וימת שמואל ויקבצו כל-ישראל ויספדו-לו ויקברהו בביתו ברמה ויקם דוד וירד אל-מדבר פארן.

2 ואיש במעון ומעשהו בכרמל והאיש גדול מאד ולו צאן שלשת-אלפים ואלף עזים ויהי בגזז את-צאנו בכרמל. 3 ושם האיש נבל ושם אשתו אבגיל והאשה טובת-שכל ויפת תאר והאיש קשה ורע מעללים והוא כלבו. 4 וישמע דוד במדבר כי-גזז נבל את-צאנו. 5 וישלח דוד עשרה נערים ויאמר דוד לנערים עלו כרמלה ובאתם אל-נבל ושאלתם-לו בשמי לשלום. 6 ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר-לך שלום. 7 ועתה שמעתי כי גזזים לך עתה הרעים אשר-לך היו עמנו לא הכלמנום ולא-נפקד להם מאומה כל-ימי היותם בכרמל. 8 שאל את-נעריך ויגידו לך וימצאו הנערים חן בעיניך כי-על-יום טוב בנו תנה-נא את אשר תמצא ידך לעבדיך ולבנך לדוד. 9 ויבאו נערי דוד וידברו אל-נבל ככל-הדברים האלה בשם דוד וינוחו. 10 ויען נבל את-עבדי דוד ויאמר מי דוד ומי בן-ישי היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדניו. 11 ולקחתי את-לחמי ואת-מימי ואת טבחתי אשר טבחתי לגזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה. 12 ויהפכו נערי-דוד לדרכם וישבו ויבאו ויגדו לו ככל הדברים האלה. 13 ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש את-חרבו ויחגרו איש את-חרבו ויחגר גם-דוד את-חרבו ויעלו אחרי דוד כארבע מאות איש ומאתים ישבו על-הכלים. 14 ולאביגיל אשת נבל הגיד נער-אחד מהנערים לאמר הנה שלח דוד מלאכים מהמדבר לברך את-אדנינו ויעט בהם. 15 והאנשים טבים לנו מאד ולא הכלמנו ולא-פקדנו מאומה כל-ימי התהלכנו אתם בהיותנו בשדה. 16 חומה היו עלינו גם-לילה גם-יומם כל-ימי היותנו עמם רעים הצאן. 17 ועתה דעי וראי מה-תעשי כי-כלתה הרעה אל-אדנינו ועל כל-ביתו והוא בן-בליעל מדבר אליו. 18 ותמהר אבוגיל ותקח מאתים לחם ושנים נבלי-יין וחמש צאן עשוות וחמש סאים קלי ומאה צמקים ומאתים דבלים ותשם על-החמרים. 19 ותאמר לנעריה עברו לפני הנני אחריכם באה ולאישה נבל לא הגידה. 20 והיה היא רכבת על-החמור וירדת בסתר ההר והנה דוד ואנשיו ירדים לקראתה ותפגש אתם. 21 ודוד אמר אך לשקר שמרתי את-כל-אשר לזה במדבר ולא-נפקד מכל-אשר-לו מאומה וישב-לי רעה תחת טובה. 22 כה-יעשה אלהים לאיבי דוד וכה יסיף אם-אשאיר מכל-אשר-לו עד-הבקר משתין בקיר. 23 ותרא אביגיל את-דוד ותמהר ותרד מעל החמור ותפל לאפי דוד על-פניה ותשתחו ארץ. 24 ותפל על-רגליו ותאמר בי-אני אדני העון ותדבר-נא אמתך באזניך ושמע את דברי אמתך. 25 אל-נא ישים אדני את-לבו אל-איש הבליעל הזה על-נבל כי כשמו כן-הוא נבל שמו ונבלה עמו ואני אמתך לא ראיתי את-נערי אדני אשר שלחת. 26 ועתה אדני חי-יהוה וחי-נפשך אשר מנעך יהוה מבוא בדמים והושע ידך לך ועתה יהיו כנבל איביך והמבקשים אל-אדני רעה. 27 ועתה הברכה הזאת אשר-הביא שפחתך לאדני ונתנה לנערים המתהלכים ברגלי אדני. 28 שא נא לפשע אמתך כי עשה-יעשה יהוה לאדני בית נאמן כי-מלחמות יהוה אדני נלחם ורעה לא-תמצא בך מימיך. 29 ויקם אדם לרדפך ולבקש את-נפשך והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את יהוה אלהיך ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע. 30 והיה כי-יעשה יהוה לאדני ככל אשר-דבר את-הטובה עליך וצוך לנגיד על-ישראל. 31 ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדני ולשפך-דם חנם ולהושיע אדני לו והיטב יהוה לאדני וזכרת את-אמתך.

32 ויאמר דוד לאביגל ברוך יהוה אלהי ישראל אשר שלחך היום הזה לקראתי. 33 וברוך טעמך וברוכה את אשר כלתני היום הזה מבוא בדמים והשע ידי לי. 34 ואולם חי-יהוה אלהי ישראל אשר מנעני מהרע אתך כי לולי מהרת ותבאתי לקראתי כי אם-נותר לנבל עד-אור הבקר משתין בקיר. 35 ויקח דוד מידה את אשר-הביאה לו ולה אמר עלי לשלום לביתך ראי שמעתי בקולך ואשא פניך. 36 ותבא אביגיל אל-נבל והנה-לו משתה בביתו כמשתה המלך ולב נבל טוב עליו והוא שכר עד-מאד ולא-הגידה לו דבר קטן וגדול עד-אור הבקר. 37 ויהי בבקר בצאת היין מנבל ותגד-לו אשתו את-הדברים האלה וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן. 38 ויהי כעשרת הימים ויגף יהוה את-נבל וימת. 39 וישמע דוד כי מת נבל ויאמר ברוך יהוה אשר רב את-ריב חרפתי מיד נבל ואת-עבדו חשך מרעה ואת רעת נבל השיב יהוה בראשו וישלח דוד וידבר באביגיל לקחתה לו לאשה. 40 ויבאו עבדי דוד אל-אביגיל הכרמלה וידברו אליה לאמר דוד שלחנו אליך לקחתך לו לאשה. 41 ותקם ותשתחו אפים ארצה ותאמר הנה אמתך לשפחה לרחץ רגלי עבדי אדני. 42 ותמהר ותקם אביגיל ותרכב על-החמור וחמש נערתיה ההלכות לרגלה ותלך אחרי מלאכי דוד ותהי-לו לאשה. 43 ואת-אחינעם לקח דוד מיזרעאל ותהיין גם-שתיהן לו לנשים.

44 ושאול נתן את-מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן-ליש אשר מגלים.