משטר היובל [קטעים]

מאת: שבתי בן דב

קטעים מתוך מאמר של שבתי בן דב, שהתפרסם בספר גאולת ישראל במשבר המדינה בשנת ה'תש"ך, והתפרסם שוב בכרך ב' של כתביו אשר יצאו לאור‬ ע"י יהודה עציון, תחת השם‬ ‫ סולם למלכות ישראל היעודה ‬, עמ' 314-335.

‫והנה, בדומה מאוד למציאות העולמית שאנו שרויים בה כיום, המביאה את האדם‬ ‫לידי תעייה מוסרית מטורפת בין שתי השיטות המשבריות שראינו – גם עצם‬ ‫תחילתה של תרבותנו העברית היתה בפרישתו של עמנו מאותן שתי התרבויות‬ ‫היריבות השליטות בעולם:
כדי למצוא לו בין שבילי האבדן הללו‬ ‫את דרכו המקורית לחייֿ-עולם.‬
והרע שבשתי השיטות גם יחד נובע‬ ‫מן האקזיסטנציאליות ‬הוֶגטטיבית העיוורת, הנמשכת מן החיים הבהמיים לתוך‬ ‫התרבות האנושית, ואשר על גלי תהפוכותיה הדיאלקטיות נישאות שתי השיטות‬ ‫האלו באופן סביל.‬

‫ביסוד התרבות העברית, לעומת זאת, מונח הצעד המהפכני שצעד עם ישראל‬ ‫– ראשון ויחיד מאז ועד עתה – בהצליחו להתעלות מן האקזיסטנציאליות‬ ‫הבהמית, הגויית-האלילית, ולהשליט על עצמו תכלית נצחית של חיי-עולם בתורת‬ ‫מוסר-הקדוּשה שמסיני; ומבסיס הפרישה הזאת עלתה לו, לעומת שתי שיטות-‫המוצא האומללות, שהן למעשה היחידות הידועות בקרב הגויים, הפרישה הנוספת‬ ‫אל דרך שלישית של אחדות ללא עבדות וחירות ללא פיצול, שבה יוכל לקיים את‬ ‫נצחיותו – היא היא הדרך של שנת היובל.‬

‫אכן, מנקודת-הראות הגויית שהתחלנו לסגל לעצמנו בדורות האחרונים, דרך‬ ‫שלישית זו נסתרת לכאורה מתוכה, והיא נקראת ״אוטופיסטית״׃

אך נקודת-ראות זו מתעלמת מן השוני‬ ‫המהותי שראינו, אשר עליו נבנית היהדות, וממש מתבקש הדבר להסב עליה את‬ ‫נאום הנביא לאמור׃ ״ ואמרו בית ישראל׃ לא יתכן דרך ה׳. הדרכי לא יתכנו‬‫ַ ‫בית ישראל? הלא דרכיכם לא יתכן! ״. היהדות איננה בנויה על הצירוף‬ ‫האקזיסטנציאלי-הוגטטיבי של אינדיבידואים, אלא היא ממלאה קודם-כול את לב‬ ‫נושאיה בחוויית האחווה והשיתוף שבּקודש השאיפה הנצחית – האחווה היחידה‬ ‫שאיננה סתמית ויש בה ממש – ומי שלבו מלא לו כך, החירות היא לו חירות של‬ קודש ואהבה, ועבדות היא לו אם מנסים לכפות עליו את ההפך מזה.

משמילאה‬ ‫היהדות את נושאיה כך – שוב היא לא היתה זקוקה למשטר כלכלי שיהיה ״צודק״‬ ‫באופן מופשט, או שיהיה בו כדי לפתור קשיים חברתיים כפי שהתעוררו ברגע‬ ‫מסוים, או שיוכל לשמש לה כיסוד למוסרהּ – אלא רק נחוץ היה לה להתוות‬ ‫משטר כלכלי שיהא בו כדי לקיים בדיעבד – ולא לפורר – את היסוד המוסרי‬ ‫אשר יצרה; ולצורך זה, ומתוך המסיבות האלו, סטתה תורתנו מן התועבות של‬ ‫מצרים וארםֿנהריים גם יחד, והתוותה לנו את משטר היובל.‬

‫מן הבסיס הזה שעליו הוּתווה לנו משטר היובל – העיקרון ״מכל אחד לפי‬ ‫יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו״ הוא דבר המובן מאליו.‬ ‫זהו עיקרון הנובע באופן אורגני מן החוויה שבה מתמזג הפרט כמעט עד תום‬ ‫באחוות השאיפה המאוחדת, ומשהצליחה חברה מסוימת להגיע לידי דבקותֿאמת‬
‫בעיקרון הזה – שוב אין ביחסיה הכלכליים הפנימיים דבר שיהא בו כדי להטות את‬ ‫פרטיה במשהו משאיפותיה, אלא אדרבה, אף מתוך יחסיה הכלכליים חוזרת ועולה‬ ‫רוח האחווה, המגבירה עוד את אחוות השאיפה, עד שכל ההוויה החברתית,‬ ‫הנפשית-התכליתית והחומרית הנתונה, מתמזגת לשלמות הרמונית אחת; וזהו‬ ‫העיקרון ששרר באמת גם בימינו בציונות, בימי התלהבותה הכּנה, ואחר-כך‬ ‫במחתרת הלוחמת, והוא העיקרון שעל-פיו אספו אבותינו את המן במדבר ושעל-‫פיו נכבשה וחולקה הארץ בימי משה ויהושע בן-נון.‬

‫ואת העיקרון המבורך הזה, אשר אבותינו נעשו מסוגלים למלא אחריו מתוך‬ ‫להט האחווה שהתפתחה אצלם בהנהגת משה מיציאת מצרים ומנדודי המדבר בדרך‬ ‫אל הארץ המובטחת, ביקשה תורתנו לקיים בקרבנו גם לעתיד, כאשר המסיבות‬ ‫המדברי‪ות המיוחדות שוב לא תהיינה, ולא תוכלנה עוד לטפחו מלמטה, והעם‬ ‫יסתדר בחייֿהקבע התקינים והאיןֿסופיים, איש תחת גפנו ותחת תאנתו.

מטרה זו‬ ‫היתה, כמובן, חלק ממעגל הקסמים הזה, שמצד אחד היא היתה בעצמה רק אמצעי להבטחת ההתמדה של תכליתנו הלאומית ומוּסרנו הלאומי המיוחד, בעוד שממילא ‫היא היתה צריכה להיעשות עלֿידי כך לאחד הערכים החשובים באותו המוסר שאת‬ ‫התמדתו היא היתה צריכה להבטיח, ובעוד ששוב, מצדה, היא לא היתה יכולה ‫להתקיים בלי שתתמיד התכלית הלאומית אשר תצדיק את מוסר האחווה; ובהתאם‬
‫לכך באה תורתנו להתוות את הטכניקה של הגשמת המטרה הזאת.‬

‫ניתן לנו, ראשית, כל בניין התורה הישראלית, שהבדילנו מכל העמים ונסך תוכן‬ ‫ָבייחודנו, ואשר את עתר מצוות מוסרֿהאחווהֿהישראלית הכלולות בו נצטוו אותם‬ ‫דורות של יוצאיֿמצרים וכובשי כנען לחזור ולהעביר במלוא להט האהבה והדבקות‬ ‫לבניהם ולבניֿבניהם אחריהם, להיות כל דור מחוסן בהן מחדש בפני כל תמורות‬ ‫המסיבות והעתים, ובמסגרת הזאת נצטווינו לקיים את העיקרון אשר ראינו.‬
‫ִ‬
‫אך תורת ישראל לא קפצה על הפתרון הקל, המתבקש לכאורה על-פי העיקרון‬ ‫הזה מאליו – הסגרת כל הכלכלה הלאומית בארגון ביורוקרטי, דוגמת הארגון‬ ‫המצרי, שייבדל אמנם מאב-הטיפוס שלו בתכליתו וברוחו המוסרית, ושהוא‬ ‫לכאורה הדרך היחידה להסדרת הלקיחה מכל-אחד לפי יכולתו והסדרת המתן לכל-אחד לפי צרכיו. כפי שכבר רמזנו, וכפי שאנו רואים למעשה גם כיום במדינתֿ‬ ‫ישראל, היה פתרון כזה סותר את עצמו, באשר איֿאפשר כנראה שהכוח שהיה ניתן‬ ‫כך לצמרת הארגונית לא היה משחיתהּ ומרגילהּ במשך הזמן לנצל את שלטונה ואת‬ ‫אפשרויותיה לצרכים הנעשים יותר ויותר אנוכיים – מן הקל אל החמור – עד‬ ‫שהיא היתה מתנוונת ומנוונת את כל המשטר שהופקד בידיה, או שהיתה משניאה‬ ‫את עצמה ומעוררת תנועה דיאלקטית נגדה, וממילא גם נגד המבנה והערכים שהיא‬ ‫מייצגת, או שהיתה הופכת את האומה לעם עבדים, על כל התוצאות שהזכרנו לעיל.‬

‫תורתנו בחרה לפתור את הבעיה בדרך העקיפין המסובכת של הקמת חירות‬ ‫כלכלית אינדיבידואלית, שבה יהיה, מצד אחד, כל איש עברי אדון לעצמו ולפרנסתו‬ ‫ובלתי-תלוי בחסד זולתו, ויהא אותו זולת, לפי-שעה, צדיק שבצדיקים כל כמה‬ ‫שיהיה; אך את החירות הזאת, מצד שני, קיימה התורה רק במידה שיש בה באמת‬ ‫כדי לשמש את הדבקות בהוויה הלאומית מתוך חירות של רצון ואהבה׃ היא‬ ‫הגבּילתהּ במצוות שבין אדם לחברו ושבין אדם למקום, כדי למנוע את החירות‬ ‫האינדיבידואלית מלהיות אינדיבידואליסטית וכדי להחזיקה ברמה של שורשיות‬ ‫טרנסצנדנטלית. וגם את הסכנה שהחירות תחזור למעשה להיות עבדות על-ידי‬ ‫הצטברות של כוח כלכלי עדיף ביד שכבות מתעלות באה התורה למנוע, ולצורך זה‬ ‫צוּוינו על מצות-הציר של כל ההרצאה הזאת – להחזיר על כנה משנת יובל אחת‬ ‫לרעותה את חלוקת-ההון המקורית, שנבנתה על-פי קנה-המידה של צורכי כל‬ ‫משפחה ומשפחה לפי גודלה [‫הקרקע היתה ההון היחיד בימי ראשית התנחלותנו בארץ, ולפיכך לא דובר בתורה אלא‬ ‫על הקרקע בלבד; אבל בימינו, להגביל את עקרון שנת היובל לקרקע בלבד פירושו הוא‬ ‫לרוקן את העניין מתוכנו]. 

וכך נמצא בסופו של דבר מוחזר על כנו העיקרון‬ ‫״מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו״, כי כל אדם נמצא עובד, ודווקא‬ ‫באופן חופשי, לפי יכולתו וכמלוא מידת מרצו, בהינתן לו ליהנות בעצמו מפרי‬ ‫עמלו – סוף-סוף גם היהודי אינו אלא בשר-ודם, ואף הוא זקוק ליצר-הרע מעט‬
שידרבנו, גם בשנים כתיקונן – ומצד שני לא ניתן לפרי העמל הזה להצטבר‬ ‫להון פרטי, החוזר ויוצר פּרות ללא עמל, אלא הוטל עליו, בהפכו מפּרות להון,‬ ‫להיות הון לאומי, המוחזר שוב לכל בני האומה בשווה.‬

‫אך בדברים אלה כשלעצמם לא יצא עדיין כל ההסדר מושלם; עדיין נשארו‬ ‫בו שתי נקודות עיקריות שלא הזכרנו את פתרונן׃ מכל-מקום נשאר ההסדר‬ ‫מושתת לכאורה על בקשת הרווח הפרטי, כלומר על מניע מפורר, המייחד את‬ ‫הפרט בּפרטיותו, ומכל-מקום נשאלת השאלה, כיצד זה לא ישחית המניע‬ ‫האינדיבידואליסטי את הפרטים בני החורין? וכיצד יוציאו אלה מידם את הרכוש‬ ‫אשר השיגו, ולוּ גם צווּ על הדבר מסיני; מי יכפה אותם לכך, ומי יהיה בעל‬ ‫כוח מספיק כדי לכפותם, בלי שכוחו ישחית אותו עצמו?‬

‫וכדי לפתור את הבעיות האלו, צוּוינו על מצווה נוספת משלימה, מצות מעמד‬ ‫הלִויה – הדוגמה היחידה שאני יכול לזכור, שבה נעשה ההיקש הגאוני, הקר וחסר ‫חיים של הגוי היווני אפלטון, לדין חיובי חי, שקרם עור וגידים והתמלא רוח‬ ‫נשמה וקדושה. ״ כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען ... שנאמר׃ ׳לא יהיה‬ ‫לכהנים הלִוים, כל שבט לוי, חלק ונחלה עם ישראל׳. ... ולמה לא זכה לוי בנחלת‬ ‫ארץ ישראל? ... מפני שהובדל לעבוד את ה׳, לשרתו ולהורות דרכיו הישרים‬ ‫ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר׃ ׳יורו משפטי‪ ‬ליעקב ותורת‪ ‬לישראל׳. לפיכך‬‬‫הובדלו מדרכי העולם ... ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכוח גופן, אלא הם חיל‬ ‫השם, שנאמר׃ ׳בּרך ה׳ חילו', והוא ברוך-הוא זוכה להם, שנאמר׃ ׳אני חלקך ‪    ‫ונחלת‪‬׳. ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל בּאי העולם אשר נדבה רוחו‬ ‫אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה׳, לשרתו ולעובדו, לדעה את ה׳, והלך ‫‫ישר כמו שעשהו הא-להים, ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני‬‫ִ‬ האדם, הרי זה נתקדש קודש קודשים, ויהיה ה׳ חלקו ונחלתו ״ (‫רמב״ם, הלכות שמיטה ויובל יג).

הופקדה אפוא על עם ישראל עילית של נושאי התורה ומורים לרבים, המטוהרת‫ ‫מכל החשבונות האינדיבידואליסטיים, והמחנכת וממשטרת ברוחה זו את העם‬, ‫ומקיימת בה את מלכותו – את מלכות השם, או את ״התאוקרטיה״ אשר ראינו.‬ ‫מעמד העילית הזה אמור להוציא בחינוכו את העוקץ מן המניע המפורר של החיים‬ ‫הכלכליים, והוא עצמו מנוּע מלנצל את עמדתו לרעה, שהרי כל קיומו וכוחו אינם‬ ‫כלכליים אלא הם עולים רק מכוח הרוח הלאומית, כרפלקס ‪ ‬המוחזר מן המוסר‬ ‫שמעמד-הלִויה הזה מצליח להשריש בעם בן-החורין – בעוד שמצד שני, בעקב‬ ‫השורשיות העממית הזאת וחוסר האינטרס הכלכלי, ניתן למעמד הלִויה הכוח והעוז ‫להשגיח על קיום מצוות שנת היובל, בלי להשתעבד לבעלי העדיפות הכלכלית ‫הזמנית; וכך נמנע שוב מן העדיפות הכלכלית הזאת להתמיד עד שתשחית את‬ ‫בעליה ותשעבד את העם ותחזיר את משטר התורה לתוהו ובוהו דיאלקטי.

