קוד: ביאור:ויקרא כה4 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
ויקרא כה4: "- וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת - שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ, שַׁבָּת לה'; שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר -
"
- ו
בשנה השביעית (אחרי שש שנות עבודה)
יהיה לארץ
שבת שבתון (שביתה כפולה),
שבת שבה הארץ מתנהגת רק לפי חוקי
ה' ללא התערבות אדם: אסור לך
לזרוע את
שדך, ואסור לך
לזמור (לגזום באופן המעודד צמיחה חדשה) את
כרמך -
שנת השבת מתחילה בתחילת השנה החקלאית, בסתיו (ראו
ביאור ויקרא כה ג, הגדרת שנה).
הביטוי
שבת שבתון נזכר כבר בקשר ליום השבת,
שמות לא15: "שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לה'
", וכן
שמות לה2,
ויקרא כג3, ובקשר ליום הכיפורים,
ויקרא טז31: "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם
", וכן
ויקרא כג32. והמפרשים פירשו שהוא מבטא שביתה כפולה:
לכך כפלו הכתוב, לומר שאסור בכל מלאכה, אפילו אוכל נפש" (רש"י על שמות לא15).
יש אומרים: שביתה לנפש ולגוף. ואחרים אמרו: שביתת השביתה, שאין למעלה ממנה." (אבן עזרא על ויקרא טז31).
וכפל השביתה, לפי שכל אדם יש לו המייה ותנועה חיצונית ופנימית. החיצונית ע"י כלי המעשה בכל מלאכה, והפנימית באה מן החלב והדם ההומים אחר בקשת התאוות... וביום קדוש זה [יום כיפור] הוא נח משתיהם, כי אין גם אכילה ושתיה; על-כן נקרא שבת שבתון." (כלי יקר על ויקרא טז31).
שבת - נאמר על עיקר היום, ושבתון - נאמר על התוספת" [הזמן שמוסיפים לפני כניסת השבת ואחרי יציאתה] (רבנו בחיי על דברים לב10).
לפי זה יש לפרש גם בעניין שבת הארץ:
שבת שבתון יהיה לארץ - גם מכל מכשירי עבודת האדמה, כגון: זהמת הנטיעות, ומשיחת ונקיבת הפגים, וזולתם שהזכירו ז"ל." (ספורנו).
איסורי המלאכה כתובים בסגנון "כלל ופרט וכלל": בתחילת הפסוק נאמר בדרך כלל שבת שבתון יהיה לארץ; אחר-כך נזכרו בפרט ארבע מלאכות - זריעה וזמירה, ובפסוק הבא קצירה ובצירה; ובסוף הפסוק הבא שוב נאמר בדרך כלל שנת שבתון יהיה לארץ. לפי כללי הדרשות של חז"ל, מבנה של "כלל ופרט וכלל" מלמד, שהפרטים שבין הכללים הם דוגמאות שיש להוסיף עליהן כל מה שהוא "כעין הפרט". מכאן למדו ב ספרא, ש:
לחריש ולעידור, לניכוש ולכסוח ולבקוע מנין? תלמוד לומר 'שדך לא' ו'כרמך לא'-- כל מלאכה שבשדך ושבכרמך". "
אין מזבלין ואין מפרקים ואין מעשנים בעלים ואין מאבקים... אין מקרסמים ואין מזרדין ואין מפסגין באילנות".
לחפור בורות שיחין ומערות, ולתקן את המקואות", "
יקשקש תחת הזיתים, ימלא את הנקעים שתחת הזיתים, יעשה עגיות בין אילן לחבירו".
ויתר פרטי המלאכות האסורות מבוארים ב משנה מסכת שביעית.
לחקלאים אסור לעבוד בשביעית, אבל אין זה אומר שהכלכלה מושבתת - ישנם מגזרים הממשיכים לעבוד כרגיל:
למרות זאת, השבתת החקלאות היתה כרוכה בנזק כלכלי משמעותי לכל שכבות העם: השבתת האדמה מורידה את היצור של העם בשביעית. יחסית לעמים מסביב, בני ישראל יהיו עניים ויצטרכו לשלם לשכניהם עבור האוכל, כשם שאברהם ובני יעקב ירדו מצרימה. אלוהים הבטיח ברכה לשנה השישית, אבל הבטחה זו היתה כפופה "אֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (ויקרא כה יח), ואין ספק שלא כל העם שמרו את חוקי ה'.
מעבר לכך, בני ישראל התחיבו לתת מעשר לכוהנים וללויים, ומס למלך. בשנת השבתון לא היה יבול לתת מעשר מפרי האדמה אלא רק מהחי. העליה לרגל לירושלים היתה קטנה יותר. הכהנים והלויים, שחיו על חשבון העם, היו חייבים לחסוך ולהצטמצם.
הקושי הכלכלי גרם ליהודים רבים לעזוב את ארץ ישראל, ולכן היה צריך לגזור לנהוג שמיטה גם בסוריה, "סוריה, אף על פי שאין שביעית נוהגת בה מן התורה, גזרו עליה שתהיה אסורה בעבודה בשביעית כארץ ישראל: כדי שלא יניחו ארץ ישראל, וילכו וישתקעו שם
"
(משנה תורה - ספר זרעים - הלכות שמיטה ויובל פרק ד, כד).
למרות זאת, להשבתת האדמה עשויות להיות גם כמה תועלות: