פירוש שד"ל על במדבר פרק כא

קוד: שד"ל במדבר כא בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ליאת חומסקי

אל: מימון: אראל סגל

[ג]נראה כי המאורע הזה איננו אותו שבשופטים (א י"ז), אלא עכשו לקחו קצת מעריהם והשאר בימי יהושע.

[ד]ותקצר נפש : קוצר נפש כמו קצר אפים, והוא הפך ארך אפים, ונפש כמו אפים,נשי מה,וכן ארך אפים רב תבונה וקצר רוח מרים אולת (משלי י"ד כ"ט ), ולמעלה ממנו (פסוק י"ז), קצר אפים יעשה אולת.

[ה] הקלקל : כמו אדמדם ( ויקרא י"ג מ"ב ) סאסאה (ישעיה כ"ז ח).

[יד] על כן יאמר בספר מלחמות ה' : כתב רמבמ"ן, שמשה מביא כאן מה שהיה כתוב בספר ההוא להיות זה לעדות לישראל, שלא נכנסו בגבול מואב; ולא אמר כלום, שהרי לדעתו הס' ההוא היה מלאכת איש יהודי, והיה כתוב בו "היא הבאר אשר אמר ה' למשה", גם שם הס' (ספר מלחמות ה') מורה שהוא מלאכת איש יהודי, כי שם בן ארבע אותיות הוא מיוחד לאלהי ישראל, וא"כ מה ראיה מדברי הס' ההוא? והנכון שאין זה (כדעת ראב"ע) ספר בפני עצמו, אבל "ספר" הוא כאן (כדעת רש"י ורשב"ם וקלעריקוס) שם הפעולה, כמו ספור או ספירה ומזה נקראו כן הספרים, מפני שהם כוללים ספור דברים או ספירת דברים. והנה משה אומר כי אחר מלחמת סיחון ועוג, כשהיו ישראל מספרים דרך שי ר ומשל ומליצה את מלחמות ה', היו מזכירים כי ה' עבר בסופה ובסערה את המקום הנקרא והב והנחלים והגיאיות הסמוכות לארנון, הלא הם הנחלים הסמוכים לער, כי הכל לקחו ישראל במלחמה, ונשען ה' ועמד בגבול מואב, שלא רצה ה' לעבור משם והלאה לכבוש ארץ מואב. ה שי רים היו לשם ולתהילה בקרב ישראל, והתורה אוהבת להזכירם בעבור עצמם, ולא לתכלית אחרת, וכן ( בראשית ד' כ"ג) ויאמר למך לנשי ו, וכן למטה ( פסוק כ"ז) על כן יאמרו המושלים.

[טו]ומשם בארה: אין זה מספר מלחמות ה', אבל הוא דבק למעלה, משם נסעו.

[יז]ענו לה : ואמרו לה בשי ריכם עלי באר עלי באר.

[יט]במות : הן במות ארנון שהזכיר למטה (פסוק כ"ח) ושדה מואב כך נקרא כי היה למואב לפנים, אע"פ שעכשו היה ביד האמורי.

[כד]כי עז גבול בני עמון : גבול בני עמון היה עז לסיחון, וסיחון שלכד חלק מארץ מואב לא לכד ארץ בני עמון כי גבולם היה עז, וישראל לא שלחו ידם בירושת אחיהם מואב ועמון, רק במה שכבר נפל ביד האמורי, (כן פירש אדוני אבי זצ"ל, וכן מצאתי אח"כ לדון יצחק ואחרים).

[כט]פליטים : נסים, ע' פירושי לישעיה מ"ה כ'.

[ל]אשר עד מידבא : נפח היה סמוך למידבא, והזכירו המושלים זה, כי נפח לשון מפח נפש, ומידבא לשון דאבון נפש, גם דיבון מלשון מידבא. עד: לשון בבקר יכל עד ( בראשית מ"ט ל"ז).

 

תגובות