‫אכן, מצות המשטר הכלכלי הזה לא קויימה כנראה מעולם בכל פרטיה למעשה,‬ ‫ואמנם שילמנו מחיר נורא בעד החטא הזה אשר חטאנו.‬ ‫אבותינו תמהו לעתים קרובות מהו החטא שבגללו חרב הבית השני, ותשובתם‬ ‫היתה׃ שנאת-חינם; מכל ההיסטוריונים שטיפלו באותה תקופה היטיב ביותר‬ ‫קלוזנר להסביר את שנאת-חינם הזאת, ומשמתרגמים אנו את הסבריו‬ ‫״המודרניים״ לשפה העברית המקורית של שכר ועונש, נעשית סוףֿסוף‬ ‫התשובה ברורה לחלוטין׃ הבית השני חרב, ולא ניצחנו את רומא, ומשיח לא בא‬ ‫באותה שעה גדולה, שכמעט הכול היה מוכן לבואו – מפני שאבותינו לא קיימו‬ ‫כהלכה את מצות שנת היובל,עה ותלמידי חכמינו לא נעשו ״לויים״, ואילו האיסיים‬ ‫שביקשו להיות ״לויים״ לא ההינו להיות חיל השם וללכת לעם, אלא נמלטו‬ ‫למדבר.‬  [‫ואכן, משרק נכונים אנו להבין – כלום מקרה הוא רציפות הפּרשיות ׳בּהר׳ֿ׳בחוקותי׳, ‫וכלום אין התוכחה אומרת כמעט במפורש, וחוזרת ואומרת, שכל עיקרה של הגלות לא‬ ‫בא אלא כדי לרצות את השבּתות אשר לא שבתה הארץ בשבתנו עליה?‬ גם את גלות בבל תולה המקרא באותו‬ ‫חטא ממש, ככתוב בדברי הימים ב׳, ל״ו כ״א].

‫אולם, העובדה נשארת שעקרון שנת היובל לא צמח כנראה רק בבחינת חזון‬ ‫מופשט, אלא היה תמיד מושרש במציאות העברית והארץ-ישראלית. טבעה של‬ ‫ארץ-ישראל אינו יפה לא למשטר העבדות המצרי ולא לעושר הרב של היחידים׃‬ ‫אין היא ארץ של מפעלים כלכליים גדולים ומרוכזים, אלא מעצם טבעה היא נועדת‬ ‫למשקי חקלאות, חרושת ומסחר קטנים, המפרנסים את בעליהם, ״איש תחת‬ ‫גפנו ותחת תאנתו״, והדבר הזה הטביע את אופיו על העם היהודי ועל כל פרט‬ ‫ופרט בו מאז ומעולם ועד היום הזה; ברוח הזאת חדורים התנ״ך והתלמוד‬ ‫ומוסר האחווה הישראלית שבהם, והתלמוד הלוא הוא ממש הדפוס שבו עוצב‬ ‫האיש היהודי כל ימי גלותנו, להיותו המשך ישיר ורצוף להוויה הארץ-ישראלית.‬

‫עקרון שנת היובל – תפקידו היה רק להקנות יציבות מתוכננת להוויה הטובה‬ ‫הזאת, הקיימת ממילא, לבער את הקוצים והברקנים העולים סביבה בהתפתחות‬ ‫הספונטנית וליישר מדי פעם בפעם את הדוּריה המתהווים, שאינם מסוגלים‬ ‫אמנם להגיע להיות הרים, אך העשויים בינתיים להפוך את המישור הרגיל‬ ‫לתוהו-ובוהו של גבעות וגאיות, כפי שהיה בימי הקנאים.‬

‫מדוע לא הוגשם אפוא התכנון הזה בחיים – זאת לא הסבירו ההיסטוריונים,‬ ‫ולא זהו המקום לחקור בדבר; אך ודאי לא מפני ״טבע האדם״ שאינו מאפשר תכנון‬ ‫כזה לא הוגשם עקרון שנת היובל׃ העם העברי הגשים בכוחה של רוח הקודש‬ השוררת בו – ואפילו תוך היותו חוטא נגד מצות השסתום הביטחוני של שנת‬ ‫היובל, הנועד לשמר את רוח הקודש הזאת – דברים קשים אולי יותר משנת היובל‬ ‫ובלתי-אפשריים אולי יותר ממנה ל״טבע האדם״. מסתבר – כדברי הגמרא [‫ברכות ד א; יומא ט ב - י א; יבמות פו ב; ערכין לב ב] ‫–‬ ‫שהסיבה האמתית היא באותו חטא קדום שגרם כי לא יחזרו בני יהודה מבבל ביד‬ ‫רמה וכאיש אחד, כבימי יהושע בן-נון, אלא ילכו רק מיעוטם וברשותו של כורש,‬ ‫וכך היתה גאולתם חלקית ודלה וסבילה יותר מדי, ולא יכול היה להתגבש מתוכה‬ ‫שבט לוי של ממש, ואף נמנעה בה תודעה של שלמות לאומית – תודעה שהיא‬
‫תנאי, כמובן, למוסר השוואה לאומי [‫ולא מיבעיא בימי הבית הראשון, למרות שורשיו בדרך הגאולה הרמה, כי כל אותה‬ ‫תקופה נמשכה עדיין התגבשותה של תורת ישראל, ואילו הוויה מושלמת ברוח התורה‬ ‫עדיין לא נוצרה].

