נחלת הכהנים והלויים בתורה

קוד: ביאור:דברים יח2 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

דברים יח1: " לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, כָּל שֵׁבֶט לֵוִי, חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל; אִשֵּׁי ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן ".

דברים יח2: " וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו, ה' הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ ".

לפי התורה, אסור ללויים לקבל חלק ונחלה עִם ישראל.

לפי הרמב"ם, שתיים מתוך 365 מצוות לא-תעשה מוקדשות לאיסור זה: " כל שבט לוי, מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען, וכן הן מוזהרין שלא ייטלו חלק בביזה, בשעה שכובשין את הערים -- שנאמר (דברים יח,א) "לא יהיה לכוהנים הלויים כל שבט לוי, חלק ונחלה--עם ישראל", "חלק" בביזה ו"נחלה" בארץ;   וכן הוא אומר (במדבר יח,כ) "בארצם לא תנחל",  ו"חלק לא יהיה לך בתוכם" בביזה.    ובן לוי או כוהן שנטל חלק בביזה, לוקה; ואם נטל נחלה בארץ, מעבירין אותה ממנו " (רמב"ם הלכות שמיטה ויובל יג י) .

מצד שני, נאמר שללויים יש נחלה:

א. " אִשֵּׁי ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן... ה' הוּא נַחֲלָתוֹ ": בני לוי הכהנים אוכלים חלקים מהקרבנות שבני ישראל מקריבים לה' במקדש; 

ב.  במדבר יח21: " וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה , חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד " ( פירוט): בני לוי שאינם כהנים , אבל עובדים במקדש (כשוערים או משוררים או עוזרים לכהנים), מקבלים מעשר מכל התבואה של בני ישראל;

ג. מעבר לזה, ללויים גם יש נחלה בקרקע - ערים שבני ישראל נצטוו להקדיש להם, במדבר לה2: " צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת , וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם "

אם כך, מה ההבדל העקרוני בין נחלת הלויים לבין נחלת שאר בני ישראל?

1. הבדל בכמות : כל אדם מישראל קיבל נחלה גדולה שמספיקה גם למגורים וגם לפרנסה, אולם בני לוי קיבלו רק ערים קטנות, המספיקות למגורים בלבד.

2. הבדל בזמן : בני לוי מקבלים את נחלתם רק אחרי שכל שאר בני ישראל מקבלים את נחלתם. כך אכן היה בימי יהושע בן-נון. קודם-כל חולקה הארץ לכל שבטי ישראל: ראשונים קיבלו ראובן גד וחצי מנשה במזרח, אחר-כך יהודה ויוסף במערב, ואז פנה יהושע לשבעת השבטים שהתעצלו וזירז אותם לחלק את הארץ ביניהם, יהושע יח7: " כִּי אֵין חֵלֶק לַלְוִיִּם בְּקִרְבְּכֶם, כִּי כְהֻנַּת ה' נַחֲלָתוֹ;    וְגָד וּרְאוּבֵן וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה לָקְחוּ נַחֲלָתָם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' ".    רק לאחר שהחלוקה הסתיימה, באו הלויים וביקשו מיהושע שייתן להם ערים, יהושע כא3: " וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם מִנַּחֲלָתָם אֶל פִּי ה' אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן ".

3. אולם, לדעתי ההבדל עקרוני הוא הבדל בכוח . נחלת הלויים מכל הסוגים, כולל חלקי הקרבן, המעשרות והערים, תלויה ברצונם של בני-ישראל. הלויים צריכים לבוא ולבקש אותה מבני-ישראל ולקוות שבני ישראל יסכימו לתת להם. ולכן, בכל התורה הלויים נזכרים יחד עם שאר החלשים והנזקקים, למשל דברים יד29: " וּבָא הַלֵּוִי, כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ ".

בניגוד למצרים, שבה הכהנים היו גם בעלי הקרקעות ( בראשית מז22-26; ראו איך הפכה מצרים לבית עבדים), התורה מחייבת הפרדה בין הסמכות הרוחנית לבין הכוח הכלכלי: הכהנים הלויים הם בעלי הסמכות הרוחנית, ולכן הם חייבים להיות עניים, בלי נחלה, התלויים לפרנסתם ברצונם הטוב של בני-ישראל.

מקורות ופירושים נוספים

הכהנים והלויים - מבנה הקטע.

איך הפכה מצרים לבית עבדים.

מאיפה היה לחנמאל שדה?.

לכהנים הלוים כל-שבט לוי.

חלוקת קרקעות ליוצאי צבא.

