ירמיהו מתלונן על הצלחת הרשעים - שני פירושים

קוד: שיחה:ירמיהו יא19 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ירמיהו יב 1-3: " צַדִּיק אַתָּה ה', כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ; אַךְ מִשְׁפָּטִים, אֲדַבֵּר אֹתָךְ, מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה, שָׁלוּ כָּל-בֹּגְדֵי בָגֶד? נְטַעְתָּם, גַּם-שֹׁרָשׁוּ--יֵלְכוּ, גַּם-עָשׂוּ פֶרִי; קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם, וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם. וְאַתָּה ה', יְדַעְתָּנִי--תִּרְאֵנִי, וּבָחַנְתָּ לִבִּי אִתָּךְ; הַתִּקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה, וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה! "

ניתן לפרש את דברי ירמיהו בשתי דרכים - אחת בהנחה שהוא מתייחס לרשעי ישראל, ואחת בהנחה שהוא מתייחס לגויים הרשעים (ע' גם במאמרו של פרופ' יהודה אייזנברג שהסביר את שתי הדרכים).

א. רשעי ישראל

[ רש"י , רד"ק , מלבי"ם, דעת מקרא]

בסוף הפרק הקודם סופר על אנשי ענתות, שכניו של ירמיהו, שרצו להרוג אותו. יש כמה הקבלות בין פרשה זו לבין התלונה של ירמיהו בפרקנו: " וה' הוֹדִיעַנִי, וָאֵדָעָה; אָז, הִרְאִיתַנִי מַעַלְלֵיהֶם. וַאֲנִי, כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף יוּבַל לִטְבוֹחַ ; וְלֹא-יָדַעְתִּי כִּי-עָלַי חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת, נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים--וּשְׁמוֹ, לֹא-יִזָּכֵר עוֹד. וה' צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק, בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב ; אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם, כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת-רִיבִי ". אמנם, ה' כבר הבטיח לירמיהו שהם ימותו בחרב כשיגיע הזמן: " לָכֵן, כֹּה-אָמַר ה' עַל-אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת, הַמְבַקְשִׁים אֶת-נַפְשְׁךָ, לֵאמֹר:  לֹא תִנָּבֵא בְּשֵׁם ה', וְלֹא תָמוּת בְּיָדֵנוּ.  לָכֵן, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, הִנְנִי פֹקֵד, עֲלֵיהֶם:  הַבַּחוּרִים, יָמֻתוּ בַחֶרֶב, בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, יָמֻתוּ בָּרָעָב.  וּשְׁאֵרִית, לֹא תִהְיֶה לָהֶם:  כִּי-אָבִיא רָעָה אֶל-אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת, שְׁנַת פְּקֻדָּתָם "; אך בינתיים הם המשיכו להצליח ולשגשג. ירמיהו ידע שההצלחה שלהם היא זמנית בלבד, ובכל זאת הדבר הפריע לו ונראה לו לא צודק.

לפי זה יש לפרש את דברי ירמיהו:

כל עוד רוב האנשים צדיקים ורק מעט רשעים, יש טעם להעניש את הרשעים מייד על-מנת לעשות צדק; אבל כשהרוב רשעים, אין טעם להעניש חלק מהם, זה לא יעזור.

גם חז"ל הגיעו למסקנה דומה בסוף תקופת בית שני, ואמרו "משרבו המנאפים - בטלו מי סוטה; משרבו הרצחנים - בטלה עגלה ערופה..."; אין טעם לשפוט אנשים בודדים, כאשר הפשע הופך לנורמה ציבורית. ה' ירחם וישמור ויצילנו מכך.

ב. רשעי הגויים

[ רש"י , מצודות , אברבנאל, יהודה אייזנברג ]

בסוף הפרק הקודם , ה' הבטיח לירמיהו שיעניש את אויביו בכך שיביא עליהם חרב: " לָכֵן, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, הִנְנִי פֹקֵד, עֲלֵיהֶם:  הַבַּחוּרִים, יָמֻתוּ בַחֶרֶב, בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, יָמֻתוּ בָּרָעָב.  וּשְׁאֵרִית, לֹא תִהְיֶה לָהֶם:  כִּי-אָבִיא רָעָה אֶל-אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת, שְׁנַת פְּקֻדָּתָם "; ירמיהו כבר ראה בנבואה את אויבי ישראל (הבבלים) עולים על ישראל ומשחיתים את הכל; ולמרות כל הסבל שסבל מרשעי ישראל, הוא ראה שהבבלים רשעים אף יותר, והתלונן על כך שהם מצליחים. בכך דומה תלונתו של ירמיהו ל זעקתו של חבקוק , שאף הוא התלונן על הצלחתם של הבבלים, ועל כך שהם הורגים אנשים שהם פחות רשעים מהם ("למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו ").

לפי זה יש לפרש את דברי ירמיהו:


תגובות