‫יהא אם-כן כאשר יהיה הדבר, גם אם לא קויימה אצלנו מצוות היובל לכל‬ ‫פרטיה, הרי בעקב אותה מציאות מתאימה שהיתה, לא יכול היה החטא לרדת‬ ‫לשורשם של הדברים, והדבקות במוסר האחווה והנצח הישראלי יכלה להתמיד‬ ‫מכלֿמקום, ולוּ גם תוך פגימות וליקויים.

אכן, לפונקציה של שנת היובל שלא‬ ‫התמלאה היה העם צריך למצוא לו תחליף משלים עלֿכלֿפנים, והתחליף נמצא לו‬ בשימת דגש עילאי, עד כדי חוסרֿפרופורציה, בשסתום הביטחון הנוסף של תורתֿ‬ ‫ישראל – ב״תרגילי הסדר״ של המצוות הפורמליות – ובאופן כזה הוצא חלקֿ‬ ‫הארי ממרץ חייו על שימור החיים, לא מתוכם עצמם כביכול, אלא באופן‬ ‫מלאכותי; וגם הדבר הזה היה אחד הגורמים החשובים לחוסרֿיעילותה של‬
‫המלחמה ברומאים, ולאריכות הגלות שאחריה, ולעוצמתה ההרסנית של הריאקציה‬ ‫בימי התחייה [‫״תני רבי חייא׃ שלא תעשה את הגדר יותר מן העיקר, שלא יפול ויקצץ הנטיעות״;‬ (בראשית רבה יט ג)].

‫אך עם כל החסרונות שבדרך השימור הזאת, הלוא מכל מקום השתמרה בה‬ ‫תורתֿישראל בשלמותה, על רוחה ועל מוּסרה ועל שאיפותיה, ממש כאילו קויימה‬ ‫מצוות שנת היובל למעשה כל אותן השנים; ואמנם השתמרה לנו בדרך הזאת גם‬ ‫המצווה הזאת עצמה, כחזון העתיד סוףֿסוף להתגשם בימי גאולתנו, כאשר נבריא‬ ‫מכל חטאינו ונחזור לחיות את החיים התקינים שצוּוינו עליהם, בדרך שתבטיח לנו‬ ‫נצח של חירות, ולא התמדה של עבדות׃ ״ וכן לעתיד לבוא, בביאה שלישית, בעת‬ ‫שיכנסו לארץ, יתחילו למנות שמיטין ויובלות, ִויקדשו בתי ערי חומה, ויתחייב כל‬ ‫מקום שיכבשוהו במעשרות. // ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותה האמורה‬ ‫ִ ָ‬‫בּתורה ״ (‫רמב״ם, הלכות שמיטה ויובל יב טז, והלכות מלכים יא א).

 ולא מן השפה ולחוץ נשמר לנו החזון הזה, אלא כל ההלכה התלמודית‬ ‫מכוּונת להגשמתו למעשה; ראה, למשל, את דיני האונאה שלנו, המיוחדים במינם,‬ ודין ״ המשתכר אל ישתכר יותר על שתוּת [= ששית] ״ (בבא מציעא מ ב), ובייחוד הבניין האדריכלי‬ ‫העצום של דיני הירושה העבריים, אשר חזון שנת היובל המונח ביסודם הוא‬ ‫הפתרון לתמיהתם של אלה שאינם משכילים להבינם [‫דיני הירושה העבריים הם אולי הדוגמה המובהקת ביותר לפלא הפלאים הסוציולוגי הזה,‬ ‫כיצד המשיך העם העברי לפתח בגולה את ״המשפט האזרחי״ שלו מתוך התעלמות‬ ‫ממסיבות חייו הממשיות ואף בסתירה בולטת אליהן, כדי שבגלל מסיבות העראי האלו‬ ‫לא תיפסק אפילו לשעה אחת רציפות החיים כפי שאנו מצוּוים לחיותם במלכות ישראל‬ ‫החופשית בארץ-ישראל].