מקראות גדולות:

אונקלוס:

ירושלמי (יונתן): לָא יְהֵי לְכַהֲנַיָא דְּמִן שֵׁבֶט לֵוִי חוּלַק וְאַחְסָנָא עִם אָחוֹי קוּרְבָּנַיָא דַיְיָ וּבְאַחֲסַנְתְּהוֹן יֵיכְלוּן:

ירושלמי (קטעים):

""כל שבט לוי" - בין תמימין בין בעלי מומין "חלק" - בביזה "ונחלה" - בארץ "אשי ה'" - קדשי המקדש (ס"א קדשי הקדשים) "ונחלתו" - אלו קדשי הגבול תרומות ומעשרות אבל " ( רש"י)

""אשי ה'" - קדשי המקדש נחלתו אלו קדשי הגבול תרומות ומעשרות אבל נחלה גמורה לא יהיה לו בקרב אחיו ובספרי דרשו ונחלה לא יהיו לו זו נחלת שאר בקרב אחיו זו נחלת שבעה ואיני יודע מה הוא ונראה לי שארץ כנען שמעבר הירדן ואילך נקראת ארץ חמשה עממין ושל סיחון ועוג שני עממין אמורי וכנעני ונחלת שאר לרבות קיני וקנזי וקדמוני שוב נמצא בדברי רבי קלונימוס הכי גרסינן בספרי ( שופטים קסד) ונחלה לא יהיה לו אלו נחלת חמשה בקרב אחיו אלו נחלת שבעה נחלת חמשה שבטים ונחלת שבעה שבטים ומתוך שמשה ויהושע לא חלקו נחלה אלא לחמשה שבטים בלבד שכן משה הנחיל לראובן וגד ולחצי שבט מנשה ויהושע הנחיל ליהודה ואפרים ולחצי שבט מנשה ושבעה אחרים נטלו מאיליהן אחרי מות יהושע מתוך כך הזכיר חמשה לבד ושבעה לבד כל זה לשון רש"י וכבר פירשתי העיקר בפרשת קדש לי ( שמות יג ה) כי נחלת חמשה עממין הנזכרים בפסוק כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחתי והאמורי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבותיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש והם עיקר נחלת ישראל שהיתה ארצם זבת חלב ודבש אבל השנים הנשארים והם הפרזי והגרגשי אין ארצם זבת חלב ודבש ואינה חייבת בבכורים ולכך הזכיר בלויים שלא יטלו חלק עם ישראל בעיקר נחלתם בארץ הטובה שהיא נחלת החמשה וגם לא בנחלת השבעה שהם השנים הנשארים אף על פי שאין ארצם טובה ואינה חשובה בעיני ישראל כל כך ודבר ברור הוא בראיות שכתבתי שם

" ( רמב"ן)

"

מ .

לא יהיה לכהנים הלוים, כל שבט לוי, חלק ונחלה. מכלל שנאמר (דברים יח) ושרת בשם ה' א-להיו, אין לי אלא [כהנים, לוים מנין?], אין לי אלא תמימים, בעלי מומים מנין? תלמוד לומר כל שבט לוי !

חלק. זו ביזה.

ונחלה. זו נחלת הארץ.

אשי ה'. אלו קדשי מקדש. קדשי הגבול מנין? תלמוד לומר ונחלתו יאכלון.

" ( ספרי)

אונקלוס:

ירושלמי (יונתן): וְאַחֲסָנַת חֲקַל וּכְרַם לָא תְהֵי לֵיהּ בֵּינֵי אָחוֹי עֶשְרִין וְאַרְבַּע מוֹהֲבוּתָא דִכְהוּנְתָּא דִיהַב לֵיהּ יְיָ הִינוּן אַחְסַנְתֵּיהּ הֵיכְמָא דְמַלִּיל לֵיהּ:

ירושלמי (קטעים):

" "נַחֲלָה " - גמורה לא יהיה לו בקרב אחיו. ובספרי דרשו "וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ "  זו נחלת שאר "בְּקֶרֶב אֶחָיו "  - זו נחלת חמשה. ואיני יודע מה היא ונ"ל שארץ כנען שמעבר הירדן ואילך נקראת ארץ ה' עממין ושל סיחון ועוג ב' עממין אמורי וכנעני ונחלת שאר לרבות קני וקניזי וקדמוני וכן דורש בפרשת מתנות שנאמרו לאהרן על כן לא היה ללוי וגו' להזהיר על קני וקנזי וקדמוני שוב נמצא בדברי רבי קלונימוס הכי גרסינן בספרי ונחלה לא יהיה לו אלו נחלת חמשה בקרב אחיו אלו נחלת שבעה נחלת חמשה שבטים ונחלת שבעה שבטים ומתוך שמשה ויהושע לא חלקו נחלה אלא לחמשה שבטים בלבד שכן משה הנחיל לראובן וגד וחצי שבט מנשה ויהושע הנחיל ליהודה ואפרים ולחצי שבט מנשה ושבעה האחרים נטלו מאליהן אחרי מות יהושע מתוך כך הזכיר חמשה לבד ושבעה לבד: "כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ " - ( במדבר יח) בארצם לא תנחל וגו' אני חלקך: " ( רש"י)

"

מא .

ונחלה. זו נחלת שלשה (עמים).

לא יהיה לו בקרב אחיו. זו נחלת חמשה [נ"א שבעה].

ה' הוא נחלתו, כאשר דבר לו. להגיד מה גרם.

" ( ספרי)

תגובות