מינויים פוליטיים

קוד: מינויים פוליטיים בתנ"ך

סוג: כלל

מאת: אראל

אל:

ישנן שתי גישות למינויים של בעלי תפקידים ציבוריים (ראו דוד דרי, "מינויים פוליטיים בישראל")- הגישה הממלכתית והגישה המפלגתית:

לכל גישה יש יתרונות וחסרונות. מה הגישה של התנ"ך?

מצד אחד, נאמר:
כלומר בעלי התפקידים צריכים להיבחר ע"פ כישוריהם ואישיותם בלבד, ולשרת את הציבור כולו.

מצד שני, בתקופת המלוכה מצאנו שבעלי התפקידים מתחלפים בכל פעם שהמלך מתחלף:

נראה שהחילופים של בעלי התפקידים הם רע הכרחי הנובע מהמלוכה (שגם היא רע הכרחי). המלך חייב למנות אנשים שיוכל לסמוך עליהם ולעבוד איתם, וזה אומר שלפעמים הוא נאלץ לחסל את בעלי התפקידים הקודמים שמזדהים עם המלך הקודם, ולמנות את קרובי משפחתו.

אולם, מבחינה עקרונית התנ"ך מעודד דווקא את הגישה הממלכתית. בספר משלי, בפסוק שהועתק בימי חזקיהו מלך יהודה, נאמר שהמלך צריך לפטר את השרים הרשעים, משלי כה5: "הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ, וְיִכּוֹן בַּצֶּדֶק כִּסְאוֹ"; ואכן יש אומרים שחזקיהו קיים עצה זו, פיטר את שר האוצר הרשע שבנא, ומינה במקומו שר אוצר חדש בשם אליקים בן חלקיהו (פירוט).

גם החילופים שנעשו ע"י דוד ושלמה הוצדקו בנימוק זה: אבנר נרצח ע"י יואב כנקמה על כך שהרג את עשהאל, ויואב נהרג ע"י שלמה כנקמה על כך שרצח את אבנר ועמשא. כלומר, מותר לשלטון חדש לפטר את בעלי התפקידים הישנים, רק אם הם הורשעו בעבירה חמורה.

מה דעתכם?

תגובות