ובאופן כזה נמצאת לנו שיטה כלכלית אשר אליה נכוון את חתירתנו, ושהיא‬ ‫לא רק פועלֿיוצא בלתיֿנמנע מכל החידוש המוסרי אשר שומה עלינו להתחדש‬ ‫כדי שנוכל להתקיים, אלא גם הפתרון המותאם ביותר, כפי שראינו, למסיבות‬ ‫הממשיות של הטבע הארץֿישראלי אשר בתוכו תצטרך הכלכלה הלאומית שלנו‬ ‫להתפתח; שלא כשיטות הכלכליות האחרות המתחרות על נפשנו, עקרון שנת‬ ‫היובל אינו ערך מוסרי פורמלי ומופשט, המובא ביבוא אוטומטי, אלא הוא‬ ‫פתרון מוסריֿתוכני, שכלֿכולו הוא מעורה במטרה הממשית והמסוימת של נצח‬ ‫ישראל במלכות ישראל שבארץֿישראל, דווקא ְואך ורק.‬

‫וזוהי אולי הדוגמה היחידה, שבה אין המעבר מן האמונות המוסריות הנתונות‬ [כיום] אל המוסר שאנו חייבים בו כרוך בעקירה הטוטלית של כל הלךֿהנפש אשר‬ ‫למד העם לדבּוק בו ולהוקירו בדורות האחרונים׃ במבוא לפרק י״א עמדנו על‬ ‫העובדה שהנטייה הסוציאליסטית הכּתה שורשים איתנים למדי בתרבותו של‬ ‫היישוב הארץֿישראלי, ואילו בסעיף על הבעיה הכלכלית של המדינה ראינו את‬ ‫התפתחותה של נטייה קפיטליסטית מפורשת, למרות הנטייה הראשונה. על כך יש‬ ‫להוסיף את עובדות המציאות הקונקרטית שלנו, שמצד אחד אין אנו יכולים לוותר,‬ ‫אף במסגרת של כלכלת המעבר הצבאית, על יבוא הון עברי פרטי לארץ, גם אם אין‬ יבוא חופשי מכוונות אינדיבידואליסטיות, ושמצד שני – המפעלים הכלכליים‬ ‫הגדולים ביותר בארץ, ורוב הקרקעות, אינם מסורים בדרךֿכלל לבעלות הפרטית‬ ‫של יחידים, ולמרות ההתפתחות ההרסנית שבתקופת המדינה – עדיין מעורים‬ ‫המפעלים הללו, ובייחוד הקיבוצים ויישוביֿהחקלאות הדומים, באידאולוגיה‬ ‫המצדיקה את עיקר קיומם במישרין מתוך שאיפת תחייתנו הלאומית. וכל העובדות‬ ‫האלו זקוקות רק לאינטגרציה ולהתאמה הדדית בכיוון הראוי כדי שתהפוכנה‬
‫בעצמן להיות לבנים ונדבכים בבניין כלכלתנו על עקרון היובל והעיקרון ״ כי לי‬ ‫הארץ ״, בצורה ההולמת את בעיות הייצור בימינו.‬

‫אכן, בכל אלה חסר לנו עדיין הגורם העיקרי של שבט לוי – ושוב חסרים אנו‬ ‫עדיין את שלמות האומה – שהלוא גם הגאולה בימינו לא התחילה מיציאת מצרים‬ ‫ביד רמה, אלא תחילתה היתה כמעט מכל הבחינות פגומה אפילו יותר מתחילת‬ ‫הגאולה בימי בית שני. אולם, שלמות האומה היא עניין של קיבוץ גלויות – וזוהי‬ ‫משימה שעדיין מקווים אנו להשלים, לכל הדעות; ואילו ביחס למעמד הלִויה יש‬ ‫לומר, כי לפחות בזה מצבנו שלנו הוא משופר יותר, כפי שראינו, כי היסוד‬ ‫״החלוצי״ [‫במובן של אידאליזם לאומי ואחווה חסרת פניות אישיות] בתחייה בימינו היה מוגבר, אולי לאין ערוך, לעומת מה שהיה‬ ‫בימי בית שני – ובינינו לבין המסורת ״החלוצית״ הכּנה הזאת אינן מפרידות‬ ‫אלא שנים מועטות.

