שליחות קטלנית

קוד: ביאור:משלי כו6 בתנ"ך

סוג: תוכן1

מאת: אראל

אל:

→כו 5— משלי כו 6 — כו 7←

משלי כו6 : "מְקַצֶּה רַגְלַיִם, חָמָס שֹׁתֶה - שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל."

 סגולות

השולח דברים (משימות לביצוע) ביד שליח כסיל - כאילו מקצץ את הרגליים של עצמו, כי הכסיל יתרשל וייכשל במשימה;   וכאילו שותה יין חמס (מקולקל), כי הכסיל עוד יגרום לו נזק.

 מצודות

הרוצה לתת מרגוע לרגליו, ושולח אמריו ביד כסיל, הנה הכסיל לא בדעת ידבר ומהפך הכוונה, ובעל-כורחו צריך הוא לכתת רגליו לרוץ מהרה לתקן מה שקלקל הכסיל, ושותה עוד חמס (דברי-סרה), כי חבירו יזעף עליו בעבור דברי השליח הנאמרים בלי דעת, כי יחשוב שכן יצאו מפי המשלח.


 הקבלות

משה שלח שנים-עשר נשיאים לתור את ארץ כנען. הם היו אנשים גדולים וחשובים, ולמרות זאת היו כסילים, שהרי הם הוציאו את דיבת הארץ, במדבר יג32: "וַיֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: 'הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת'..", משלי י18: "וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל" (פירוט).  

ואכן, כסילותם של השליחים גרמה לבני-ישראל לקצות, לכתת את רגליהם במדבר ארבעים שנה (ע"פ במדבר רבה טז ה).

מכאן, שגם בבחירות לכנסת או לעיריה, אסור לבחור באדם מוציא דיבה! גם אם הוא נראה חכם מאד, הפסוק מלמדנו שמוציא דיבה הוא כסיל, ומי שיבחר בו וישלח אותו לשלטון, ישתה חמס.

 דקויות

הפסוק מתאר את שתי הסכנות בבחירת שליחים גרועים: מקצה רגליים וחמס שותה.

מקצה רגליים

1. מְקַצֶּה הוא קוצץ, חותך.   השליח אמור להיות ה"רגליים" של שולחו: הוא אמור לרוץ ממקום למקום ולדאוג לענייניו של השולח. אולם אם השליח כסיל, הוא מתרשל ונכשל במשימותיו, כך שרגליו של השולח כאילו קצוצות וחתוכות.

2. מְקַצֶּה הוא גם שובר, מכתת. בלשון ימינו "מכתת את רגליו" - שובר את רגליו בהליכה קשה שלא רצה בה.  כשהשליח כסיל, השולח צריך לכתת את רגליו ולרוץ אחריו כדי לתקן את הטעויות שעשה (מצודות).

3. הביטוי מקצה רגליים מזכיר את הפתגם "לשקר אין רגליים" - מכיוון שהכסיל אומר דברי שקר בשם השולח, הוא כביכול מקצץ את רגליו של השולח (גליה).

4. יש אומרים שמקצה הרגליים הוא הכסיל עצמו - כמו שלאדם שנחתכו רגליו, אין כלי שיוביל אותו אל יעדו - כך לכסיל אין כלי שבו יוכל להוביל את המסר ליעדו, כי המוח שלו משובש - "כי אין לו דעת לשמור צורת הדברים ההם באופן אשר שמם בפיו" (רלב"ג).

- אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב "מקצה רגליים הוא כסיל". הפסוק כפי שהוא לפנינו משווה ל"מקצה רגליים" דווקא את השולח.

חמס שותה

חָמָס הוא קלקול והשחתה.   חמס נמשל למשקה רעיל, למשל במשלי י11: "מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק, וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס" (פירוט).   כשהשליח הוא כסיל, לא רק שהוא נכשל במשימתו, הוא עוד גורם נזק, והשולח נאלץ "לשתות" את הנזק הזה.

שולח דברים - איזה דברים?

1. במשמעות מצומצמת, דברים הם דיבורים ומסרים, והפסוק מדבר על הנזקים שגורם הכסיל בגלל חוסר-יכולתו לדייק בהעברת המסר (מצודות).  

- אולם לפי זה, קשה להבין מדוע בתחילת הפסוק נזכרו דווקא רגליים, המסמלות הליכה ועשייה.

2. במשמעות מורחבת, דברים הם מעשים או משימות לביצוע, והפסוק מדבר על הנֵכוּת הנגרמת לשולח בגלל חוסר-כשרונו של הכסיל בביצוע המשימות.

3. דברים הם גם מצוות. לפעמים האדם יכול לקיים מצוה אבל הוא מתעצל לעשות זאת, ומעדיף "לשלוח" אדם אחר, לסמוך על כך שמישהו אחר יקיים את המצוה. אם אותו "שליח" הוא כסיל, השולח נחשב בעצמו לחוטא, והוא חמס שותה = נענש על הקלקול וההשחתה שגרם בכך שלא קיים את המצוה בעצמו.

4. ובימינו, הפסוק מתאים במיוחד לבחירת פוליטיקאים, שהם שליחים של הציבור. מי ששולח לכנסת שליח כסיל, ימצא את עצמו מקוצץ רגליים (גזירות כלכליות) ושותה חמס (מצב בטחוני רעוע).

וכך נאמר גם בהמשך הפרק, משלי כו8: "כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה, כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד" (פירוט).

למה דווקא כסיל?

כְּסִיל הוא השונא ללמוד.   אדם השונא ללמוד שונא גם להתעמק בדבריו של רעהו ולהבין את כוונתו. לכן, כשהוא מבצע שליחות, הוא עלול לבצע אותה בצורה שאינה מתאימה לכוונת השולח.

הפסוק מייעץ שלא לסמוך על אדם כסיל שיעביר מסרים, כי הכסיל עלול להעביר מסר שגוי ולגרום נזק. אם ה"שליח" היחיד שאנחנו יכולים להשיג הוא כסיל, עדיף שלא נתעצל, ונעביר את המסר בעצמנו.

 לעיון נוסף

→כו 5— משלי כו 6 — כו 7←

תגובות