‫יתרֿעלֿכן, היסוד הזה חודש בצורת מלחמתֿתנופה – לא כעבור מאות‬ ‫בשנים, כפי שהיה [בהתקוממות החשמונאים] בימי בית שני – אלא תוך עשרות‬ ‫שנים אחדות, במלחמת המחתרת, ובייחוד במסגרת של לח״י, שעלתה במוסר‬ ‫האחווה שלה ובתנופתה המוסרית הכללית הרבה על המסגרת של אצ״ל, בעקב‬ ‫חוסרֿהבית של רוב לוחמיה ומסורת הסוהר והמחתרת שלה, שהיתה יותר ארוכה‬ ‫ויותר אינטנסיבית. ואכן, מבחינתנו אפשר להעריך ולומר, שכאשר נשברה המסגרת‬ ‫הזאת, היה אבדן הכוח המוסרי הטמון בה קשה אולי יותר מאבדן עצם המסגרת‬ ‫הפוליטית והמלחמתית להגשמת כיסופי הגאולה; כי היה מקום לקוות, שמן‬ האחווה וחוסרֿהאינטרסנטיות, ומן הדבקות העילאית של לח״י בכיסופים למלכות‬ ‫ישראל, יתפתח לבסוף אותו שבט לוי הנחוץ לנו, ואשר בשום מסגרת אחרת‬ ‫לא נמצאו לו כל תנאיֿהיסוד הללו במידה כזאת – והלוא לצירוף המבורך של‬ ‫כל תנאי היסוד הללו קשה למצוא תחליף, הרבה יותר מאשר למסגרת פוליטית‬ ‫ומלחמתית גרידא‬ [‫וראה ב׳כתבי לח״י׳, כרך א׳, עמודה 70, שתקווה זו אמנם היתה מגובשת במחשבתו של ‫יאיר כייעוד מפורש‬: " ‫ברור לכול כי התחלנו להיות תנועה עצמאית; ותנועה עצמאית – המאמינה שהיא תהא‬‫ ברבות הימים לתנועת החירות בישראל, אשר תקיים את ייעודי האומה במלואם – איננה‬‫ יכולה לצמצם את עצמה ב׳דלת׳ אמותיו של האלף-בית האידאולוגי שקדם לפילוג [מן‬‫ האצ״ל]. המפקדה מאמינה שהארגון יחיה ויילחם תמיד. רוצים אנו להתוות דרך לאדנות‬‫ ולשלטון, לחיי חירות וכבוד... בתור הבית השלישי, לכשתיכבש המולדת לאחוזת‬‫ עולם. עלינו להיות לכת סגולה בתוך עם סגולה; כת נושאי רעיון קדוש; כת שוחרי‬ החירות ולוחמיה, אשר פניהם לגאולה השלמה של האומה כולה ברוח ובחומר‬ "].

‫אך מסתבר, בדיעבד, שכאשר אמנם נצח ישראל לא ישקר, ותקום אצלנו‬ ‫התעוררות לאומית עילאית כדרוש, תדרושנה ממנה המסיבות להתגבר על קשיים,‬ ‫שבוודאי לא יהיו פחותים מאלה שעמדו לפני המסגרת של לח״י – והקשיים הללו‬ ‫ְיפתחו בה אחווה ודבקות ונאמנות ועוצמה של כיסופים, אשר רוחם המוסרית של‬ ‫לח״י תוכל להיחשב לעומתן כהקדמה בעלמא. מן המהפכה הטוטלית העומדת‬ ‫לפנינו, משחרור הר הבית מזאבי הטרף של כל העולם כולו, מן הבנייה המפרכת‬ ‫של מלכות ישראל מתוך עם קשה-עורף שוגה ומתנכר – בוודאי יקום לנו גם‬ ‫שבט לוי.‬

תגובות